אחרי המלחמה. לזיכרם.

[גדעון היחידי]

אחרי המלחמה. לזיכרם.
אחרי המלחמה. לזיכרם .

עכשיו כבר לא יורים,
הושלך השקט
דממה אילמת מספרת על ששים וארבע
אנחנו רגילים כבר, לבכות על חיילים.
ואלה, ששכלו עכשיו
אב, בן או בעל נאהב
כאב חונק אינו מרפה מהם.
העם עומד מולם, מצדיע, משתאה.

לפני שבעים ועוד יותר כתבו
על נערים"יפי בלורית וטוהר"
אנחנו כבר יודעים,
כי נפלאים ונחושים כמותם
לא היו, מאז אותם ימים
חדורי תחושת שליחות "עזה"
זעקנו "חמס"
והם בשקט הס
במנהרות רדפו הדבירו,
את האויב הכריעו
ובטבעיות, חיים הקריבו.
כי כאן, אי אפשר אחרת.

עכשיו כבר שקט
זוכרים
ודמעה על לחיינו בוהקת.

 

[נוסעת בזמן אחר]

הכל נכון. יהיה זכרם ברוך.

סגנון מזכיר לי תקופות של זוהר הקומוניזם, מצעדים ועצרות.

 

[גדעון היחידי]

נוסעת יקרה
אני חשבתיחשבתי
על המלחמות .
אלה שעלייהן שמעתי בעודי ילד
ואלה שבהם השתתפתי ושחברים לנשק
נהרגו ונפצעו לידי
יהי זיכרם ברוך.