אחרון יומו/שיר
- פותח הנושא בצלאל דהן
- פורסם בתאריך
קטונתי לבקר אך שמחתי לקרוא
למען הנוחיות ויסלח לי רבי ומורי בצלאל העתקתי את השיר שלו לכאן: אחרון יומו מצחו חרוש דאגה, תלמים ארוכים וקיפוחים, כמתאבק יגיע און, צועד שפוף נוטף זעה, שריריו רפויים משורגים, חזהו כמפוח. צועד בין שורות דומעות, קודרני מבטו, עגלת חיו אחרון יומו, מתנהלת לאיתה, מועקת רתמת משאו, עגלת חיו מתבוססת במדמנת היאבקותו, לא עמד לבו, כי רתת, נפל בקצה עליבותו ולבו לא עמד בו. בצלאל דהן השיר עומד לביקורת גם לאלה שהשירה אינה נחלתם. כל תחושה שהשיר מעורר בכם היא לגיטימית וראויה שתכתב. איני מבקש מחמאות. אני מבקש הערות, הארות ודעתכם על "היצירה".
למען הנוחיות ויסלח לי רבי ומורי בצלאל העתקתי את השיר שלו לכאן: אחרון יומו מצחו חרוש דאגה, תלמים ארוכים וקיפוחים, כמתאבק יגיע און, צועד שפוף נוטף זעה, שריריו רפויים משורגים, חזהו כמפוח. צועד בין שורות דומעות, קודרני מבטו, עגלת חיו אחרון יומו, מתנהלת לאיתה, מועקת רתמת משאו, עגלת חיו מתבוססת במדמנת היאבקותו, לא עמד לבו, כי רתת, נפל בקצה עליבותו ולבו לא עמד בו. בצלאל דהן השיר עומד לביקורת גם לאלה שהשירה אינה נחלתם. כל תחושה שהשיר מעורר בכם היא לגיטימית וראויה שתכתב. איני מבקש מחמאות. אני מבקש הערות, הארות ודעתכם על "היצירה".
בצלאלא רק הפעלים והמוכשר גם כתב:
תני לי מעט זמן להתארגן ולמפות את חלקיי. לסדרם ראשון, ראשון ואחרון... לספירה מהתחלה. כך שתמיד אבקש מעט זמן שוב להעמיק לתוכי לחפש אם יש עוד קור טוב של טוב בחלקי המתנוונים עם השאלה. תני לי מעט זמן: לרדת לקטקומבות כליותיי לבלוש אחר הגיגי שהתאדו מזמן. רק העצמות המלבינות, שנותר, במסדר אבירי האהבות לשעבר. אם תמנעי ממני את המעט, אייסר את מעיי, אשלוף אותם לאורך מטרים רבים, אדהר עליהם להעלות מדמנתם, ולאחר-מכן לא יוותר כל זמן. ושיר נוסף לו הייתי יכול לו הייתי יכול הייתי הולך להגיד לה: "שיש בי תקווה כי ביום מהימים יתכן ותאהבי אותי גם אם לבך נתון לאחר. אני אוהב אותך גם אם הרכבת נשאה אותך הרחק ממני וקרונותיו לא עוד יעצרו בתחנות. הקשיבי לי בלא לשמוע, לבי הפצוע הפסיק לדמום. בצבעו האדום צבעתי שושנים: אגישם לך מדי יום בערוב השמש למפתן ביתך על סף הרחוב הרועש". לו הייתי יכול הייתי הולך להגיד לך: "אני עצוב, מזיל דמעה ללא קול. אספתי אותם למקלעת שירה, שזרתי אותם בפרחים רעננים בכדי להגישם לך כמנחה".
תני לי מעט זמן להתארגן ולמפות את חלקיי. לסדרם ראשון, ראשון ואחרון... לספירה מהתחלה. כך שתמיד אבקש מעט זמן שוב להעמיק לתוכי לחפש אם יש עוד קור טוב של טוב בחלקי המתנוונים עם השאלה. תני לי מעט זמן: לרדת לקטקומבות כליותיי לבלוש אחר הגיגי שהתאדו מזמן. רק העצמות המלבינות, שנותר, במסדר אבירי האהבות לשעבר. אם תמנעי ממני את המעט, אייסר את מעיי, אשלוף אותם לאורך מטרים רבים, אדהר עליהם להעלות מדמנתם, ולאחר-מכן לא יוותר כל זמן. ושיר נוסף לו הייתי יכול לו הייתי יכול הייתי הולך להגיד לה: "שיש בי תקווה כי ביום מהימים יתכן ותאהבי אותי גם אם לבך נתון לאחר. אני אוהב אותך גם אם הרכבת נשאה אותך הרחק ממני וקרונותיו לא עוד יעצרו בתחנות. הקשיבי לי בלא לשמוע, לבי הפצוע הפסיק לדמום. בצבעו האדום צבעתי שושנים: אגישם לך מדי יום בערוב השמש למפתן ביתך על סף הרחוב הרועש". לו הייתי יכול הייתי הולך להגיד לך: "אני עצוב, מזיל דמעה ללא קול. אספתי אותם למקלעת שירה, שזרתי אותם בפרחים רעננים בכדי להגישם לך כמנחה".
../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif אנא בלי תיקוני שגיעים ../images/Emo41.gif
הפורום הזה מבורך בכשרונות ואין לאף אחד מהגולשים פררוגטיבה או עדיפות או יומרה (כך אני מקווה) להתנשא ולהתחיל בתיקוני טעויות הקלדה, פיסוק, כתיב או סיגנון. אני לא מנסה להעיר לאף אחד אלא להיפך לעודד וגם אם "נפלטת" לכל אחד מאיתנו (ואף אחד לא חסין) שגיאה או טעות, צריך להתייחס אליה בהבנה ולהבליג בבקשה על ה"צורך" להפגין "ידע" או ידענות. זה לא מוסיף כבוד לאף אחד ולהיפך, אני מוצא חן רב מאוד בשימוש בצורת הכתיבה של פעלים כגון "הלכתה", "עשיתה" וכיו"ב כדרך לבטא את ההיגוי המרוקאי הטיפוסי - כך שמעתי את הדודים ואף אימי עדיין כך מדברת וזה "נשמע" לי כל כך נעים ומוכר גם בעת קריאה. ישנם מקומות בהם זה נקרא Finger check וכאן כמו ושם - זה לגיטימי לדעתי.
הפורום הזה מבורך בכשרונות ואין לאף אחד מהגולשים פררוגטיבה או עדיפות או יומרה (כך אני מקווה) להתנשא ולהתחיל בתיקוני טעויות הקלדה, פיסוק, כתיב או סיגנון. אני לא מנסה להעיר לאף אחד אלא להיפך לעודד וגם אם "נפלטת" לכל אחד מאיתנו (ואף אחד לא חסין) שגיאה או טעות, צריך להתייחס אליה בהבנה ולהבליג בבקשה על ה"צורך" להפגין "ידע" או ידענות. זה לא מוסיף כבוד לאף אחד ולהיפך, אני מוצא חן רב מאוד בשימוש בצורת הכתיבה של פעלים כגון "הלכתה", "עשיתה" וכיו"ב כדרך לבטא את ההיגוי המרוקאי הטיפוסי - כך שמעתי את הדודים ואף אימי עדיין כך מדברת וזה "נשמע" לי כל כך נעים ומוכר גם בעת קריאה. ישנם מקומות בהם זה נקרא Finger check וכאן כמו ושם - זה לגיטימי לדעתי.
ברוריה לבית ביטון
New member
לא ככה כותבים שגיעים../images/Emo2.gif
כותבים שגיעות
זה מזכיר לי שאמי היקרה ז"ל היו לה כאלה שגיאות דיבור בעברית, פשוט חבל"ז. היא הגיעה לארץ בגיל 53 בערך, וכשרצתה להגיד מכנסיים - קראה להם: מָסָכְנָסִיים. כפנתה לאחד הנכדים לאכול - פנתה אליהם בלשון נקבה: תאכלי וכשפנתה לאחת הנכדות לאכול - פנתה אליהם בלשון זכר: תאכל ועוד כל מיני שיבושי לשון, שאנחנו היינו מתמוגגים מצחוק. ומה היא היתה עונה לנו: יתחקו עליקום אולדקום (שילדיכם יצחקו עליכם).
כותבים שגיעות
לכבודך ברוריה
הי ברוריה. השם מזכיר לי נשכחות מימים עברו עת הייתי מנהל את חיי הצעירים ברחוב "דארב אל-עוזאה" במלח בקזבלנקה. שם, שם במקום הרחוק ההוא נארגו חיי בעבותות אהבה של ילד, שרק ילד יודע לאהוב. ושם הייתה נערה יפת מראה - ברוריה. ברוריה, להגות את השם ולחוש טעמו של רחוב הומה אדם יהודי תוסס ורב פעלים. ברוריה, זה לראות את הנערים היותר מבוגרים ממני מחזרים בדבקות אחרי מכמניה. אני הצעיר עיני כלו. רק קמצוץ של אהבה, שרק ילד יודע לחרוט על ליבו הצעיר, שזרתי בזיכרוני עם קמצוץ של הוויה יהודית שרק המלח יודע לפסל באזמל אומן רב און. ברוריה הייתה מלכת הלבבות והחלומות. כאשר פסעה מטופפת על אבני הרחוב בעקביה הנמוכים, הושלך הס וקולות לחש הסתננו בין הבתים הנושקים זה את זה בנשיקה לופתת ולהעביר את המסר – ברוריה יצאה בית אימא ואביה לשאוף אל ריאותיה את אויר הערביים הקריר. החלונות הפעורים בקירות נטויים, נפתחו לרווחה ודמויות הצטיירו במסגרת צבועה כחול. הם הביטו למטה אל הרחוב שבאמצעיתו זרמו מים דלוחים שנשפכו מהבתים החוצה, ברוריה צעדה הישר כשהיא מחייכת ומביטה אל הדמויות המוכרות והחביבות של שכניה היום יומיים. סלום (שלום) ידידי הגדול ממני, היה שם את זרועו העדינה על כתפי, מחבק אותי ולוחש לאוזני – "מזיונה (יפה) עזבתק (מצאה חן בעינך?)?". אכן, ברוריה היא שם דבר במלח ליופי יהודי ו"בו-זמעה" השחור, מי שהיה אופה לנו את לחם השבת ומאחסן את "הסכינה" ב"פראנה" שלו היה מאוהב בה, וכל פעם שהייתה עוברת ליד ה"פראנה" היה מגיש לה לחם חם ופריך כמעשה מחזר איטלקי. לימים הבריחו את ברוריה לארץ ישראל. השמועה שפשטה כארבה אמרה כי "בו-זמעה" היה לו עניין בברוריה. מאז לא ראיתי את ברוריה. היא נחרטה בי כזיכרון חסר מנוח. בצלאל
הי ברוריה. השם מזכיר לי נשכחות מימים עברו עת הייתי מנהל את חיי הצעירים ברחוב "דארב אל-עוזאה" במלח בקזבלנקה. שם, שם במקום הרחוק ההוא נארגו חיי בעבותות אהבה של ילד, שרק ילד יודע לאהוב. ושם הייתה נערה יפת מראה - ברוריה. ברוריה, להגות את השם ולחוש טעמו של רחוב הומה אדם יהודי תוסס ורב פעלים. ברוריה, זה לראות את הנערים היותר מבוגרים ממני מחזרים בדבקות אחרי מכמניה. אני הצעיר עיני כלו. רק קמצוץ של אהבה, שרק ילד יודע לחרוט על ליבו הצעיר, שזרתי בזיכרוני עם קמצוץ של הוויה יהודית שרק המלח יודע לפסל באזמל אומן רב און. ברוריה הייתה מלכת הלבבות והחלומות. כאשר פסעה מטופפת על אבני הרחוב בעקביה הנמוכים, הושלך הס וקולות לחש הסתננו בין הבתים הנושקים זה את זה בנשיקה לופתת ולהעביר את המסר – ברוריה יצאה בית אימא ואביה לשאוף אל ריאותיה את אויר הערביים הקריר. החלונות הפעורים בקירות נטויים, נפתחו לרווחה ודמויות הצטיירו במסגרת צבועה כחול. הם הביטו למטה אל הרחוב שבאמצעיתו זרמו מים דלוחים שנשפכו מהבתים החוצה, ברוריה צעדה הישר כשהיא מחייכת ומביטה אל הדמויות המוכרות והחביבות של שכניה היום יומיים. סלום (שלום) ידידי הגדול ממני, היה שם את זרועו העדינה על כתפי, מחבק אותי ולוחש לאוזני – "מזיונה (יפה) עזבתק (מצאה חן בעינך?)?". אכן, ברוריה היא שם דבר במלח ליופי יהודי ו"בו-זמעה" השחור, מי שהיה אופה לנו את לחם השבת ומאחסן את "הסכינה" ב"פראנה" שלו היה מאוהב בה, וכל פעם שהייתה עוברת ליד ה"פראנה" היה מגיש לה לחם חם ופריך כמעשה מחזר איטלקי. לימים הבריחו את ברוריה לארץ ישראל. השמועה שפשטה כארבה אמרה כי "בו-זמעה" היה לו עניין בברוריה. מאז לא ראיתי את ברוריה. היא נחרטה בי כזיכרון חסר מנוח. בצלאל
ברוריה לבית ביטון
New member
תודה בצלאל על שהקדשת לי את סיפורך
המקסים. נהניתי לקרוא אותו. כידוע לך, במרוקו נתנו לכל ולד שתי שמות: האחד שם פרטי עברי ושם פרטי נוסף צרפתי. כמובן שהשם ברוריה הוא שמי העברי שאיתו אני לא משתמשת כלל בחיי היומיום שלי כי גדלתי בשמי הפרטי האחר מאז ינקותי. המעניין ומי שמבין בגימטריה, הכל הולך אצלי סביב האות ב': שמי העברי: ברוריה שם צרפתי: מתחיל באות ב' (תימצאו אותו באתר מרוקו, תחת המדור שורשים) שם נעוריי: ביטון ושמי הקיים: אף הוא מתחיל באות ב' (שוב תימצאו אותו באתר מרוקו). יש לך דעה על כך, בצלאל?
המקסים. נהניתי לקרוא אותו. כידוע לך, במרוקו נתנו לכל ולד שתי שמות: האחד שם פרטי עברי ושם פרטי נוסף צרפתי. כמובן שהשם ברוריה הוא שמי העברי שאיתו אני לא משתמשת כלל בחיי היומיום שלי כי גדלתי בשמי הפרטי האחר מאז ינקותי. המעניין ומי שמבין בגימטריה, הכל הולך אצלי סביב האות ב': שמי העברי: ברוריה שם צרפתי: מתחיל באות ב' (תימצאו אותו באתר מרוקו, תחת המדור שורשים) שם נעוריי: ביטון ושמי הקיים: אף הוא מתחיל באות ב' (שוב תימצאו אותו באתר מרוקו). יש לך דעה על כך, בצלאל?
גימטריה?
לא, אין אני מבין בענינים כגון אלה. יש לי דעה על גימטריה, מבחינה פרשנות הסטורית, אך לא בהבנת הנסתר שבמספרים. מתוך קריאה בספרות זו אני יודע שאנשים נותנים משמעיות לשמותיהם ואף מפליגים הרחק אל מעבר לגלוי ולידוע מבחינת שההיגיון הצרוף אינו משחק תפקיד. הצורך הזה בגימטריה מאפשר לאנשים להאחז במציאות העכשווית לצורך עידון (סובלימציה) מול הידיעה, הגלויה והנסתרת, מפני הכיליון שהוא מנת חלקו של כל חיי. ידוע לנו על שימוש בגימטריה לצורך קביעת מועד לגאולה. שבתי צבי השתמש בגימטריה לצורך זה וקבע מועד לגאולה. המונה בית ישראל עלו על הגגות למימוש הגאולה על פי הצירופים הגיאומטריים של שבתי. הסוף הטרגי של יהודים אלה חרוט על גבי דפי ההיסטוריה של העם היהודי לדראון עולם. שבתי צבי התאסלם. הגימטריה התפתחה, לאורך הדורות, על בסיס של מצוקה אישית ולאומית ואין כמו היהודים מומחים לכך. הגימטריה היא שימוש בידי רבנים שרלטניים, או מחשבי קץ ומביאי מזור המשתמשים בה בכדי לשעבד את קהל המאמינים לרצונותיהם ולצרכיהם האישיים במסווה של קדושה. צפת והגליל הם ערש לתורת הנסתר והגימטריה. גדולי הגאונים האחרונים, כמו הארי הקדוש ואחרים, עסקו בכך במסגרת תורת הנסתר והביאו אותה למדרגה רוחנית שאין הימנה. הם גיבשו תורה מענינת ומרתק שעיצבה את הציונות לעתיד כתורה גואלת. אם תזדמני לגליל אשמח לערוך לך סיור בעיר הקבלה בצפת במסגרת מסלול בו אני מדריך ומרצה על תורת הנסתר, הקבלה והגימטריה. בצלאל
לא, אין אני מבין בענינים כגון אלה. יש לי דעה על גימטריה, מבחינה פרשנות הסטורית, אך לא בהבנת הנסתר שבמספרים. מתוך קריאה בספרות זו אני יודע שאנשים נותנים משמעיות לשמותיהם ואף מפליגים הרחק אל מעבר לגלוי ולידוע מבחינת שההיגיון הצרוף אינו משחק תפקיד. הצורך הזה בגימטריה מאפשר לאנשים להאחז במציאות העכשווית לצורך עידון (סובלימציה) מול הידיעה, הגלויה והנסתרת, מפני הכיליון שהוא מנת חלקו של כל חיי. ידוע לנו על שימוש בגימטריה לצורך קביעת מועד לגאולה. שבתי צבי השתמש בגימטריה לצורך זה וקבע מועד לגאולה. המונה בית ישראל עלו על הגגות למימוש הגאולה על פי הצירופים הגיאומטריים של שבתי. הסוף הטרגי של יהודים אלה חרוט על גבי דפי ההיסטוריה של העם היהודי לדראון עולם. שבתי צבי התאסלם. הגימטריה התפתחה, לאורך הדורות, על בסיס של מצוקה אישית ולאומית ואין כמו היהודים מומחים לכך. הגימטריה היא שימוש בידי רבנים שרלטניים, או מחשבי קץ ומביאי מזור המשתמשים בה בכדי לשעבד את קהל המאמינים לרצונותיהם ולצרכיהם האישיים במסווה של קדושה. צפת והגליל הם ערש לתורת הנסתר והגימטריה. גדולי הגאונים האחרונים, כמו הארי הקדוש ואחרים, עסקו בכך במסגרת תורת הנסתר והביאו אותה למדרגה רוחנית שאין הימנה. הם גיבשו תורה מענינת ומרתק שעיצבה את הציונות לעתיד כתורה גואלת. אם תזדמני לגליל אשמח לערוך לך סיור בעיר הקבלה בצפת במסגרת מסלול בו אני מדריך ומרצה על תורת הנסתר, הקבלה והגימטריה. בצלאל
ברוריה לבית ביטון
New member
ואני אאבטי את אשר קרעת../images/Emo25.gif
../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif כל הכבוד../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif
על חוש ההומור ועל הרוח הנכונה בה הבנת את הערתי. אני יודע שהשליטה שלך בשפה העברית היא מצויינת, אבל המורה שלי ללשון מהתיכון (שהיה אגב גם המורה שלי לערבית ספרותית בכיתות ח' וט') לחש לי כל הזמן באוזן: "ודייק, ודייק.."
המורה ההוא, יהודה מויאל שמו, היה מרוקאי משכיל במלוא מובן המילה ואחד האנשים היחידים שאני יכול לומר עליהם שהערצתי אותם גם כילד וגם כמבוגר.
על חוש ההומור ועל הרוח הנכונה בה הבנת את הערתי. אני יודע שהשליטה שלך בשפה העברית היא מצויינת, אבל המורה שלי ללשון מהתיכון (שהיה אגב גם המורה שלי לערבית ספרותית בכיתות ח' וט') לחש לי כל הזמן באוזן: "ודייק, ודייק.."
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.