אחראים או אחראיים

[Everest10]

אחראים או אחראיים

מקצועות הומנים או מקצועות הומניים
מתי מכפילים את היוד ומתי לא

 

[Everest10]

שאלה נוספת

היכרות או הכרות

 

[יאקים2]

בכתיב מלא: היכר, היכרות; היבט;

הישגיות, הינף, היטס, הינע, היטל, היסעים....

 

[trilliane]

לפי כללי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה ללשון:

"תנועת e אינה נכתבת ביו"ד [...] אבל יו"ד תיכתב [בין היתר] בשמות השקולים במשקל השמות היכר (=הֶכֵּר), הישג (=הֶשֵּׂג), היצע (=הֶצֵּעַ), וכן בצורות הנגזרות משמות אלו, כגון היכרות (=הֶכֵּרוּת), הישגיות (הֶשֵּׂגִיּוּת), היקשי (הֶקֵּשִׁי)."
http://hebrew-academy.org.il/topic/hahlatot/missingvocalizationspelling/

אציין שמדובר במשקל הֶקְטֵל, שם הפעולה המשני של בניין הפעיל (הכשר, הבדל, הדפס, הסדר, הֶכְרֵחַ וכו') ובדוגמאות לעיל בגזרות החסרות חפ"ן (נ-כ-ר, נ-ש-ג, נ-ק-ש) וחפי"ץ (י-צ-ע).

 

[יאקים2]

שם תואר ביחיד המסתיים ביו"ד (כלכלי),

בריבוי נוספת לו יו"ד של הרבים. בכתיב מלא וכן בכתב מנוקד - כַּלְכָּלִיִּים!
לכן הומני> הומניים.
(התלמידים )האחראים לניקיון הם תלמידים מאוד אחראיים.
הראשון במעמד שם עצם, ואילו השני במעמד שם תואר.

 

[HataVeani]

הרשה לי להסיק מכך משהו

שם תואר שבצורת היחיד שלו מסתיים ביו"ד, בצורת הרבים שלו יופיעו שני יודים ברצף. האומנם?

 

[יאקים2]

ארשה לעצמי לסייג שישנם חריגים

גם בסוגיה זו. לדוגמה, אנגלי> אנגלים. האנגלים משתמשים בביטויים אנגליים;
חרדי> חרדים. בפי חרדים רבים קיימים ביטויים חרדיים, שרבים מן החילונים המרבים להשתמש בביטויים חילוניים, אינם מכירים אותם.
קאפיש?

 

[trilliane]

לא חריגים, מאחר שאנגלים בהקשר זה ש"ע ולא תואר

למעשה רק חיזקת את מסקנתו...

 

[HataVeani]

בדיוק באתי לכתוב לו את מה שכתבת, ואז

ראיתי את התגובה שלך.

 

[הרהוט]

אינני בטוח

שאַחֲרַאי אינו גם תואר.

אני הייתי מניח להבחנה בין תואר לשם עצם ומתמקד בהבחנה בין סיומת חיריק-יו"ד לבין סיומת יו"ד שאין לפניה חיריק.

אחראִי לעומת אחרַאי;
חשאִי לעומת חשַׁאי...

 

[יאקים2]

אמנם ההבחנה בין ש"ע לש"ת

אינה חד משמעית, בין השאר בשל תכונת ההעצמה של שמות התואר..
ועם זאת, דרך המלך - כך נדמה לי - גורסת הבחנה זו.
אבל אתה היודע....

 

[trilliane]

מוסיפה על הנאמר

אחרַאי בסיומת ay הוא שם עצם של בעלי מקצועות/תפקידים (כמו כבאי, בנאי, עיתונַאי, חשמלַאי, פיזיקַאי, מתמטיקַאי, חקלַאי ועוד) הוא מי שנושא באחריות כלשהי. למשל, אחרַאי משמרת; אחרַאי ל...
ברבים: אחראים

אחראִי בסיומת i הוא שם תואר לאדם בעל תכונה של אחריות.
ברבים: אחראיים

כמובן, לא כל אדם אחראִי אחרַאי (רשמית) למשהו, ולמרבה הצער לא כל אחרַאי הוא גם אחראִי...

 

[HataVeani]

פעם ראשונה שמתי לב לאבחנה הזאת

 

[nevuer]

כבאי, בנאי

בדוגמאות האלה ה"אי" היא לא סיומת, היו"ד שורשית.

 

[trilliane]

לא הנקודה; התייחסתי לסיומת המילים, לא לתצורתן

לא טענתי שמדובר בצורן ולא התייחסתי כלל לדרך התצורה; זו הסתכלות דיאכרונית שלא הייתה רלוונטית לנקודה שלי. התייחסתי סינכרונית למכנה המשותף של שמות עצם של בעלי מקצועות / תפקידים בסיומת ay (שרבים הוגים אותו i במקום ay, ולכן היה לי חשוב במיוחד לתת גם דומאות שפחות הוגים בהן i). אגב, צורן הגזירה הסופי םַאי נוצר (למיטב ידיעתי) ממילים בגזרת ל"י שמסתיימות כך (בעיקר במשקל קַטָּל) כך שזה לא מקרי.

 

[מוגג]

והאלף גם שורשית?

הערתך הביאה אותי לחשוב שהסיומת הלזו היתה שייכת לשורשי פע"ה/י (גבאי, רמאי) ומשם זלגה לשרשים אחרים כסיומת למקצוע/תפקיד.

 

[trilliane]

לא; היא אם קריאה שמטרתה לשמור על תנועת a

(לפחות זה מה שידוע לי). אחרת במשקל קַטָּל היית מקבל 'כבי' והיו גדלים הסיכויים לקרוא את זה ב-i ולא ב-ay (כלומר להפוך את היו"ד לאם קריאה והיא לא הייתה שומרת על העיצוריות שלה). אגב, גם השם "שמאי" (מבית שמאי) נכתב בעבר לא פעם שמיי ולא שמאי... עד כמה שאני מבינה היו דרכים שונות לנסות לשמר שם את עיצוריות היו"ד כדי שלא תאבד.

ולענייננו, סיומת ay (מקורית) בשמות עצם/תואר מאפיינת את גזרת ל"י (שבה האל"ף היא אם קריאה):
במשקל קַטָּל: כבאי, בנאי, חזאי, גבאי, רמאי, שנאי, בדאי, זכאי, רשאי, ודאי...
במשקל קְטָל: פנאי, תנאי, בלאי...

מכיוון שיש אנלוגיה ידוע בין גזרת ל"י לל"א ותחלופה מסוימת ביניהן (ואני לא מתכוונת לטעויות אלא למילים תקינות) יש דוגמאות חריגות לכאן ולכאן (כמו למשל קנאי, מלאי, טלאי) אבל בעיקרון בסיומות ay שבהן לא מדובר בצורן, האל"ף אינה שורשית אלא היו"ד, כאמור.

לגבי הצורן הסופי, זה בדיוק מה שכתבתי בהודעה לעיל. יש צורני גזירה סופיים שנלקחו ממשקלים (למשל -וֹן או -וּת).

 

[יאקים2]

אכן, צורן סופי ַאי בבעלי עיסוק

רבים (חקלאי, ספורטאי, מילונאי, סיפונאי , ימאי וגם טוראי) הגיע בהשפעת משקל קַטָּל בגזרת נל"י-ה (בנאי, שנאי, גלאי ועוד), וזה תרגיל הבחנה שתלמידים נדרשים לו.
עם זאת, בכתבי יד עתיקים מוצאים בקבוצת השמות השנייה כתיב ללא אל"ף, דוגמת יַנַּי.

 

[ציון 91]

הצורה השניה נכונה תמיד!

לגבי הצורה הראשונה (עם י' אחת), זהו קיצור שהשתרש בשפה עד אשר גם האקדמיה אישרה אותו חלקית, רק לגבי קבוצות אוכ' (כמו לדוגמא: דרוזים, מזרחים, איטלקים).
זה לא אומר שגם במקרים אלו שימוש ב-2 יודים הוא "לא נכון" - פשוט הוא פחות מקובל (אפשר לומר איטלקיים/מזרחיים).

 

[ישראלי75]

ערב טוב, ציון

איני יודע על מה אתה מסתמך בקביעותיך אלה. לענ"ד אין להן הצדקה.