טענה מעניינת
אם כי אני לא בטוח שאני מבין אותך לגמרי. אתה אומר שאתה בעד ביקורות, אבל מפריעות לך ביקורות מהסוג 'הזה'. מה הכוונה בביקורות מהסוג הזה? ביקורות שכוללות ציון? בהתחשב במה שכתבת בהמשך, אני לא מבין למה יש דווקא לציון משמעות. אני מסכים שבהחלט יש לביקורת השפעה על הדרך בה אתה ניגש למוסיקה חדשה, אבל אני לא בטוח ש"כל הכיף הולך לאיבוד" לאחר שקראת אותן. קראתי המון ביקורות על המון אלבומים ששמעתי, ותמיד פיתחתי לעצמי דעה אישית על האלבומים, שלא תמיד תואמת את הביקורת. יותר מזה - אני מאד נהנה לקרוא ביקורות של אלבומים גם אחרי ששמעתי אותם, כי ההשוואה בין דעתי לדעת אחרים מעניינת אותי, ולעיתים אני מצליח לראות צדדים אחרים באלבום דרך עיניים של מבקר אחר, ומצליח לחוות אותו בצורה עשירה יותר. לגבי הטענה על האפשרות שאינטרסים כלכליים יכתיבו את טעם הציבור: זה בהחלט אפשרי, ודברים כאלה התרחשו בעבר (מבקרים שקיבלו טובות הנאה מחברות תקליטים כדי לכתוב דברים מסוימים). התופעה הזו, כמובן, לא רצויה, ויש לה השלכות מעבר לעולם הביקורות (אותן חברות תקליטים 'נעזרו' בשירותיהן של שדרני רדיו וטלוויזיה, למשל), ואני לא חושב שקונספט הביקורות בעייתי כשלעצמו דווקא בגלל האספקט הזה. אגב, אתה תמיד יכול פשוט לא לקרוא את הביקורת, זה לא נכפה עליך בשום צורה, ואתה בוחר באופן אקטיבי לקרוא אותה. זה ברור שהדרך להכיר מוסיקה היא ע"י שמיעה. אף אחד לא מנסה לטעון אחרת. אבל כפי שאמר פעם בצורה כ"כ יפה אריק חייט "הראש שלי הוא לא פח זבל". יש בעולם מאות אלפי (ואולי יותר) אלבומי מוסיקה. החל ממוסיקה עתיקה מימי הביניים (ואפילו קודם לכן), ועד לילדים קטנים שמקליטים את עצמם זורקים חפצים אחד על השני. אי אפשר באופן פרקטי, גם אם מוציאים מהעניין את רכישת הדיסקים (ואגב, אני קונה דיסקים, והרבה, ואני גם לא היחיד שעושה כך. הרמיזה שלך בעניין לא מובנת לגמרי), להאזין אפילו לקמצוץ אחד מהכמות הקיימת בלי הכוונה מסוימת. גם אם תבחר תת ז'אנר מאד ספציפי, כמו רוק מתקדם, תגיע לאלפי אלבומים שלא יהיה לך שמץ של מושג מאיפה להתחיל איתם. אתה באמת מצפה להאזין לכל אלבום לפני שתחליט אם אתה אוהב אותו? רק אם תאזין לכל אלבום פעם אחת, תבזבז תקופת חיים שלמה, וזה עוד בלי להתייחס לכך שאלבום צריך 'לשקוע', וצריך זמן ומספר האזנות בשביל לקבל ממנו את התמונה השלמה בשבילך. אני מסכים עם פתיחת ההודעה שלך: רגש אינו מוצר, ודברים שקשורים לרגש לא ניתן להביע בציונים. מצד שני, מוסיקה היא לא מילים, ואני ממש לא מאמין שמילים יכולות לתאר באמת מוסיקה. אפילו בתווים אפשר לתאר רק אספקט מאד חלקי של המוסיקה. ביקורות, או הודעות בפורום על מוסיקה, הן בסך הכל דרך לתקשר עם בני אדם אחרים. אני לא חושב שביקורות על מוסיקה (גם אלה של אורי ברייטמן, לצורך העניין), מתעלמות מאלמנטים רגשיים שקיימים במוסיקה. כל אחד כותב את הביקורות באופן אישי שמתאים לו. אני באופן אישי ממש שונא לקרוא ביקורות שנראות כמו פרוזה ארוכה ויצירתית. זה לפעמים יפה בעיני כפרוזה, אבל לא מעביר לי שום דבר מהמוסיקה עצמה, ומרגיש לי יותר כמו כותב שמנסה להעביר את כישורי הכתיבה שלו אל הדף, במקום את תחושותיו מהמוסיקה. בקיצור, נסה לחדד את הטענה שלך, איך אתה רואה את העולם המושלם מהבחינה הזאת?
