אחות של חבר שלי
אני לא בטוחה אם תוכן ההודעה יתאים לפורום הזה, אבל אני אנסה.
לפני שאני אגש לנושא אני אפרט קצת רקע עליי. אני בת 19 וחצי, מגוייסת כבר שנה. אני נמצאת במערכת יחסים כבר 9 חודשים עם בחור בן 21, מ"כ המשרת ביחידה קרבית ועתיד להשתחרר בע"ה עוד חודשיים. הקשר ביני ובינו נהדר, מבחינת כל המובנים. אני מכירה את המשפחה שלו, הוא את שלי, הקשר שלי עם ההורים שלו נהדר ואני כמו בת בית אצלם כנ"ל לגביו.
לפני שנה, 3 ימים לפני שהייתי אמורה להתגייס אבא שלי נפטר במפתיע מהתקף לב. אני לא אפרט באיזה מצב הייתי שרויה באותה התקופה אבל המחשבה להתחמק משירות צבאי לא עלתה לי לראש אפילו לרגע והתגייסתי יומיים אחרי שקמתי מהשבעה. את שרשרת החיול עברתי בדיוק בערב יום הזיכרון של שנה שעברה ומצאתי את עצמי חיילת טרייה, יושבת לבד בטקס ובוכה עד עמקי נשמתה.
בגדול, נכנסתי לקורס יוקרתי שהיה אמור להמשך 4 חודשים רחוק מהבית, שרדתי שם חודשיים וחצי ואחרי שהייתי קרובה מאוד ללחטוף התמוטטות עצבים עזבתי והוצבתי בבסיס שנמצא קרוב יותר למקום המגורים שלי. את החבר הכרתי בדיוק בשבוע שעברתי לבסיס החדש.
אתמול כידוע לכולם נערך טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. אני מאוד קשורה ליום הזה ויש לו משמעות נורא גדולה עבורי, בייחוד מעצם היותי חלק מהמערכת הזאת. השנה יצא שהטקס התקיים בדיוק בתאריך הלועזי שבו אבי נפטר (14.4) ומתוך רצון להיות עם אמא ואחותי ביום הזה החלטתי 'להתחמק' מהטקס בבסיס וללכת לטקס שנמצא ממש ליד הבית שלי. כל המשפחה שלנו נמצאת באזור המרכז-דרום ואנחנו גרים בצפון ומאז שאבא שלי נפטר אנחנו בעצם לבד כאן.
התקשרתי לחבר שלי כדי להתייעץ איתו בנוגע לזה (בלי לפרט יותר מידי, כי הנושא הזה גם ככה כאוב לי) והוא הסכים שאני צריכה להישאר בבית. תוך כדי השיחה אני פתאום מתחילה לשמוע את אחותו (בת 26) צועקת בקולי קולות מהצד השני "בושה. פשוט בושה. חיילת בצה"ל, יש אנשים שנהרגו בשביל המדינה הזאת והיא לא הולכת לטקס. תתביישו לכם" או משהו בנוסח הזה. יאמר לזכותו של חבר שלי שהוא הגן עליי וצעק עליה בחזרה "זה בכלל לא עניינך, אין לך מושג בכלל. תעזבי אותה בשקט" אבל השיחה שם הייתה די להוטה והוא אפילו שם אותי פתאום על השתק כדי שאני לא אשמע כלום.
ברגע שהוא עשה את זה החלטתי לנתק. בעיקר בגלל העובדה שהרגשתי מאוד פגועה. אחותו אף פעם לא התעיינה בי יותר מידי או ניסתה להתקרב אליי, בשונה מההורים שלו (וזה בסדר. בכל זאת יש בנינו הפרש גילאים של 7 שנים) אבל להשפיל אותי ברמה כזאת ולצעוק בכל הבית כדי שאני אשמע? מילא הייתה אומרת לו את מה שהיא חושבת אחרי שהוא היה מסיים לדבר איתי. זכותה.
אחרי שניתקתי הוא התקשר ואמר לי לא להתייחס אליה ושהיא סתם מטומטמת. שאלתי אותו "מה היא אמרה?" והוא ניסה להתחמק ולהגיד 'לא.. ככה... ושמה' אז חזרתי על השאלה "מה היא אמרה?" והוא אמר משהו על זה שהוא מנסה לשכנע אותי לא ללכת ועל זה ששנינו לא הולכים לטקס. אמרתי לו שאני צריכה להיכנס להתקלח ושאני אדבר איתו אח"כ והוא שאל למה אני נשמעת ככה ואם קרה משהו ואמרתי לו שכלום.
חשוב לי להבהיר שאני לחלוטין לא מנסה להתחמק מהיום הזה, הוא פשוט נורא נורא קשה לי בייחוד בשנה הזאת וכל מה שרציתי זה להיות עם המשפחה שלי. הלכתי לטקס ליד הבית שלי ועמדתי בצפירה והקשבתי לכל מילה, מכתב ושיר שנאמרו בו. זה אולי ישמע אידיוטי, אבל באמת שאחותו פגעה בי. הצורה שבה היא אמרה את הדברים, באמת שהיא צרחה שם בטירוף כאילו הודיעו לה שרצחתי מישהו. אני לא מבינה למה היא הקשיבה לשיחה שלנו בכלל ובאיזו זכות היא עוד בחרה להתערב ולהטיף לי ככה. אני נורא אוהבת את המשפחה שלו והם עושים בשבילי מעל ומעבר, בגלל זה לא אמרתי לחבר שלי שום דבר על העניין, אבל אני לא יכולה להתעלם מהעבודה שאפילו חשק להיות אצלו בבית כבר אין לי.
אני לא בטוחה אם תוכן ההודעה יתאים לפורום הזה, אבל אני אנסה.
לפני שאני אגש לנושא אני אפרט קצת רקע עליי. אני בת 19 וחצי, מגוייסת כבר שנה. אני נמצאת במערכת יחסים כבר 9 חודשים עם בחור בן 21, מ"כ המשרת ביחידה קרבית ועתיד להשתחרר בע"ה עוד חודשיים. הקשר ביני ובינו נהדר, מבחינת כל המובנים. אני מכירה את המשפחה שלו, הוא את שלי, הקשר שלי עם ההורים שלו נהדר ואני כמו בת בית אצלם כנ"ל לגביו.
לפני שנה, 3 ימים לפני שהייתי אמורה להתגייס אבא שלי נפטר במפתיע מהתקף לב. אני לא אפרט באיזה מצב הייתי שרויה באותה התקופה אבל המחשבה להתחמק משירות צבאי לא עלתה לי לראש אפילו לרגע והתגייסתי יומיים אחרי שקמתי מהשבעה. את שרשרת החיול עברתי בדיוק בערב יום הזיכרון של שנה שעברה ומצאתי את עצמי חיילת טרייה, יושבת לבד בטקס ובוכה עד עמקי נשמתה.
בגדול, נכנסתי לקורס יוקרתי שהיה אמור להמשך 4 חודשים רחוק מהבית, שרדתי שם חודשיים וחצי ואחרי שהייתי קרובה מאוד ללחטוף התמוטטות עצבים עזבתי והוצבתי בבסיס שנמצא קרוב יותר למקום המגורים שלי. את החבר הכרתי בדיוק בשבוע שעברתי לבסיס החדש.
אתמול כידוע לכולם נערך טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. אני מאוד קשורה ליום הזה ויש לו משמעות נורא גדולה עבורי, בייחוד מעצם היותי חלק מהמערכת הזאת. השנה יצא שהטקס התקיים בדיוק בתאריך הלועזי שבו אבי נפטר (14.4) ומתוך רצון להיות עם אמא ואחותי ביום הזה החלטתי 'להתחמק' מהטקס בבסיס וללכת לטקס שנמצא ממש ליד הבית שלי. כל המשפחה שלנו נמצאת באזור המרכז-דרום ואנחנו גרים בצפון ומאז שאבא שלי נפטר אנחנו בעצם לבד כאן.
התקשרתי לחבר שלי כדי להתייעץ איתו בנוגע לזה (בלי לפרט יותר מידי, כי הנושא הזה גם ככה כאוב לי) והוא הסכים שאני צריכה להישאר בבית. תוך כדי השיחה אני פתאום מתחילה לשמוע את אחותו (בת 26) צועקת בקולי קולות מהצד השני "בושה. פשוט בושה. חיילת בצה"ל, יש אנשים שנהרגו בשביל המדינה הזאת והיא לא הולכת לטקס. תתביישו לכם" או משהו בנוסח הזה. יאמר לזכותו של חבר שלי שהוא הגן עליי וצעק עליה בחזרה "זה בכלל לא עניינך, אין לך מושג בכלל. תעזבי אותה בשקט" אבל השיחה שם הייתה די להוטה והוא אפילו שם אותי פתאום על השתק כדי שאני לא אשמע כלום.
ברגע שהוא עשה את זה החלטתי לנתק. בעיקר בגלל העובדה שהרגשתי מאוד פגועה. אחותו אף פעם לא התעיינה בי יותר מידי או ניסתה להתקרב אליי, בשונה מההורים שלו (וזה בסדר. בכל זאת יש בנינו הפרש גילאים של 7 שנים) אבל להשפיל אותי ברמה כזאת ולצעוק בכל הבית כדי שאני אשמע? מילא הייתה אומרת לו את מה שהיא חושבת אחרי שהוא היה מסיים לדבר איתי. זכותה.
אחרי שניתקתי הוא התקשר ואמר לי לא להתייחס אליה ושהיא סתם מטומטמת. שאלתי אותו "מה היא אמרה?" והוא ניסה להתחמק ולהגיד 'לא.. ככה... ושמה' אז חזרתי על השאלה "מה היא אמרה?" והוא אמר משהו על זה שהוא מנסה לשכנע אותי לא ללכת ועל זה ששנינו לא הולכים לטקס. אמרתי לו שאני צריכה להיכנס להתקלח ושאני אדבר איתו אח"כ והוא שאל למה אני נשמעת ככה ואם קרה משהו ואמרתי לו שכלום.
חשוב לי להבהיר שאני לחלוטין לא מנסה להתחמק מהיום הזה, הוא פשוט נורא נורא קשה לי בייחוד בשנה הזאת וכל מה שרציתי זה להיות עם המשפחה שלי. הלכתי לטקס ליד הבית שלי ועמדתי בצפירה והקשבתי לכל מילה, מכתב ושיר שנאמרו בו. זה אולי ישמע אידיוטי, אבל באמת שאחותו פגעה בי. הצורה שבה היא אמרה את הדברים, באמת שהיא צרחה שם בטירוף כאילו הודיעו לה שרצחתי מישהו. אני לא מבינה למה היא הקשיבה לשיחה שלנו בכלל ובאיזו זכות היא עוד בחרה להתערב ולהטיף לי ככה. אני נורא אוהבת את המשפחה שלו והם עושים בשבילי מעל ומעבר, בגלל זה לא אמרתי לחבר שלי שום דבר על העניין, אבל אני לא יכולה להתעלם מהעבודה שאפילו חשק להיות אצלו בבית כבר אין לי.