אחות שכולה?

[D A]

אחות שכולה?

אני עוברת פה בפורום, קוראת ובוכה... קוראת ובוכה... לא יכולה לעצור ומפחדת לשאול את עצמי האם אני שייכת לקבוצה הזו- משפחת השכול... אני אחותו של אחד החיילים החטופים, שהוכרזו על ידי צהל לפני כחצי שנה כ"חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע" מונח קר, צבאי. אח שלי? חלל צה"ל? אחי הקטן....מת? ביום הזכרון האחרון הייתי בבית העלמין הצבאי, הסתכלתי ולא ידעתי מה לחשוב. לקנא במשפחות השכולות? עם כל האבדן הגדול- יש להם קבר לבוא ולבכות עליו, לדבר עם הבן האח החבר... לקשט את הקבר בפרחים... אולי הכי קינאתי באפשרות שניתנה להם- לנסות להשלים עם המוות- להבין שהוא מת באמת... ולנסות לחיות עם האובדן משהו שלנו- למשפחות החטופים- לא נתנו ומה עושים עם הבגדים שלו אצלי בארון? עם החדר? עם הספרים, המחברות.. הסיגריות....ומה עושים עם המכתבים שעדיין מגיעים? איך אפשר להכניס חיים שלמים לקופסאות? לעשות פינת זיכרון בביה"ס התיכון? ביסודי? וכשמדברים עליו? זה בלשון עבר? איך אפשר? ומה אומרים לאמא ואבא ברגעי השבר? הרי, למרות הכל, גם הם, הצבא, לא ממש בטוחים שהם לא בחיים, והאחוז האחד הקטן הזה שנשאר- חלקיק של תקווה, זה כל העולם בשבילינו.. כישבנו שבעה, זו לא היתה ממש שבעה. לא היתה לוויה, ולא היתה עליה לקבר בתום השבעה, ולא שלושים לגילוי מצבה, פשוט ישבנו שבוע בבית, עם המוני מבקרים ועם מצלמות ומקרופונים כל הזמן.. ובלילה, ביננו דיברנו על מה שצפוי לנו- כשיחזירו אותם- גל שלישי של אבל, ואמא שלי כל הזמן אומרת- זה לא נגמר, זה לא נגמר.. מתי הוא יחזור? תודה על ההקשבה..

 

[אחת מהצד]

שלום לך D A

אם דברנו על הקושי שבהשלמה.. אז הנה את מציירת לו מימדים חדשים. בגלל האחוז הקטן ההוא. חלקיק האחוז שמשנה את הכל. אי הוודאות המוחלטת. חוסר הסופיות. כשאת שואלת אם את שייכת לכאן או לא.. אז השאלה שלך באה ממקום כל כך אחר וכואב. של אם להשלים או לא. וזה.. בינך לבינך. אז אולי.. בלי להחליט או לדעת או להרגיש.. תהיי פה קצת. כי כאן משתפים בכאב. בגעגוע. בחוסר. ובאיך ממשיכים אחרי. או סתם להגיד שמחורבן היום. ושקשה לנשום. ויש כתפיים. אוזניים שמבינות. ולב חם. אז מה משנות כרגע ההגדרות.. ברוכה הבאה אחת מהצד

 

[tomasina172]

אחות שכולה!!!

שלום לך DA התלבטתי מאוד אם לכתוב את ההודעה הזאת, ובכל זאת, לקראת חג הפסח פורסם ראיון עם אחותו של אחד החיילים החטופים. ואני ,קינאתי בה נורא על אותו חלקיק של תקווה. כי אח שלי כבר מת לגמרי. נשאר חדר, ספרים, בגדים , מחברות ... רק רציתי לשתף אותך ולהגיד לך כמה הכאב שלך נגע בי, אני מקווה שתסלחי לי על הקנאה הקטנה הזו שהתגנבה לה, אני מבינה את ההבדל-כשמגיעים מכתבים עם השם שלו אנחנו כן יודעים מה להגיד לשולחים. איתך .

 

[D A]

תודה

תודה רבה על התמיכה.. להשתמע...

 

[BooBee]

אחות מתגעגעת

את שייכת אם את רוצה להיות שייכת. המקום שבו את נמצאת נשמע לי נורא. לא לכאן ולא לכאן. וגם אם הקצינים הבכירים אמרו משהו אחד, תמיד יש תקווה שההפך יקרה. אל תקנאי, יקרה שכמוך. אולי, אפ אפשר, לנסות להשלים עם חוסר הוודאות המוחלט, עד שיהיה ברור אם זה לכאן או לכאן... אני לא יודעת מה לכתוב לך כל כך, אני לא יודעת מה הייתי עושה במקומך. אי הידיעה יכולה להרוג אותנו לאט לאט... אל תעשי כלום עם הדברים שלו, את לא חייבת להכניס חיים שלמים לקופסא ותדברי עליו איך שבא לך. ותחבקי את אבא ואמא, אבל הכי חשוב שתחבקי את עצמך ותמצאי לך חבר טוב או חברה טובה שיחבקו אותך כשאת תצטרכי. ואם את צריכה, יש כאן מייל שלי, תכתבי לי אם תרצי. הכי חשוב שיהיה מי שתומך בך, יום יום, אל תוותרי על זה לעולם. שלך, בכאב, רויטל.