אחות שכולה?
אני עוברת פה בפורום, קוראת ובוכה... קוראת ובוכה... לא יכולה לעצור ומפחדת לשאול את עצמי האם אני שייכת לקבוצה הזו- משפחת השכול... אני אחותו של אחד החיילים החטופים, שהוכרזו על ידי צהל לפני כחצי שנה כ"חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע" מונח קר, צבאי. אח שלי? חלל צה"ל? אחי הקטן....מת? ביום הזכרון האחרון הייתי בבית העלמין הצבאי, הסתכלתי ולא ידעתי מה לחשוב. לקנא במשפחות השכולות? עם כל האבדן הגדול- יש להם קבר לבוא ולבכות עליו, לדבר עם הבן האח החבר... לקשט את הקבר בפרחים... אולי הכי קינאתי באפשרות שניתנה להם- לנסות להשלים עם המוות- להבין שהוא מת באמת... ולנסות לחיות עם האובדן משהו שלנו- למשפחות החטופים- לא נתנו ומה עושים עם הבגדים שלו אצלי בארון? עם החדר? עם הספרים, המחברות.. הסיגריות....ומה עושים עם המכתבים שעדיין מגיעים? איך אפשר להכניס חיים שלמים לקופסאות? לעשות פינת זיכרון בביה"ס התיכון? ביסודי? וכשמדברים עליו? זה בלשון עבר? איך אפשר? ומה אומרים לאמא ואבא ברגעי השבר? הרי, למרות הכל, גם הם, הצבא, לא ממש בטוחים שהם לא בחיים, והאחוז האחד הקטן הזה שנשאר- חלקיק של תקווה, זה כל העולם בשבילינו.. כישבנו שבעה, זו לא היתה ממש שבעה. לא היתה לוויה, ולא היתה עליה לקבר בתום השבעה, ולא שלושים לגילוי מצבה, פשוט ישבנו שבוע בבית, עם המוני מבקרים ועם מצלמות ומקרופונים כל הזמן.. ובלילה, ביננו דיברנו על מה שצפוי לנו- כשיחזירו אותם- גל שלישי של אבל, ואמא שלי כל הזמן אומרת- זה לא נגמר, זה לא נגמר.. מתי הוא יחזור? תודה על ההקשבה..
אני עוברת פה בפורום, קוראת ובוכה... קוראת ובוכה... לא יכולה לעצור ומפחדת לשאול את עצמי האם אני שייכת לקבוצה הזו- משפחת השכול... אני אחותו של אחד החיילים החטופים, שהוכרזו על ידי צהל לפני כחצי שנה כ"חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע" מונח קר, צבאי. אח שלי? חלל צה"ל? אחי הקטן....מת? ביום הזכרון האחרון הייתי בבית העלמין הצבאי, הסתכלתי ולא ידעתי מה לחשוב. לקנא במשפחות השכולות? עם כל האבדן הגדול- יש להם קבר לבוא ולבכות עליו, לדבר עם הבן האח החבר... לקשט את הקבר בפרחים... אולי הכי קינאתי באפשרות שניתנה להם- לנסות להשלים עם המוות- להבין שהוא מת באמת... ולנסות לחיות עם האובדן משהו שלנו- למשפחות החטופים- לא נתנו ומה עושים עם הבגדים שלו אצלי בארון? עם החדר? עם הספרים, המחברות.. הסיגריות....ומה עושים עם המכתבים שעדיין מגיעים? איך אפשר להכניס חיים שלמים לקופסאות? לעשות פינת זיכרון בביה"ס התיכון? ביסודי? וכשמדברים עליו? זה בלשון עבר? איך אפשר? ומה אומרים לאמא ואבא ברגעי השבר? הרי, למרות הכל, גם הם, הצבא, לא ממש בטוחים שהם לא בחיים, והאחוז האחד הקטן הזה שנשאר- חלקיק של תקווה, זה כל העולם בשבילינו.. כישבנו שבעה, זו לא היתה ממש שבעה. לא היתה לוויה, ולא היתה עליה לקבר בתום השבעה, ולא שלושים לגילוי מצבה, פשוט ישבנו שבוע בבית, עם המוני מבקרים ועם מצלמות ומקרופונים כל הזמן.. ובלילה, ביננו דיברנו על מה שצפוי לנו- כשיחזירו אותם- גל שלישי של אבל, ואמא שלי כל הזמן אומרת- זה לא נגמר, זה לא נגמר.. מתי הוא יחזור? תודה על ההקשבה..