שנות ה-90.. פשש...
רחוק לי. טוב, כמו כל דבר אחר בחיי, אני אתחיל מהתחום הטלויזיוני. מאחר ושכונתי קרובה ביותר למת"ב (היכן שהם השתקעו תחילה) בחיפה, התחברנו בין הראשונים בכל העיר. 91-92 שכזה, ילד פעוט כבן 5-6, ועולם ומלואו נחשף בפניו. שנות ה-90 זה בברלי. זה קלי והמקטורנים הבוהקים והטייץ. זה הפוני של ברנדה. זה משקפי העולים-חדשים של אנדריאה. זה חוסר אופנה בהתגלמותו, כיאה לשנות ה-90. שנות ה-90 זה ילדות ותמימות. לפחות בהתחלה. זה נילס, ומרקו, והמומינים, ופלפלת, ו.. ו.. ו.. שנות ה-90 זה מוזיקת פופ טיפשית. זה מועדנים של ילדים בכיתה ו' שהאטראקציה המרכזית היא דיאט-קולה במחיר מופרז, וחותמות מזעזעות שלא יורדות מהידיים גם אם שוטפים ממש חזק. שנות ה-90 זה תקופת הזוהר של באדי, לפי השתלטות יוטבתה על כל הארץ. שנות ה-90 זה מכנסיים בגזרה גבוהה, ותחת ענקי. לא! יותר טוב. שנות ה-90 זה החור בג'ינס, אבל לשם הצניעות, פיסת הבד השקוף שספק-מכסה את החור. מה שנקרא "מגלה טפח, מכסה טפחיים". זהו. תמו האסוציאציות. אני צריך להתחיל להיזכר בתקופה ההיא ולרשום דברים. אולי יצא מזה ספר.