מספר מושגים בהקשר והסבר:
לחות מוחלטת - מתייחסת לכמות המים, במצב צבירה גזי, המצויה ביחידת נפח של אויר (גרמים של מים במטר מעוקב של אוויר). ערכי הלחות המוחלטת של הרווייה (המקסימום שהאוויר יכול להכיל לחות) עולים או יורדים עם עליית או ירידת הטמפרטורה. לחות הרווייה - הנק´ בה האוויר הגיע למקסימום אדי מים שהוא יכול להכיל. כמות זו, יורדת או עולה בהתאם לטמפ´ שלו. דוגמאות: בטמפ´ של 10 מ"צ יוכל 1 מטר מעוקב של אויר להכיל אדי מים במשקל של 9.5 גרם. ב- 20 מ"צ הוא יהיה מסוגל להכיל מקסימום 17 גרם לכל מטר מעוקב. ב-30 מ"צ תהיה לחות הרוויה 30 גרם למטר מעוקב. ואילו בטמפ´ של 40 מ"צ יגיע האוויר לרוויה כשיכיל 51 גרם מים למטר מעוקב. לחות יחסית - יחס המבוטא באחוזים בין מסת הלחות המוחלטת המצויה באוויר (כמות אדי מים בזמן נתון) לבין הלחות המוחלטת של אוויר רווי באותה טמפ´. בטבע, בתנאים אקלימיים שונים, כשמגדירים לחות כגבוהה או נמוכה, אלה מונחים יחסיים. גבוה או נמוך על פי היחס שבין כמות האדים המצויה באוויר לבין המקסימום האפשרי, באותה טמפרטורה. האוויר תמיד, מכיל אדי מים בכמות פחותה מלחות הרוויה (העודף יהיה נוזלי ולא אדים), ולכן תתבטא הלחות היחסית בפחות מ 100%. למשל, אם בטמפרטורה של 30 מ"צ תהיה תכולת המים המוחלטת רק 15 גרם למטר מעוקב, (50% ביחס ללחות הרוויה המוחלטת של 30 גרם למטר מעוקב), תצוין הלחות היחסית כ- 50%. כשאחוזי הלחות עומדים על 100 (המקסימום שהאוויר יכול להכיל), נקבל ערפל/אד/ענן (תלוי בתנאים), אבל עדיין יש אוויר (שאר הגזים: חנקן, חמצן וכו').
