אז

מישהי1631

New member
המחשב שלי זקן וישן

ולא כותב במערכת המסרים.
שולחת לך חיבוק והמון הצלחה בתהליך.
 

מישהי1631

New member
פתחתי את המסר שלך אלומה

ואני מאד מקווה בשבילך שתצליחי בתהליך ותקבלי את האישור שאת מחכה לו. מחזיקה לך אצבעות.
 
תודה


 
לבטל פגישה טיפולית בגלל הרגשה שלא הובנתי והוכלתי

שלום רב לך אלומת האור,

התלות שלך בפסיכולוגית לצורך קבלת האישור שאת זקוקה לו, הופכת את ההתמודדות עם התחושה שחלקים מסוימים באישיותך ובהתנהגותך אינם מוכלים על ידה - למורכבת.
האם את בטוחה, שבכל הארץ אין אף אחד מלבדה שיכול לספק לך את האישור הזה?

בכל מקרה, גם אם לא היית תלויה בה, הייתי ממליצה לך, כפי שהמליצו אחרים, וכפי שהמלצנו בעבר, להתמודד עם התחושה הקשה על ידי העלאתה באופן ישיר. בדיבור או במייל, בכל דרך שהיא. להישאר עם התחושה בבטן, לא יקדם את הטיפול. גם להפסיק את הטיפול לא יקדם אותך.

נראה שהצורך שלך לשמור על המטפלת הוא דפוס עתיק יומין שלך, שאינו קשור לאישיותה החזקה או החלשה של המטפלת. אין זה מתפקידך להגן על המטפלת שלך. אם יהיה לה קשה עם אמירותיך, עליה להעלות את הקושי בהדרכה. כמובן שהניסוח צריך להיות מכבד, אבל התוכן צריך להיות אוטנטי.

לגבי המייל - אינני רואה סיבה משכנעת למה לא לשלוח אותו לפני הפגישה. זה יאפשר למטפלת לחשוב על הדברים לפני הפגישה, והפגישה עשויה להיות יעילה ומועילה יותר. למה חשוב לך לראות את הפנים שלה בזמן שהיא קוראת? מה היית רוצה לראות ומאיזו תגובה את חוששת? את רוצה להשיג במכתב הזה?
 
אני משערת שיש עוד פסיכולוגים בתחום ההתמחות שלה

אם לדייק, אני יודעת בוודאות שיש. זה לא מעניין אותם. הם רוצים שאהיה מטופלת במרפאה שלהם, ובמרפאה שלהם זה אומר אצלם. במרפאה שבה אעבור בסופו של דבר (אם היא תואיל בטובה לאשר לי) את התהליך הרפואי שאני צריכה. הם לא מקבלים אישורים חיצוניים. גם אין לי כסף ללכת למקום אחר. המקום שבו אני מטופלת הוא סמי-ציבורי והטיפול בו מסובסד.
&nbsp
ובסך הכול הקשר שנוצר בינינו, אם נוציא מהמשוואה את הנושא הקשה הזה של איבוד העשתונות שלה מולי, הוא טוב. היא מסמפטת אותי מאוד, וגם אני אותה. היא דואגת לי ואכפת לה ממני, יש לי מספיק הוכחות לזה. המחויבות שלי כלפיה מהודקת ב-100% מה שלא היה לי מעולם מול שום גורם, טיפולי או אחר.
&nbsp
אין לה הדרכה, היא בפוסט דוקטורט. אני לא יודעת אם ממרום התואר שלה היא מקבלת הדרכה, אבל לא נראה לי. אני מתחבטת עדיין מה לעשות. לפגישה של אתמול לא נסעתי. התקשרתי יום קודם לבטל, אבל משום מה המזכירה לא מסרה לה על הביטול, אז היא חיכתה לי והתקשרה (ישנתי) ושלחה מייל, ואמרתי לה שהשארתי יום קודם הודעת ביטול והיא אמרה שלא קיבלה. המיילים שלה מאוד לקוניים ויבשים, שלא לומר קרירים. לא כמו שהיא במציאות.
&nbsp
אני מבינה אותה. היא רוצה לעזור אבל לא יכולה. אני גדולה מדי. אני כבדה מדי. אני הכול יותר מדי. אני סוחפת אתי למערבולת החרדה שלי אנשים, כן, גם אנשי מקצוע. יוצא שאנשים, גם מטפלים, פשוט מפחדים מהעוצמות האלה שלי. יש כאלה שכן יכולים לעמוד בזה ויש שלא, אבל החוויה הראשונית שלי היא כל כך כזאת, שאני כבר כמעט שלא מצפה למשהו אחר.
&nbsp
אבל - היא מטפלת. היא בן אדם, זה נכון, אבל היא מטפלת. פוסט דוקטורנטית. היא חייבת למצוא את הדרך לשלוט בעצמה ולא להיסחף אתי. היא חייבת לסחוף אותי בעצמה, לעזור לי להירגע. אני לא יכולה לעשות את זה בעצמי. אילו יכולתי, לא הייתי נזקקת לה.
&nbsp
בנוגע למייל לפני הפגישה, כנראה זה מה שאעשה, אם כי המייל שנתנה לי נועד לביטולים ודחיות של פגישות. זה המייל של המרפאה. זה נראה לי לא כל כך הוגן לצפות ממנה שתקרא מייל (שמן הסתם יהיה ארוך יותר מכמה שורות) על חשבון זמנה הפרטי. יש לי גם את המייל האישי שלה, אבל אני לא מתכוונת לנצל אותה ולהשתמש בו.
&nbsp
היתרון בלראות את הפנים שלה בזמן שהיא קוראת הוא להבין מה היא מרגישה באמת, מעבר למילים שהיא תשקול בקפידה אילו תקרא את המכתב לפני בואי. הייתי רוצה שהיא תכיר בחולשה שלה (ואת זה היא עושה מצוין, רק שהיא נשארת שם, ובהיסטריה) ותחשוב פעם אחת ולתמיד איך היא יכולה להיות אתי בזה. אוקיי, אין לך פתרונות, בואי תחשבי, אתי או בלעדיי, למי כן יש. או שתעזרי לי להיות בתוך הכאוס הזה ולהישאר בחיים מחוץ למערבולת. לא חסרות לה טכניקות. לפעמים זה עובד עליי ולפעמים לא.
&nbsp
אני חוששת מתגובה מסתגרת. מתגובה של take it or leave it, כלומר, כזאת אני, זה מה יש, וזכותי שתהיה לי דעה שונה משלך, וזכותי להיות חסרת אונים מולך. כן, אין ספק שזו זכותה, השאלה איך מתקדמים מפה למקום שבו אוכל כבר לקבל את האישור המיוחל לתהליך שחיוני כל כך לחיי.
&nbsp
זהו, בערך...
&nbsp
תודה על ההשקעה.
&nbsp
&nbsp
 

אלישבע24

New member
אור יקרה,

איך מתבטא מה שאת אומרת שהיא נכנסת ממך להיסטריה?
[או שלא הבנתי אותך]
אם זה עוד רלוונטי,לדעתי את צריכה לשלוח לה את המייל,
בכתיבה את יודעת לבטא ולהבהיר את עצמך נהדר.

בטח כבר עשית מה שהחלטת,
מקוה שהכל יותר טוב.

חיבוקים.
 
כשאני נכנסת לסחרור של

"אני לא יודעת מה לעשות! אבל מה לעשות?" ושואלת אותה שאלות שלפעמים אין לה תשובות עליהן היא נכנסת למין מגננה כזאת ומתחילה לדבר מהר ובאותו טון שלי: "אין לי תשובות! אני לא יודעת! לא על רגל אחת!" פשוט לא מסוגלת להכיל את החרדה שלי. פירטתי בהרחבה בשרשור הקודם.
 
למעלה