../images/Emo39.gif
[בגלל שאני מרגישה שאני כבר לא כותבת כאן כל כך הרבה, החלטתי לכתוב הודעה ארוכה ומפורטת. זה לא מאוד מרגש, אבל אני מאוד אשמח אם תקראו ותגיבו.
] -----
הרבה יותר טוב.
עד לפני שבועיים בערך הייתי בבאסה די רצינית שנבעה מלחץ של תחילת שנה (הדרכה, לימודים), מלב שבור, מדאגה לאמא שלי, לגל, ולמצב הכלכלי שלנו (אמא חולת סרטן והתרופה נורא יקרה..
) והגעתי למצב שכל דבר קטן פשוט גרם לי להתמוטט, לבכות ולעשות דברים באימפולסיביות ובלי מחשבה (בגלל זה, למשל, הוצאתי את עצמי ממושית הזהב..
). ההתמוטטויות האלה נגמרו מהר, והתחילו מחדש עוד יותר מהר. אבל התגברתי על זה, אני לא בדיוק יודעת איך, אני מניחה שפשוט הבנתי שהדאגה האינסופית הזאת לא תפתור שום דבר. בכל מקרה, עכשיו מצבי טוב ויציב! אני מדריכה עוד שנה (כיתה ח') ובינתיים קצת קשה לי, כי הקבוצה לא ממש בנויה, אבל אני לא מתייאשת!!
מחר אני מעבירה להם פעולת סוכות ממש מגניבה. (תזכורת לעצמי: לבנות פעולת סוכות ממש מגניבה.) הקבוצה שלי (ביא') די חזרה להגיע לפעולות אחרי שהיא התפרקה בסוף שנה שעברה, וזה ממש מעודד. גם יש לנו מדריכה חמודה.
בחנוכה אני יוצאת למסע לפולין עם התנועה והקבוצה שלי כבר התחילה לעבור פעולות עם עוד שני קנים מהמחוז. הם נראים נחמדים, אבל רוב הקבוצה שלי לא מרוצה מההרכב הזה. אני מקווה שהם יפסיקו להיות אנטי, כי לא כיף איתם ככה. אני מתלבטת אם לבוא למפגשים בסוכות, כי בכל המפגשים האחרונים שהייתי בהם הרגשתי די אאוט ולא קשורה ואני גם לא כל כך פעילה בפורום וניתקתי את הקשר עם רובכם (למרות שאני אשמח לחדש אותו. מסרים, אם בא לכם). אני עוד צריכה לחשוב על זה.. בבית-ספר די נחמד לי, החברה נחמדה. פסיכולוגיה וספרות מורחב ממש מעניינים, אבל בשאר השיעורים אני בקושי מקשיבה, רק מציירת (היומן מתקדם יפה, אגב,
) ולא מכינה שיעורים. אמא שלי אומרת שיעיפו אותי מבצפר, אבל אני לא דואגת בינתיים. ביום חמישי היה המשפט של אמא שלי נגד קופת חולים מכבי שיתנו לה את התרופה, והפסדנו. ואי אפשר לערער יותר כי זה היה בג"צ. זה פשוט נוראי לדעתי שתרופה שמצילה חיים של חולי סרטן עולה 15 אלף שקל בחודש. אבל אין מה לעשות, אנחנו צריכים להמשיך לממן אותה בעצמנו..
חברה שלי הביאה לי היום תמונה שלי ושל אחד שאני די דלוקה עליו שצולמה בסוף החופש. זו הידלקות די רצינית בהתחשב בזה שהכרתי אותו יומיים ושעבר כבר יותר מחודש מאז. אבל לא יכול לקרות כלום כי יש לו חברה והוא גר רחוק. התמונה יצאה לא כל כך טובה, אבל הסתובבתי איתה כל היום, כמה פתטי.
ו, אני צריכה לשנות את החדר, הוא שוב נמאס עליי.
זהו, אלה בערך כל הדברים שעוברים עליי בזמן האחרון. מקווה שנהניתם, ונתראה (אולי) בסוכות.