כל אחד מאיתנו בורא עולם קטן משלו.
אני מדברת על ילדים, אבל לא מתכוונת לפעולה הביולוגית של הבאת ילדים לעולם.
אני מתכוונת לחינוך.
חינוך לאכפתיות, לרגישות בסיסית לזולת - אבל גם לגבולות ואסרטיביות בסיסית.
חינוך לאהבה ולא לשנאה, חינוך לפתיחות מחשבתית ולא לקוביות והגדרות, חינוך לכבוד בסיסי ולא לזלזול בשונה.
חינוך לאהבת השפה העברית, התרבות העברית והמדינה העברית, שהיא בעיניי המקום היחיד למי שרואה בעצמו חלק מהעם היהודי, בלי קשר לאורח חיים אורתודוקסי.
לטעמי, מי שמביא ילדים לעולם בלי להיות מודע לתפקידו כהורה, לאחריות החינוכית המוטלת עליו - פוגע בעם כולו, ביצירת מפלצות אנוכיות.