אז, תשמעו רגע..

[oops did it again]

תודה נשמה !

וזה מעניין.. החלומות האלו. התחושה כל כך אמיתית, שאני מתבאסת שזה לא יכול להתממש. "הריחוף" הזה מתחיל בהליכה רגילה ברחוב, כאשר אני בערך עשרים ס"מ מהמדרכה והולכת באויר. ועם ההליכה אני כבר מעל כמו ציפור. אני רואה את הגלובוס מלמעלה כמו ממטוס. עוברת מארץ לארץ או מעל גגות תל אביב, נוחתת ונתקלת באיזה חבל כביסה ומדלגת בין הגגות. עוקפת פקקים ברחוב. בלילה יש הרבה אורות מנצנצים שרואים מלמעלה.

 

[Message inaBottle]

זה העולם שלי,

בוראת? גדול עלי,
אבל מה שכבר מתחיל להתהוות, מה שאני שואפת אליו,
דנה ברגר הייטיבה לבטא. ))

העולם הגדול והרחב? כשזורקים אבן למים, אפשר לראות את האדוות שהיא יוצרת.
כשאנחנו מכווננים נכון, האדוות שפיזרנו סביבנו במוקדם או במאוחר מגיעות רחוק.

דנה ברגר יום יום - מילים: דנה ברגר, צרויה להב ולואי להב.
מנסה להתרכז רק במה שחשוב באמת,
אני לא מתפזרת,
מפסיקה לחשוב רק על מה שחסר
ולמי יש יותר,
כמה שפחות להאחז בעבר,
כמה שפחות לתכנן את המחר,
לא לרחם, לא לרכל,
למצוא את העיקר בתוך כל התפל.

יום יום,
יום יום
אני מודה לאלוהים על חסדים קטנים,
על אור בעננים
יום יום,
יום יום
יש אש ואפלה בחלומות שלי,
אני לא שוכחת.

לא רוצה להעלם בתוך כל האפור הזה של השגרה,
פעם ועוד פעם ועוד פעם חזרה,
לפעמים אני לא פה ולא שם
ואיפה אני?
מיתר פנימי, מיתר פנימי,
חייבת למצוא את הזמן
ללכת בשקט על שפת הים,
להרים את הראש, ללטף את השמש,
להרגיש את החיים, את החול החם.

יום יום...

מפחיד שלא יהיה לי מספיק,
מה שאני צריכה זה המון אהבה,
באיזון העדין,
בין לשמור ללשבור,
מפחיד להתבלבל, שלא יהיה לאן לחזור.

יום יום...

 

[oops did it again]

"האיזון העדין" - מילים כדורבנות.

 

[Anna begins cc]

מקסים מקסים מקסים. תודה

&nbsp

 

[Message inaBottle]

תודה לך! ))

גרמת לי לחשוב על זה המון! (שזה כבר טוב

)
זה מאוד מעניין לאיזה כיוון כל אחד/ת לקח/ה את זה.
זאת שאלה חשובה כי היא גרמה (לי לפחות), לעצור רגע את המרוץ שלי,
ולשאול את עצמי שאלות, לבדוק אותי, את איפה אני, למה, לאן.
אז שוב - תודה לך!

 

[Anna begins cc]

כיף לשמוע, בשמחה!

&nbsp

 

[סוקרטס פה]

עולם שבו אני מממש את מירב היכולות

שלי ואת מלא הפוטנציאל שקיים בי

זה כולל בפנים הרבה דברים
לעיתים אפילו אישה טובה

 

[mri10]

הייתי בורא עולם

עם מנעולים יותר חזקים בתאי המדידה של רשת האופנה זיפ.

היום הייתי שם.תוך כדי שאני מודד מכנסיים דפק מישהו מעט בחוזקה על הדלת והסוגר העלוב נכנע ללא תנאים מוקדמים ונפל שדוד ארצה.הדלת נפתחה כמעט לרווחה.

הייתי בעיצומה של מדידה וזה היה רגע מכונן, מאוד מרגש ונחמד ומפדח.

אמממ בעצם אני חושב שאולי הייתי בורא עולם שלא הייתה בו בושה מכל עינייני הגוף על ענפיו השונים.

האמת היא שכבר היה לנו כזה עולם קודם חטא אדם הראשון. "ואדם וחווה היו ערומים ולא יתבוששו"

 

[Anna begins cc]

אני לא חושבת שזה כיף.

סלח לי על חוסר הצניעות שבהודעתי,
אבל אם היינו חיים בעולם כזה בו כולם היו הולכים ערומים ולא הייתה בושה בענייני הגוף,
זה היה שואב את כל הכיף מלהפשיט גבר מחולצתו בפעם הראשונה,
לפתוח סוגר חזייתה של אישה,
לקלף כל מיני שכבות ולהציץ לראשונה במה שהיה עד אותו רגע אסור..
&nbsp
חוויה שלא הייתי רוצה לוותר עליה

 

[mri10]

כל הכייף הזה

הוא תולדה של בעייתיות. יותר כייף בלי בעיות של חטאים וכדו' מהעינוג הרגעי הגלום בלהוריד לי את החולצה. חחחח

 

[Anna begins cc]

אולי יותר כיף בעינייך. אני מתה על חטאים.

&nbsp

 

[mri10]

לבריאות.

 

[oops did it again]

חטאים ושוקולד

הולכים טוב ביחד ...

 

[Anna begins cc]

הכל הולך טוב עם שוקולד.

&nbsp

 

[איש המתח]

נסעתי על ה

וחשבתי על השאלה שלך...
&nbsp
&nbsp
התשובה שעלתה לי היא שהייתי בורא אישה

כלבבי.
&nbsp
&nbsp
אבל זה נגוז מיד, את יודעת למה? הרבה דברים שחשבתי שטובים לי התבררו כרעים לי. והרעים לי כטובים לי. בסופו של יום מה שנשאר לעשות זה לבקש - אם ייתן (בורא עולם) ואם לאו לאו...

 

[דידי 9]

שאלה מעניינת......

ניסיתי לחשוב עליה וקפתו לי מלא דברים לראש שלא הצלחתי ממש לסדר אותם
אז אני אענה לך מה שקפץ לי ברפלקס הראשוני:

לגבי העולם האישי שלי? אי. עם המון דברים עליו, ובעיקר אנשים שאני אוהבת.
לגבי העולם מה שקפץ לי וחשבתי עליו כדבר פרקטי, ואפילו די מינימלי ואפשרי בעיני עם
טיפה רצון טוב-
זה מקום בעולם שיכול להיות מודל לאנושות בכל מקום, ולפחות שזה היה מתקיים קודם כל......
המקום הזה נקרא ממלכת האושר, ונבחר למדינה המאושרת ביותר באסיה...לדעתי זה יותר מאסיה.
בעיקר בגלל שיטת הממשל שמשליכה על הכל....

[URL]http://www.eco.co.il/content.aspx?id=40[/URL]

 

[אורי דדייטר]

חמלה

חמלה ללא תנאי. לא יודע איך בדיוק, אם זה יהיה מעין מבנה שבו תמיד תשרה חמלה ואנשים יוכלו לבוא ולחוש אותה, או מעין גלים לא-נראים שימלאו את האויר ויציתו חמלה בלב אנשים.

כי אני מרגיש שזה אחד הדברים שפחות ופחות נמצא במחוזותינו.
וכשילכו הוריי לעולמם לא יהיה עוד בעצם אדם שתמיד - ללא תנאי וללא חשבונות - אמצא אצלו חמלה והבנה, גם במצבים הכי קשים ובנקודות הכי בודדות.
(אני מקווה שאוכל לתת את זה לבת זוג ולמצוא את זה אצלה. ובמיוחד מקווה לזכות להעניק את זה לילדים)

שרשור נהדר, אנה.

 

[דידי 9]

זה יפה.

 

[Anna begins cc]

ספיצ'לס.

מסכימה איתך עם כל מילה.
&nbsp
אתה נהדר, אורי

 

[oops did it again]

ריגשת

אמן ותעביר את זה הלאה