אז פשוט ולעניין.

[A N I g M A]

אז פשוט ולעניין.

אני מרגישה ריקנות מטורפת, שבחיים לא חשבתי שאני ארגיש. היה לי אחלה שירות צבאי. הוא לא נגמר, אבל הסוף מתקרב ואני בהחלט מרגישה אותו. בחודש-חודשיים האחרונים מילאתי את התפקיד של הקצינה - עד גבול היכולת שלי. זה היה מורט עצבים ומתיש, אבל אהבתי את זה באופן מסוים. אני כזאת, אני אוהבת לחץ, אני אוהבת עבודה (וורקוהולית?

). ועכשיו, באה קצינה חדשה. אני ממש אוהבת אותה. היא נהדרת ומקצועית, ויש את הדיסטנס שאמור להיות איתה. כמו שצריך. הבעיה היא שאני מרגישה כאילו שהיא לקחה לי את התפקיד. זה לא היה התפקיד שלי מלכתחילה, מילאתי את מקומה כי התפקיד שלי הוא ע' רמ"ד, וזה חלק מהעניין. דיברתי איתה, והיא אמרה שבכלל לא הייתי אמורה לעשות תפקיד כזה של רמ"ד, גם לפני שמילאתי את מקומה של הקצינה (הקצינה הקודמת ביזרה בערך את כל המשרד לעשות את העבודה שלה). בקיצור, התפקיד שלי ממש קטן עכשיו - יחסית, ואני מרגישה כאילו אני לא עושה כלום. כמו סתם עוד מש"קית. וכן, היה לי יחס אחר קודם, מכולם. אני לא מרגישה משהו מיוחד ממנה. אולי קצת, אבל בעקרון היא מתייחסת אלי כמו כולן. מצפה שאעשה את אותן מטלות כמו כולן. שינתה לגמרי את התפקיד. היא השאירה את אצלי עוד כמה דברים שהייתי מטפל בהם, אבל זה כל העבודה השחורה... כן, אפשר לקרוא לזה ככה. אין לי סמכות במשרד, אין לי תחום טיפול משמעותי. ולא יודעת, פתאום אני שואלת את עצמי למה נכנסתי לזה, אם כל העניין הוא לשאת את התואר. אני לא עושה שומדבר שמצדיק את זה... לפחות לא משהו שאני מרגישה. פתאום יש לי הרבה חרטות וזה מוזר וקצת מפחיד אותי. ואוף. מבאס אותי לסיים ככה.

 

[lollapalooza]

בעיני, כל תפקיד הוא משמעותי,

אם את עושה אותו ככה. כלומר, גם אם יש לך תפקיד שנראה לך קטן או פחות חשוב או משהו שבאמת את יודעת שהיית יכולה לעשות יותר, עדיין את יכולה לעשות גם את התפקיד ה"קטן" שלך בצורה הטובה ביותר שאפשר, ולהרוויח ממנו סיפוק והערכה. כשאת אומרת "אני סתם עוד מש"קית", את גם תתנהגי ככה. כשתחליטי להיות המש"קית הכי טובה שאת יודעת ולעשות את העבודה שלך בצורה הכי טובה, תוך כדי שאת יודעת שאת מסוגלת לעוד הרבה יותר, את תוכיחי לך ולסביבה כמה שאת משמעותית. וזה לא משהו שלא עשית בעבר.

 

[A N I g M A]

אני יודעת שאת צודקת

אני פשוט לא יודעת איך לעשות מה שעשיתי פעם. זה כאילו שכבר אין מוטיבציה בכלל.

 

[noosh]

ניסית לדבר איתה?

להסביר לה שיש לך המון מוטיבציה ושיש המון דברים שהיית רוצה לעשות, ושאת היית מעוניינת שהיא תתן לך את ההזדמנות? אני יכולה מאוד להבין את מה שאת אומרת, אני משערת שבעיקר מהצד העצמאותי - ההרגשה הזאת שסומכים עלייך, שנותנים לך חופש פעולה ולכן גם יותר אחריות, זו הרגשה מספקת. שאת עובדת ונותנת מעצמך, גם אם זה סוחט, ומסיימת יום בידיעה שעשית, שניצלת את הידע ואת היכולת שלך והזזת משהו. זה משהו שנורא קשה שמנטרלים ממך, שפתאום משתקים אותך ולוקחים לך תחומים שהיית רגיל לעסוק בהם והכרת טוב. פתאום זה גם מרגיש כאילו לא סומכים עליך יותר, כאילו הדעה שלך לא חשובה כלכך, נורא קשה להתרגל לזה, ואולי לא צריך. אני מכירה אותך ויודעת שאת יצירתית ושאת בנאדם שאוהב לתרום ולחשוב על דברים חדשים. יש לך רעיונות לתחומים שתוכלי לעסוק בהם בלי לקחת לה את התפקיד? דברים חדשים שאת חושבת שאפשר להכניס, כל מני פרוייקטים שהיית רוצה ליזום או להוביל, דברים חדשים שעוד לא היו והיית רוצה שתהיה לך ההזדמנות לעשות? אם כן,זו הזדמנות מצויינת, לבוא אליה, להראות לה את המוטיבציה שלך, לנסות להלהיב אותה גם ולעשות את העבודה שאת אוהבת.

 

[A N I g M A]

ברור.

דיבנרו על זה כמה פעמים, היא פשוט חוזרת על העובדה שהייתי פעם בתפקיד שלה, ובכלל לא הייתי אמורה לעשות את הדברים האלה. אולי באמת פרוייקט חדש יעזור. אני כנראה צריכה לחשוב רחוק יותר. תודה, דסי ונוש

 

[יעל ניסן]

צודקת

אבל גם היא צודקת. כלומר יש דברים שהם במסגרת תפקידה, וזה שהקודמת האצילה סמכויות לא אומר שגם היא חייבת אם זה לא סגנון העבודה שלה. מה כן אפשר לעשות? לגשת אליה ולהגיד לה שיש לך יותר יכולת ואנרגיה ממה שהתפקיד הנוכחי שלך מוגדר - ושגילית זאת כשהטילו עליך משימות עם אחריות וכו' - ואז לשאול אותה אם יש משימות או פרוייקטים שהיא יכולה לראות אותך משתלבת בהן כדי לא להתייבש שם לגמרי. ספרי לה שכשאת ככה מיובשת, גם העבודה שלך נפגעת - זו שבהגדרת התפקיד שלך.

 

[A N I g M A]

../images/Emo45.gif אני בהחלט אעשה את זה.

תודה