אז ממה אתחיל...

[י ס מ י ן1]

אז ממה אתחיל...

המון פחדים שמלווים אותי כל חיי...נער שאני אוהבת בכל רמח איבריי ורוצה רק טוב בשבילו עבודה עם קשישים שלמעשה בכל יום אני יכולה למצוא את עצמי ללא עבודה.. מזונות שאני מקבלת מאבי בני שאמורים להפסק בחודש הבא.. משכנתא שרובצת עליי..ובית של 2 חדרים שבו אני ישנה חמש שנים בסלון... פיצוצ של צינור במטבח שתיקונו עלה לי 1.500 שח.שאותם הוצאתי מתקציב הבית.. תיקון של המרצפות שנשברו בשביל להגיע לצינור ..שאין לי כסף לתקן ולכן המרצפות חסרות.. ותיעוב ובחילה ממשפחתי שאני או בני מענינים אותם כשלג דאשתקד.. ואני מנסה לחשוב..ממה עוד ניתן לקצצ...את ליבי איבדתי עוד מלפני שנים ביציות לא נותרו לי חברים...איבדתי את כולם בדרכי בן זוג מעולם לא היה לי.. נותרתי..כמו שהתחלתי..אני ופחדיי..וכמה דמעות עצב על לחיי..

 

[אבי האחד1]

החיים קשים אין ספק

וביבי נתניהו עשה אותם יותר קשים ממה שהיו

 

[נסיכת הכוכב]

סיכום קשה

לכי שתפי את פניך ואנסה לעוודד אותך תודה לאל בריאות יש, ויכולת לעבוד יש זוג ידיים עמלות מקווה שיבואו ימים טובים יותר ותוכלי לרצף את הרצפה תבדקי כמה יעלה התיקון של המרצפות אולי זה לא יקר צאי מתוך מקום של אופטימיות , אולי למצוא עבודה נוספת אןלי הבן יכול לעבוד קצת כיום הנערים והנערות עובדים וככה לאט לטפב לאופטימיות

 

[אופירA]

מצטרפת - החיים הם קשים מאוד

אבל זה נתון, ואין ביכולתנו לשנות אותו. ומה שאין ביכולתנו לשנות, איננו צריכים להצטער עליו, אלא ללמוד לשמוח בו, ככל שאפשר. אינני מכירה אותך, אבל אני רואה מהודעתך הסתכלות פסימית על החיים. ראייה של מצב שלילי בכל דבר. המשכנתא רובצת, והשינה בסלון היא חיסרון וקושי, והעיקר - החברים אבדו כולם. אני מבינה מאוד שאת מתארת הרגשה מאוד קשה, ועם הרגשה אי אפשר להתווכח ואינני מנסה. ליבי איתך בהרגשה הקשה ובכאב. אבל העובדות אינן מתארות מצב רע במיוחד, ואפשר בהחלט לשנות את המחשבות על העובדות הללו, ולראות אותן באור חיובי. ואם עושים זאת בתבונה ומתוך מודעות, ממילא גם ההרגשה הופכת לקלה יותר ולעצובה הרבה פחות, וממילא המציאות מסביב הופכת לחיובית יותר ולנעימה יותר! לכן הסתכלות חיובית ושינוי מבט היא חובת המציאות וגם כדאית ויעילה. אינני מכירה אותך, לכן אוכל להסתמך רק על מה שאת אומרת, ולתת לך רק דוגמאות איך לשנות את המבט. את הבן את אוהבת בכל ליבך, אז לא איבדת את ליבך כלל... רק הוא כואב מאוד. אבל מקום אחד לא כואב בו, וכדאי להתבונן במקום הזה ולחייך מידי פעם. בית של 2 חדרים זה בית. גם לי יש כזה. נכון שהתקרה דולפת קצת, והקירות דקים ומתקלפים, אבל יש לי 4 קירות שאין לאחרים, ושילמתי משכנתא במקום שכר דירה, מה שנתן לי תקווה לעתיד כלכלי טוב יותר, בזמן שתסתיים המשכנתא. חברים קל מאוד לאבד, משום שצריך לעשות עבודה כדי לשמור עליהם. להתאכזב הכי קל. החוכמה היא להסתכל תמיד על החברים מתוך נקודת המבט שלהם, ולשים עצמך במקומם, ואז זוכים בחברים הקיימים (במקום לאבד אותם) וזוכים בעוד הרבה חברים. חברים זה כמו בן - להעניק ולהעניק ולהעניק, להבין ולקבל. אלא שזה מאוד קשה בגלל הסבל והמחשבות הדיכאוניות, שזו כנראה הבעיה שלך. למה לא תנסי תרופה אנטידיכאונית פשוטה כדי להקל על הסבל? טיפול פסיכולוגי אינני מציעה לך משום שאת חסרת אמצעים כלכליים. אבל לנסות תרופה שתקל על הדיכאון - לא כדאי? אני העברתי את התיעוב, הזעזוע והבחילה על בני משפחתי ששקדו להחריב את חיי למקום של רחמים וזכות לגדול. זכיתי להתמודד ללא תמיכת משפחה, ואני גאה בהישגי, הגם שיש לי קשיים רבים בעקבות כך. גם בני שילם מחיר, אבל אנו מתמקדים בלראות את הדברים הרבים והאיכותיים בקשר בינינו, שאנו מסוגלים לעשותם (ובזכות מה שעברנו - מסוגלים לעשותם הרבה יותר טוב מאחרים!), ומקבלים בשלום ובאהבה את המציאות הלא נעימה שאיננו יכולים לשנות אותה. אוכל להאריך, אבל זה ללא תועלת. הסתכלי על המבט שלך על המציאות, ונסי לשנות אותו. שימי עצמך במקום החברים, ונסי לשנות את המבט וההתייחסות. אם האתגר הזה מדבר אלייך, תוכלי לתת פה דוגמא אחת, ונדגים לך כיצד לשנות, ותוכלי להתווכח ולנסות להבין ספציפית לגבי דוגמא זו ולקבל פה עזרה כיצד לשנות את המבט. זהי בתוך עצמך את הרצון להיות בצער ובכאב, והסירוב לשנות מבט. חפשי את הרצון לשנות את ההתייחסות ודבקי בו.