אז מה

tampia

New member
אז מה

אז מה? אז מה אם אני צעיר, אז מה אם אני עושה טעויות? אז מה אם יש לי שאיפות שלפעמים נראות יותר גדולות מהמציאות? אז מה עם טעיתי? אז מה עם אני עדיין לא מיומן? אז מה עם אני בוכה כאשר אנשים אחרים סביר להניח היו מעבירים את זה רגיל? אז מה אם אני רגיש? אז מה אם יש לי פלאשבקים? אז מה אם אני כמעט ולא ישן ביומיים - שלושה אחרונים? אז מה? אז מה אם לפעמים נראה שהשחור גובר על האור? אז מה אם כאשר אני מסתכל למעלה לעבר השמיים ועיניי האפורות בוהקות מהתרגשות שאחרים לא יכולים להבין? אז מה אם קשה לי? אז מה אם לפעמים לא יכולים להבין את ההיגיון שלי? אז מה אם לפעמים אני כועס על עצמי ושונא את עצמי כל כך? אז מה אם אני לפעמים אבוד בתוך ערפל הלוגיקה שלי? אז מה עם השיער שלי מלבין בגיל ה20+? אז מה אם כואב לי? אז מה אם אני לא משתף? אז מה אם אני לא מרגיש מספיק בטוח לסמוך על אנשים ואז כלאחר יד הכל מתנפץ לי בפנים? אז מה לפעמים זה נראה כאילו זה מוותר? אז מה אם אתם לא מבינים שאני לא מוותר ולא אוותר? אז מה עם אני סוג של אאוטסיידר? אז מה אני לא מצליח למצוא שפה משותפת עם אנשים? אז מה עם אני מרגיש שאף אחד לא מאתגר אותי אינטלקטואלית? אז מה אם המשפט הקודם נשמע מתנשא? אז מה אם עצם העובדה שאני בא ועוזר לאחרים וכל הזמן בשבילם באותו הזמן שהם אף פעם לא יהיו שם בשבילי לא מניבה שום תוצאה פרקטית נראית לעין? אז מה אם אני שואל הרבה שאלות? אז מה אם אני לא אגשים את החלום שלי? מה אז יקרה? אז מה אם עוד שנתיים אני אטוס לחו"ל ואלמד רפואה - במקום בעוד שנה? אז מה אם יכולתי להתקבל פה בארץ לרפואה ולא רציתי? אז מה אם עברתי התעללות ואונס 5 שנים ברציפות בחיים שלי? אז מה אם אנשים לא יכולים להבין את הכאב? אז מה אם אנשים שופטים? אז מה אם כל העולם הזה דפוק? אז מה אם עדיף לי לשנות את מי שאני מאשר לנסות לשנות את כל המכלול שהעולם הזה מכיל? אז מה אם אני מבזבז פחות אנרגיות בעצם בחירת השינוי שלי בתור עצמי. אז מה אם אני לא מובן? אז מה אם כואב לי? אז מה אם אני מדמם מתוך הלב אל עבר כד נסתר שמכיל בתוכו דמעות? אז מה אם אני לא ממש משוחרר? אז מה אם אני לא ממש קליל ? אז מה אם יש לי חוש הומור שאף אחד לא מבין? אז מה אם הולכים לתבוע לי את הצורה בתביעה משפטית על לא עוול בכפי? אז מה אם טעיתי ולא שמתי לב ולא הצלחתי לקשר בין הנקודות? אז מה אם אני אשם בעבודה שפשוט לא הלכתי עם הרגש שלי ופעלתי כנגדו? אז מה אם אני יודע לספק הסברים וראציונליזציה על כל דבר? אז מה אם זאת הדרך שלי להתמודד? זאת הדרך שלי להפנים דברים? אז מה?
אני עדיין בנאדם ויש לי רגשות. אז מה אם אני לבד? אז מה אם אני מת מבפנים...
 
אז נראה לי

שאין ברירה אלא לשים כל סיטואציה בשורה נפרדת
ולהחליט למה צריך להקדיש יותר תשומת לב
ולאיזה מהשורות צריך לבקש עזרה

כי אחרת נראה לי שאפשר להתפוצץ מכל מה שהולך אצלך שם
כל השאלות האלה יחד הן באמת יותר מידי בשביל להתמודד איתן לבד

אתה לא אשם בכלום ואתה איש אינטיליגנט וחכם ששופט את עצמו בצורה קשה.
אני מכירה את זה....

עזרה משפטית יש לך?
 

tampia

New member
אני לא יודע

התביעה המשפטית בכלל לא קשורה לעבר אבל הלחץ שלה - כי זה תהליך שהתגלגל ביומיים - שלושה האחרונים הביא אותי למצב של לחץ אטומי והתוצאה של הלחץ היא - הפלאשבקים וכל התחושות האלו והחזרה לעבר...

אני חושב שאני פשוט בודד קשה לי להיות עם אנשים. כאילו אני ליצן החצר כשאני עם אנשים אף אחד לא יכול להעלות בדעתו שהבנאדם שמולם עבר את X ואת Z. באותו הזמן יש לי גם בעיה להיות עם אנשים... קשה לי עם הסיטואציה למרות שזה לא נראה ככה לצופה מן הצד...
 
ואתה לא יכול לדעת

מה האנשים שמולך עברו....
הם בטח לא עברו את X ואת Z
אבל מאד יכול להיות שהם עברו את Y ואולי אפילו את S
ולצופה מהצד אין מושג בכלל

בקשר לקושי עם אנשים אני מתחילה לחשוב שזאת פשוט תכונת אופי
שגורמת לקושי הזה
ושצריך ללמוד לחיות איתה

ובטח יש אנשים שקוראים את זה ואומרים "יופי נחמה"


אם התביעה הזאת גורמת לכזה לחץ בטח כדאי לקבל יעוץ כלשהו
 

tampia

New member
כן

יכול להיות שאת צודקת וזה מה שאעשה מתי שאראה שזה לא אמצעי הפחדה ומשהו באמת מתחיל לזוז לכיוון
ומקום מה האמצעי הפחדה הזה די עשה את העבודה שלו כי למרות שהרציונאל שלי מבין X הפחד מכוון למקום אחר לגמרי.
חשבתי להכאיב לעצמי היום. כי הכאב מנטרל את הפחד אבל ירדתי מזה...

אני חושב שהקושי היא היות ועברתי חוויות בעבר וקשה לי להיקשר לאנשים... קשה לי לפתח איתם קשר עמוק לגמרי ושאני סומך עליהם.
יותר נכון , הבעיה היא שכשהם עושים טעות ופוגעים בי ואפילו לא רואים את זה ומאשימים אותי כל הזמן - מאותו רגע הם מחוקים אצלי
 
בוקר טוב טמפיה


פעם הייתי כותבת לך שלא כדאי להיות בקשר עם אנשים שפוגעים בך
ושזה לא אומר שלא צריך להיות בקשר עם אף אחד.

היום, אחרי שעברתי עוד כברת דרך בחיים, אני כותבת לך שזה הכל בתקשורת.
גם אנשים שאכפת להם ממך ושהקשר שלכם טוב עלולים לפגוע בטעות
מכל מיני סיבות שטותיות. אנחנו הרגישים נפגעים מאד וקשה לנו עם זה.
אם תצליח לנהל שיחה קשובה עם אדם שפגע בך ולא שם לב ולהסביר לו
בצורה נעימה וחברית את הפגיעה בך ואת המשמעות של פגיעה כזאת
אולי דברים יתנהלו אחרת.

אני כותבת משפט שגם אני עוד לא הפנמתי - צריך לדעת שחברים
הם אנשים שקרובים אלינו ואנחנו צריכים לקבל טעויות. הם בטח לא פוגעים בכוונה
והם צריכים לדעת כמה שזה פוגע בנו ולהכיר ברגישות שלנו.
זה יכול לקרות רק עם תקשורת טובה ופתיחות.

וואוו. הלוואי שאצליח ליישם את זה
 

tampia

New member
אבל

מה קורה שלאמבה יש מעוף רגשי יותר מהאנשים שעומדים מולך?
 
(לא מצאתי אמבה)

הרי זה בדיוק הגורם לבעיה.
כבר הבנתי שאנשים בדרך כלל לא כל כך רגישים
ובאותה מידה שהם פגעו בלי להרגיש
הם גם לא שמים לב כשפוגעים בהם.
זה בכלל לא נחשב פגיעה מבחינתם ולכן הם לא מבינים.

מה שנותר לנו זה להיות מודעים לזה
ולמצוא דרכים שנכונות לנו להתמודד עם מצבים כאלה.

ממש לתרגל שוב ושוב איך צריך להגיב כשזה קורה
ככה שיבינו שנפגענו והחברות תמשיך

יש בזה הגיון?
 
אין ברירה


אלא ללמוד להתמודד עם זה.

לי עוזר לעשות סימולציות מדויקות של מצבים כאלה.
לתכנן מה נכון לי במצבים כאלה. מה המטרה ואיך אני צריכה לפעול.
להכין לעצמי מראש את המשפטים שיהיה נכון להגיד.
לא את המשפטים שמתפרצים החוצה מעודף רגישות
 

פריאל12

New member
טמפיה יקר


אין לי תשובות... באמת שלא. אף לא לחלק מה-אז מה...
אבל למקרא כל השאלות כל שבא לי לעשות הוא לחבק אותך חזק חזק
ואז מה אם מפרידים ביננו מיליון שנות אור ושני צגי מחשב.. אז מה?
 
למעלה