אני מאוד מבינה על מה את מדברת
יש לי את זה במשפחה. אחותי היא כזאת. מה שהכי חשוב לה בחיים זה החומריות. בלי כסף היא חצי בן אדם אם בכלל. כל החיים היה לה מלא כסף. היא מעולם לא שילמה בחנויות של הקניון בכרטיס אשראי אלא רק שלפה מזומן. לי, בניגוד אליה, אף פעם לא היה. אהבתי את מה שהיה לי והסתפקתי תמיד במה שיש לי. עכשיו, לעת זיקנה, אין לה כבר כסף נזיל. רק פנסיה וביטוח לאומי. לה זה לא מספיק. לא מפסיקה לקטר ולהאשים את עצמה ואת בעלה ואת העולם כולו על כי לא השכילה לצבור רכוש בשביל הזיקנה ועכשיו היא צריכה לרדת ברמה. (לרדת ברמה אצלה זה עדיין יותר ממה שלי יש או מה שלי יהיה אי פעם)
עכשיו, אותי זה מגעיל. אני בדיוק ההיפך מכל מה שקשור לחומריות. אותי מעניינים דברים אחרים. אז אם אני אגיד לה שהשיחות שלה על כסף מגעילות אותי, היא לא תדבר איתי בחיים. אז אני לא מדברת. אבל זה מגעיל אותי.