אני לא מסכימה איתה
כלומר, אני כן מסכימה איתה שלחץ יכול לעכב היריון. אבל עובדה שגם מטופלות פוריות, שבאופן טבעי עוסקות בעיקר בכניסה להיריון ונמצאות בהרבה לחץ כן נכנסות להיריון.
אני כן חושבת שזה מועיל וטוב להיות רגועה, לקבל באהבה את זה שזה תהליך שלוקח זמן - אבל אני גם חושבת שאין שום דבר רע בלעקוב אחרי הגוף שלך וללמוד להכיר אותו.
אגב, אם אתן את עצמי כדוגמא, אני התחלתי מעקב חום השחר ובדיקה עם מקלוני ביוץ מהחודש הראשון. ככה גיליתי שיש לי ביוץ מאוחר ושלב לוטאלי של 11 ימים. אם הייתי מקיימת יחסים לפי הערכה גסה של מועד הביוץ, כנראה שהייתי פשוט מפספסת את הביוץ שלי (כי הוא קורה תמיד אחרי יו"מ 20). אגב, בחודש השני של הניסיונות- עם כל זה שבדקתי, נכנסתי להיריון שלצערי היה לא תקין. אחרי שעברתי גרדה, עשיתי חודש הפסקה מהניסיונות ובחודש שבו חזרתי לנסות- מודה שהייתי לחוצה. פתאום התחילו לחזור לי מחשבות על ההיריון הקודם ולא הייתי לגמרי שקטה, למרות שעבדתי על עצמי מאד קשה להרפות. כבר הספדתי את החודש בגלל שהיינו לחוצים ואמרתי לעצמי - בטח שבכזה חודש כל כך לחוץ ששנינו טרודים (לבעלי היה המון לחץ בעבודה ולא היה לו כלכך כוח לקמפר) כל כך זה לא יקרה. והינה, דווקא בחודש ההוא נכנסתי להיריון ולאחרונה גם ראיתי דופק ואני מחזיקה אצבעות שימשיך תקין!