אה
לא ידעתי באמת למה אתה מחכה. חשבתי שאמרת כבר לפני שבוע, כשהיה נדמה לך לרגע אחד שהמודל עומד ושטעיתי, בטעות שאני בעצמי עמדתי עליה ואשר כפי שהודית בסוף לא שינתה את גורל המודל, לרגע אחד נדמה היה לך שצדקת וכבר צעקת שהגיע זמן להכרזות. נו, אז מה עם ההכרזות? אין לי שום ספק, לו לא היה מתברר באותו יום שטעית, ולו חלילה היה נמצא שטעיתי אני, היית שוחט אותי (וירטואלית כמובן) באותו יום. אותי ואת תפיסתי ואת שיטתי ואת דתי. כל מי שיקרא את הודעותיך המתרברבות באותם רגעים שחשבת שצדקת יראה כמה להוט היית לזאת. ואח"כ, כשהבנת את טעותך, מה אמרת? "וגם הבנתי לבסוף את הטיעון בדבר ה"קירבה" ל0.9 לעומת הקירבה ל2. תראה, ברור שאם הסיכוי לחיסול גבוה מהסיכוי לשכפול אז אין ויכוח והסוף בלתי נמנע. טענתי היתה שדי בכך שהסיכוי לשכפול גבוה אך במעט שבמעט וA ינצח בסופו של דבר. זו עדיין טענה נכונה. מאידך, נראה היה שאני אאלץ לבלוע את הכובע ואת דברי השחצנות שלי שכן הצדק איתך ש20% יתרון לא מספיקים פה, בגלל קרבתו של הבור. אבל חכה, יש עוד תפנית בעלילה. " מדוע "נראה היה" שתאלץ לבלוע את הכובע? בגלל ששלפת מן המותן מודל חדש גרוע פי כמה? אפילו אם היה המודל החדש שלך עומד, על דברי שחצנותך בעניין המודל הישן ועל הכשילך אותי במבחן הסתברות, במה שהוכח אחר כך ככשלונך שלך בהסתברות, היה עליך להודות ולא לומר "נראה היה". איש לא ביקש ממך לאכול כובע או כל השפלה אחרת. את כבודך היית מציל אילו הודית כנדרש. אך כנראה שאינך יודע מהו כבוד. ואח"כ כשהבנת שהמודל החדש עוד פי כמה אינו עומד, כי אין בו שכפול של הקטע המוטנטי, נעלמת לכמה ימים, וסמכת על הידחקות הפתיל לדף השני, והופעת לאחר כמה ימים עם הרהורים פילוסופים על עצם הטעם לנתח כאן את המודל. לאן היגענו תגיד לי, אין? אין שום יושר? הרי לקחת על עצמך לשפוט משפט צדק. יומיים חשבת ויצאת והכרזת שהמודל עומד. והתברר שאינו עומד. וכבר עברו שבועיים מאז. הלא ראוי היה שתודיע על שינוי החלטתך? לפחות עד שתמצא מודל חדש? אבל עכשיו נבך, אתה יושב ומחכה שאגמור את הטחת הקללות עם חיגרא רמאי, כדי שנוכל להמשיך בדיון עניני. לא לזה אתה מחכה שייח ספיר. אתה מחכה אולי שיוציא אותי נבל זה לגמרי מדעתי, כדי שתיפטר כך מכל העניין המטריד הזה, בטוענה שאני משתולל ושאי אפשר לדבר איתי או כל טענה אחרת, וכפי שרמזת בהודעתך זו. לו אכן רצית, ולו היה בך קורטוב של יושר, יכלת להשתיקו ברגע הראשון שהופיע כאן מחדש ופתח את פיו המנוול. מה הבעיה? הרי על המודל שהוא נלחם כבר הודית שאינו עובד. הרי אתה יודע כבר טוב מאד במה הוא טועה. מילה אחת לו היית אומר בנושא, היתה מפסיקה זאת. גם כי הוא היה בורח וגם כי אפילו לא היה בורח, לי זה היה מספיק והייתי משאירו לקלל את עצמו. "ותוכל סוף סוף להפריך" - למה "סוף סוף"? מה, עד עכשיו לא הפרכתי? "לפחות את עצמך אתה מאד משכנע" - לא ידידי, גם אותך כבר הצלחתי לשכנע. את עקשנותך לא הצלחתי לשכנע. תראה, אני לא יודע לשם מה אתה נמצא פה. אני לא נמצא כאן כדי לשחק. אם יש אחד או שניים או שלשה שהצליחו למרות כל משחקי המילים שלך וחבריך וההכחשות חסרות הבושה, הבונות על הנחה מוקדמת שהציבור מטומטם, להבין את הנקודה ולראות היכן הצדק, הרי זו לטובה. אמנם נכון, אני תמיד תמים וסובר מראש שיש עם מי לדבר, וכך גם פניתי אליך בשעתו שתחווה דעתך על המודל, ולבסוף אני נתקל בתופעות שלא שיערתי כלל שקיימות. ויש משהו אכן בדבריך והנחתך בדבר סיכויי לשמור על שפיותי מול תופעות אלו. אבל אתה טועה בגדול. שפיותי נשענת על בוראי אשר נמצא תמיד לימיני, ועל פלגי מים אני שתול. אמנם בשר ודם אנכי ויתכן ואווכח שפורום זה למעלה מכחי ואפרוש ואשאירך לנשום נשימת רווחה. זכור אותי כחלום בלהות בהמשך שנתך העריבה.