אלבום טוב, כן. מהטובים של דרים, לא.
האלבום בכל זאת, למרות שהוא מנסה לא להיות, כבד. אולי פחות מטריין, אבל עדיין שירים כמו "מקור כל הרשע" (בתרגום חופשי), יכולים להצטרף לאלבום טריין בלי שאף אחד ירגיש שינוי. כלומר, עדיין יש שירים מאד כבדים, יחסית לאלבומים "מהמאה" הקודמת שלהם. אומנם זה צעד לגיטימי, שמראה שדרים מנסה להיות "עדכנית" וגם ורסטילית, אבל זה לא הדרים שהכרנו. ובכל זאת, יש נקודות בשיר ובמיוחד שיר הנושא המדהים שפשוט מכים בך כמו מגף לפנים (תיאור "צבעוני", לא?

). הליריקה לצערי, עדיין על הפנים. חוץ מסינס וסיקס דגריז, אף פעם לא ממש התרשמתי מהליריקה שלהם, ככה שלא ציפיתי בקטגוריה הזאת להרבה. רואים השפעות ברורות מלהקות כמו מיוז, וחבל. זה לא שאני לא אוהב את מיוז, אבל אני חושב שחבל שזה הלהקה שדרים הושפעה ממנה בכמה מהשירים. זה גם חבל, כי אם כבר מיוז, אז למה לא ללכת "לשרושים" ולשלב קצת רדיוהד. כשחושבים על זה, לא היה מזיק קצת רדיוהד לדרים. זה בדיוק מה שחסר להם בתקופה הזאת כדי לשמר את הסאונד שלהם. עבודת הבאס של מיונג, מדהימה, וגם של פורטוני. אבל פטרוצי מאכזב מאד. זה אפילו לא שאלה של סולו טוב או לא טוב, יש שירים שאין פשוט סולו! קצת מאכזב לא? איפה הסולאים חצי-מלודיים-מלאי-רגש-וחצי-פלצניים-אבל-עדיין-מצליחים-לרגש שלו? יותר מדי גם יש השפעות ו"חזרות" וניסיונות של דרים לחקות חומרים קודמים שלהם. חבל. בכל מקרה, האלבום כיף לשמוע וממש טוב, אבל ביחס לרפרטואר המרשים של דרים, הוא מאכזב.