מילה מלוחם בצה"ל לגבי הפרשה
http://www.mako.co.il/women-magazin...campaign=OngoingActivity&Partner=FacebookMako
אני לא מכיר את מאי פטאל. האמת היא שאני לא מכיר אף אחד מגדוד צבר, למעשה אפילו לא ממש ידעתי על כל הפרשה עם המג"ד לירן חג'בי עד אתמול.
אבל בתור אחד ששירת בגדוד שונה אבל דומה אני מרגיש צורך לשתף. הפוסט הזה מוקדש לכל הנאיביים שמתעלמים מהאקלים המטריד שיש כלפי נשים בגדודים, בבא"חים, בבה"דים, למעשה כמעט בכל בסיס בו משרתים בנים.
קראתי טוקבקים כמו "למה היא מתכוונת כשהיא אומרת הטריד אותה? שתפרט מה הוא עשה לה", "מאיפה לך שהיא לא הסכימה? צריך להכיר את המקרה מקרוב", "היא ידעה למה היא נכנסת, היא לא קטינה".
כל האמירות הללו לא רלבנטיות כשלא עוצרים שנייה להבין את הקונטקסט הרחב יותר. הצבא הוא מסגרת גברית-שוביניסטית באופן מובהק וכתוצאה מכך גם מקום מטריד עבור נשים באופן מובהק.
אי אפשר בעצם לטעון אחרת - אין דבר כזה להיות אישה בצבא מבלי להיות חשופה להטרדות. אין חיה כזאת.
למי שלא יורד לסוף דעתי וחושב שאני דרמטי, פמיניסט בשקל שרואה שחורות (לא שיש לי בעיה להשתבץ במשבצת הזאת), בואו נדבר על זה.
כל חייל שיתיישב מולך ינסה להתחיל איתך
תדמיינו יחד איתי:
אתם יושבים עם החבר'ה שלכם בפינת עישון בבסיס. פתאום לנגד עיניכם עוברת אחת מהבנות שמשרתות בבסיס. תוך שנייה השיחה נקטעת והעיניים של כולם מוסטות לעברה: בוחנים את הגוף שלה מלמטה למעלה, בוחנים את ההליכה שלה, את הדיבור שלה, השיער, התכשיטים, את ההתנהגות שלה. כאילו היא עוף שיצא מהתנור.
אתם משתעשעים ביניכם - האם היא זורמת או לא, האם יש לה חבר, האם היא סקסית, האם מישהו יצליח להיות איתה. לועגים לה, מרכלים עליה.
במקרים אחדים אחד הבנים אפילו שורק לה או צועק לה איזושהי הלצה. ככל הנראה היא תתעלם ותמשיך ללכת.
אם היא ממש אמיצה אולי תסנן לכם איזו צעקה. רוב הסיכויים שלא, בטח לא אם היא לבד.
נשמע לכם מופרך? עוד לא ראיתם כלום.
מזמין אתכם לבוא לראות אימון שמד"סניקית מעבירה לבד לפלוגה.
סיכוי קלוש שמישהו בכלל יקשיב לתוכן של האימון שהיא מעבירה, כי יש בחורה בפלוגה והחגיגה על חשבונה!
התחת שלה כבר לא רק שלה, עכשיו הוא נחלת הכלל לדבר עליו להסתכל עליו ולדבר עליו זימה.
את מש"קית ת"ש שבאה לראיין את החיילים?
צפי מראש שכל חייל שני שיתיישב מולך ינסה להתחיל איתך, גם אם את לא מעוניינת, גם אם אתם מכירים שנייה וחצי, גם אם הוא עיוור ואת חירשת, גם אם יש לו חברה, גם אם לך יש חברה! זה לא משנה בכלל, זה הדיאלוג ביניכם. זה הדפוס. זה מושרש כל כך עמוק בכל חייל מושתן שיש לו את הזכות והיכולת לפלוש למרחב של כל אישה בבסיס, שזה פשוט לא יאומן.
מגעיל אותי לכתוב את הדברים האלה אבל זה ככה, כל יום, כלפי כל אישה, כל הזמן (הלוואי וזה היה רק בצבא). אל תהיו קלי דעת. גם אם זאת רק הערה קטנה, היא עדיין הערה קטנה כחלק ממערכה הרבה יותר ארוכה.
מערכה שבה לי כגבר מותר הכל.
ומה אישה מבינה על עצמה כשהיא מגיעה לזירה כזאת? שהיא צריכה להבליג על הערות שזורקים לה, לשתוק כשהיא מרגישה לא בנוח כדי לא "לעשות סצינות", לא להתקרב יותר מידי לגברים בבסיס כדי לא "למתוח" את היחסים ביניהם - אבל גם לא להיות יאבשה, כי אז היא תישאר בודדה.
"לשחק את המשחק" כדי להצליח לעבוד ולהעביר שנתיים או יותר מהחיים שלה בחיק גברים, החל מחיילים סדירים כמוה וכלה בקצינים או נגדים.
לשחק את המשחק ותמיד להיות מטרה חשופה לחצים של כולם על המיניות שלה.
זה בכלל לא משנה אם את טובה בתפקיד שלך ומקצועית, אם אין לך את הפלירט הנדרש הזה כנראה שאף אחד בכלל לא ישים עלייך. כי את לא מעניינת - את פיון בגדוד של בנים לוחמים.
מוזר לי לכתוב את זה כגבר. אני כותב את זה כגבר שרוצה לקחת אחריות על המעשים שלי ושל החברים שלי ורוצה להצליח לדמיין סביבות בטוחות עבור כולן וכולם.
לירן חג'בי לא המציא שום דבר חדש, הוא התנהג בדיוק כמו שיותר מדי גברים מתנהגים במערכת הפטריארכלית הזאת. אתם יכולים לגלות כלפיו חמלה ולחפש את האשמה אצל מאי פטאל, החסדנות והזהירות האלה הן בדיוק מה שישמר את הסדר הקיים.
מאי, אני לא מכיר אותך אבל אני יכול רק לשער מה את עוברת. לצערי שינוי מהיסוד לוקח דורות... מקווה שהצדק יהיה איתך ויחמירו את הענישה.
הכותב, נדב גורדון, בן 21 מזכרון יעקב, הוא לוחם בגדוד 50 של הנח"ל המשרתכיום בבסיס מתכים בדימונה ועומד להשתחרר בעוד שלושה חודשים
