אז כבר עברה לה שנה?

[Made in C h i n a]

מדהימה קטנה שלי../images/Emo24.gif

ועכשיו אני מתפנה לכתוב את הסיכום שנה שלי

 

[vered151]

../images/Emo7.gifוואי גרמת לי לבכות...

לי קרה משהו יותר גרוע אני חושבת..=( אז ככה: מאז ומתמיד גדלתי על סוסים...לדודים שלי יש חווה בצפון, אח שלי חולה סוסים, דוד שלי (מהצד השני)..זה בטבע של המשפחה שלנו..ו...כשאחי הגדול היה בן 17 (היום הוא בן 24) הוא עבד קשה קשה קשה..וקנה מהכסף הזה סוס...הפלוסה מדהים שזכה בכמה וכמה מדליות על רייניג. הוא בנה לו אורווה (אנחנו גרים במושב) וטיפל בו, רכב עליו..הוא נתן את הנשמה בשבילו. ואז הוא היה צריך להתגייס והסוס היה על הכתפיים שלי ושל אחי שצעיר מהגדול בשנה וחצי... טוב אני סתם גולשת למשהו לא חשוב..בקיצר אחרי כמה שנים דוד שלי קנה סוסה ערביה, לבנה, זקנה אבל באמת שהיא היתה יפה..הוא שם אותה אצלנו והסוסה הזאת המליטה כמה פעמים. בפעם השלישית היא המליטה את אהבת חיי. סייחה חצי קווטר חצי ערבייה בצבע חום בהיר עם האות Cעל המצח... אם הייתי צריכה הייתי נותנת את החיים שלי בשביל הסוסה הזאת..באמת..כלכך נקשרתי אליה, כלכך אהבתי אותה.. קראתי לה סי. בוקר אחד דוד שלי קם והחליט שהוא מוכר אותה ואת אמא שלה...כמויות הדמעות שזלגו שם.. אני בטח לא צריכה להסביר לכם... אני כלכך כעסתי, כלכך לא הסכמתי.. אבא שלי ראה את הכאב שלי ואמר לי שהוא מוכן לקנות לי אותה... מדוד שלי... קנינו אותה, לא בזול... ואני הייתי בעננים...אבל זה לא נגמר ככה... היא היתה בת שנה וחודש ככה שקנינו אותה... וקצת אחרי היומולדת שנתיים שלה, אחי הוציא אותה החוצה לחצר, יחד עם אמא שלה (העניין של המכירה התעכב), היא היתה משוחררת בחוץ, ובאישזהו שלב הכניסו אותה לאורווה. ו...היא היתה שם, מי יודע כמה זמן היא סבלה... אני הגעתי בערב להאכיל אותה ואני רואה שהיפה שלי לא מתקרבת לכיוון הכלי...ישר ידעתי שמשהו לא בסדר... נכנסתי פנימה לתוך האורווה...הרגל האחורית שמאלית שלה רעדה...התחלתי לבכות.. החזקתי את הכלי עם התערובת קרוב לפה שלה כדי שתאכל... חיבקתי אותה... היא סיימה לאכול והלכתי לקרוא לאבא שלי. ויטרינרית. בודקת בודקת בודקת ובסוף, אחרי נצחחח היא קובעת "זה שבר" אני לא רציתי להאמין, אני גדלתי על סוסים..אני יודעת מה זה אומר... לא רציתי שתסביר לי... לא רציתי שתנסה להרגיע אותי... הלכתי לסוסה שלי...חיבקתי אותה חיבוק ארוך, אמרתי לה סי אני אוהבת אותך את הילדה שלי, נשקתי לה ורצתי הביתה שלי... ו...ימים שלמים של בכי...ימים שלמים.. אני מתגעגעת אלייה!!!

סורי על האורך..באמת שפכתי פה את הלב..

 

[כל עולמי סוסים]

../images/Emo75.gif../images/Emo201.gif

ממש ריגשת אותי.

 

[vered151]

=\

חח איזה חמודה את... אני אוהבת אותך! =]]

 

[גם לדעתי מופסה סקסי]

רגשת אותי נורא

סיפור מרגש ועצוב נורא...

הזכרת לי איך הרגשתי כשגנבו לנו את הסוסים בחווה אבל זה נגמר בטוב למזלנו... שחף שלי חזר הביתה!

 

[vered151]

שמחה בשבילך =]

אין, שדבר כזה קורה, במיוחד אם אתה קשור אליו/אליה זה הכי כואב בעולם...=\ אבל..יהיה טובבבבבבבבב =]]]]

 

[dixie chick]

והתשובות שלי...

אז... איך אתם מסכמים את השנה הסוסית שלכם? שנה עמוסת חוויות מלמדות ומאלפות, שנה שהיתה בדגש מוחלט על החיה הזאת, על התקדמות מקצועית ועל ניסוי וטעיה. מה היו הארועים המרכזיים השנה? איזה חוויות עברתם? בראש השנה שעבר עוד עבדתי בחווה מצ'וקמקת שהעבודה שם היתה הרבה מאמץ, מעט התקדמות ומעט כסף. אחרי שהתפטרתי משם ונדרתי לעולם לא לקחת עבודה בחווה שלא תקדם אותי רכיבתית, ואחרי שסקרתי את המבחר העלוב שהיה זמין לרשותי בארץ אז, החלטתי לנסוע לחו"ל. בחו"ל נפתחו לי העיניים, ראיתי עולם, למדתי המון על עצמי ועל סוסים, קיבלתי שיעורים קשים וחשובים בחיים, וחזרתי לארץ לא כמו שתיכננתי לחזור אבל עם תוכנית ב' במזוודה ועם תקווה חדשה. מה הארוע שאתם תזכרו הכי לטובה? שהכי קידם אתכם ולמדתם ממנו? 3 ימים שאותם ביליתי עם מדריך שלי לשעבר, שעובד בחווה גדולה של מאמן בארה"ב. הגעתי אליו אחרי בלגנים וסרטים שלא היו מביישים טלנובלה ממוצעת, ובעצם כי לא היה לי ממש לאן ללכת (אני בשדה תעופה בדאלאס עם שלושה תיקים ענקיים וכלבה ושום טיסה למשל...), ודי שבורה ממה שקרה בחווה שהייתי בה, וגם מההתקדמות שלי ומההחלטות שלי בקשר לסוסים. הוא ממש עזר לי בקשר להחלטות שלי, דיבר איתי המון, זה היה לא יאמן- הבנאדם הנכון בזמן הנכון... פשוט מדהים. מה הארוע שאותו תזכרו הכי לרעה? מה הכי ביאס אתכם או שאתם מתחרטים עליו? הדרך שבה דברים התגלגלו בחווה שבה עבדתי עם העוזר השני, פשוט זה לא היה צריך ולא אמור להגמר ככה בזה שהעוזר השני עושה בלגנים בכל החווה ובכל העיר שליד. הם אנשים טובים וזה לא היה מגיע להם, ואם הייתי יודעת אז או היום, איך לעצור את הגלגל הזה הייתי עושה את זה, כי הם כולם שם אנשים מקסימים שאני עדיין מרגישה שהלב שלי חצי שם וחושבת עליהם המון... אחרי שעברנו לטקסס אני נפתחתי ופרחתי מחדש בגללם, זאת היתה התקופה החול"ית הכי יפה שלי וכלהזמן אמרתי שאני רוצה להשאר שם לנצח כי כל כך נהנתי. ואז באו הבומים ונאלצתי לעזוב, זה פשוט לא הוגן.

 

[כל עולמי סוסים]

../images/Emo75.gif שנה מלאה בחוויות סוסיות ובאירועים סוסי

התחילת השנה רק באתי לחווה פעם בשבוע לשיעור. עכשיו יש יום קבוע שאני באה להתנדב. כשהתחלתי להתנדב בחופש רק עזרתי בשיעורים הטיפוליים, בלנקות שקתות ותאים ובלסדר אורווה. עכשיו אני כבר עוזרת לבעלים של סוסה באורווה לטפל בה, אני מאכפת, שמה מתג ועוד כל מיני עבודות. נכון להיום לעומת תחילת השנה אני מסתדרת הרבה יותר עם הסוסים- הכרתי אותם יותר, התיידדתי איתם יותר, אני מתקשרת איתם יותר טוב. עברתי הרבה חוויות, חלקן זכורות יותר טוב וחלקן זכורות פחות טוב. למדתי והתקדמתי המון השנה גם בתחום הרכיבה, גם בתחום העבודה באורווה (אומרים ממשק אם אני לא טועה) וגם בתחום התקשורת עם הסוסים- מה שהשפיע לי על הרכיבה ושיפר אותה עוד יותר. אירוע שאני אזכור הכי לטובה. הממממ היו כל מיני. אחד מהם קרה לפני חודש בערך. כשיצאתי לטיול רכיבה של יומיים. באמת היה בו כיף. הטיול הראשון שלי למשך יומיים עם סוסים- עדיף בהרבה על פני טיול שנתי. הסוס הראשון שרכבתי עליו היה דון- סוס חתיך בצבע פלומינו די כהה הגוף ורעמה וזנב בצבע פלומינו. בהתחלה היה לא ממש נוח עליו. הוא היה סוס שאני לא מכירה ולא יודעת איך האופי שלו ואיך אני אוכל ממש לתקשר איתו. אבל במשך הרכיבה הבנתי שהוא סוס שלפעמים מאיים על סוסים אחרים. הוא לא ממש מהיר, אבל אין לו בעיה להאיץ את הקצב אם מבקשים ממנו. אחרי ההפסקה שעשינו עליתי עליו שוב. נתתי לו חופש במושכות שיהיו די ארוכות וככה היה לו יותר נוח וגם לי יותר נוח. בניגוד לרכיבה שלפני ההפסקה שבה דאגתי שיהיה מתח במושכות כי לא ידעתי אם הוא ימהר בלי שאני אבקש כי לא הבנתי איך הוא מתנהג, נתתי לו חופש במושכות. גם לו גום לי היה הרבה יותר נוח. הוא היה יותר נינוח וביצע את מה שביקשתי בצורה יותר חלק ובלי בעיות. יותר מאוחר רכבתי על סטלה. סוסה שלפעמים מעדה כי שתי הרגליים הקדמיות שלה התנגשו זו בזו. אבל סמכתי עליה שיהיה בסדר, לא הייתי מתוחה אם היא תיפול והיא לא נפלה ומעדה פחות. אני לא יודעת אם זה קשור לזה שלא הייתי מתוחה עליה ולא דאגתי. למדתי שהיא סוסה שנלחצת כשהיא רחוקה משאר הסוסים וללא היסוס יכולה לפרוץ בקאנטר כדי להגיע אליהם. אז כשרכבתי עליה דאגתי שיהיה קצת מתח במושכות וזה לא הפריע לה. האירוע שאני אזכור הכי לרעה. יש אירועים לא נעימים שאני זוכרת לרעה אבל הם לא קרו השנה.ואם קרו השנה, אז אני לא זוכרת אותם. היו דברים שביאסו אותי. לפעמים סתם כשעשיתי משהו לא בסדר באורווה, אבל בהמשך זה הפסיק לבאס אותי כי הרי כשאני טועה ומתקנים אותי אני יודעת איך לא לטעות בפעם הבאה. האמת היא שאני לא ממש זוכרת את מה שממש ביאס אותי. אמנם זה לא ממש ארוך, אבל אני תמיד מסתבכת בכיתבת תשובות לשאלות כאלה. ואם זה מחוספס- זה בגללש אני ממש גרועה בלכתוב תשובות שלאלות כאלה.

למי שהגיע עד לפה, גם אם הוא לא ממש הבין משהו ממה שכתבתי.

 

[כל עולמי סוסים]

../images/Emo75.gifהדברים שביאסו אותי.

הדבר שהכי מבאס אותי כל פעם מחדש כשאני חושבת עליו- אני לא יכולה להתחרות בגלל ענייני כסף!. כזה מעצבן ומבאס, הציעו לי מספר פעמים להצטרף לנבחרת של החווה. ואני כל פעם אמרתי לא מחדש- ורק בגלל סיבה אחת: אןי לי מספיק כסף בשביל זה. כזה מבאס, כזה מעצבן. אם אני מתבאסת מזה כשאני בחווה, אני נכנסת לאורווה, ניגשת לאניטה ומתעודדת. התחלתי בתור רק רוכבת שבאה לחווה פעם בשבוע לשיעור ואז לחזור. עכשיו אני כבר באה לחווה לעזור ולהתנדב, וסומכים עליי שם. הגעתי מנקודת ההתחלה עד איפה שאני היום. בטח יגיע יום שבו אני אתחיל להתחרות. אבל עדיין, מעצבן ומבאס.

 

[jgut]

כדי להיות בנבחרת

את חייבת להוסיף הרבה כסף? את לא יכולה פשוט להתנדב תמורת השיעורי נבחרת, ורק לשלם על התחרויות עצמן?

 

[fliperit]

../images/Emo45.gif

בהרי יהודה זה הולך ככה. לכל חבר נבחרת יש עבודה קבועה...

 

[כל עולמי סוסים]

../images/Emo75.gifכן ולא

כן- אני חייבת ללמוד פעמיים בשבוע שלהוסיף כסף לעוד שיעור בכל שבוע זה ממש יקר בשבילי (אין לנו מספיק לזה). לא- אני לא יכולה. שאלתי ודיברתי עם מנהלת החווה והיא אמרה שלא.

 

[fliperit]

חבל....

אבל כמו שאמרתי לך בעבר, אולי זה רק עניין של סדר עדיפויות. אני יודעת מעצמי, שפעם סוסים היו רק "חוג", אבל כשההורים ראו שאני רצינית זה עלה מדרגה בסדר עדיפויות של הוצאות כספיות. עכשיו, ככל שאני משקיעה יותר (מדריכה, נוסעת לחוות רחוקות וכו') ההורים מוכנים להשקיע יותר ויותר. יכול להיות שאם ההורים שלך יראו שזה חשוב לך ואת משקיעה, אז עוד חצי שנה, שנה, שנתיים הם יסכימו להשקיע יותר.

 

[כל עולמי סוסים]

../images/Emo75.gifזהו, שהם כבר הסכימו.

והם חישבו כמה זה יהיה סה"כ בחודש. ועשו כל מיני חשבונות וחישובים. התוצאה היא: שאנחנו לא נעמוד בזה. הם יודעים כמה זה חשוב לי. ובעזרתם אני יכולה ללכת לחווה פעמיים בשבוע יום התנדבות שנוח לי מבחינת לימודים ויום שבו אני רוכבת. כך שהם הבינו וניסו לעזור, אבל אנחנו לא נעמוד בזה

 

[jgut]

אים זה כל כך חשוב לך

חשבת לברר אולי במקום אחר? אני לא יודעת האים את מוכנה לחשוב על זה בכלל. כי במקום הקודם שרכבתי בו, היו התלמידים מקבלים רכיבה על כל יום עבודה... וגם אפשר היה לעשות תורנות שבת ולקבל על זה עוד שיעור בשבוע (כלומר את עושה תורנות אחת בחודש, ובתמורה מקבלת 4 שיעורים חינם). אני לא יודעת בת כמה את, אבל גם יש ילדים שעושים בייבי סיטר כדי לממן את השיעורים (לפחות את חלקם). כלומר אולי יש לך עוד אפשרויות שלא חשבת עליהם.

 

[כל עולמי סוסים]

../images/Emo75.gifתשובות.

ההורים מממנים. לעבוד אני אוכל להתחיל משנה הבאה ואפשר לעבוד בעבודה שאבא עובד בה. אבל מה שאני אקבל אני רוצה לחסוך. כשאני יהיה גדולה אני רוצה לבנות חווה (יש לי חלומות ושאיפות). אם לא חווה אז לפחות שיהיה לי סוס משלי. וזה הרבה. כך שאני מעדיפה לחסוך. לעבור חווה אני לא יכולה מבחינה פיזית (אם אפשר לומר ככה)- בגלל המרחק, והתחבורה. ואני בחיים לא אעזוב את החווה בעיקר מבחינה ריגשית- נקשרתי לחווה ובעיקר בעיקר לסוסים שם. אין להם תחליף בשום חווה, ואני בטוחה שאני לא אצליח להסתדר אם אני אעזוב אותם. בינתיים חשבתי להתחיל בזה שנאי אצטרף לחווה בתחרויות. שאני גם אהיה איתם. אבל זה נשוא בפני עצמו שבינתיים אני מנסה לטפל בו. וחשוב לי להתחרות, אבל יותר חשוב לי להשאר עם הסוסים האלה תמיד. ולהישאר בחווה הזאת תמיד.

 

[vered151]

בובה..=]

לדעתי העובדה שסומכים עלייך בחווה ומעריכים אותך על ההתנדבות שלך ועל מה שאת עושה שם זה הרבה יותר חזק מתחרויות. למרות שזה כיף להתחרות, מאתגר ומספק אין מה לעשות, יש דברים שלא תלויים בנו. ואת לא צריכה להתבאס מזה אלא רק להיות שמחה במה שיש לך, שזה ההערכה של צוות האורווה שם כלפייך. ואל תדאגי, כמו שנראה לי מהנחישות שלך את לא תוותרי על זה, אף פעם! יגיע היום שבו תתחילי להתחרות ואז, זה יהיה הרבה יותר חזק... בגלל שחיכית לזה כלכך וציפית לזה כשזה יקרה, זה יקבל הרבה יותר משמעות.

 

[כל עולמי סוסים]

../images/Emo75.gif../images/Emo13.gif

אני מאוד שמחה במה שיש לי. רק לפעמים כשאני חושבת על להתחרות אני קצת מתבאסת. אבל אני בטוחה שיגיע איזה יום שבו גם אני אכנס לנבחרת ואתחרה

 

[Made in C h i n a]

שנה לא פשוטה

טובה ורעה כאחד. בעיקרון השנה התחילה בצורה שקטה ונחמדה, התחלנו להתחרות במטר [והפעם עם קצת יותר ביטחון] הקשר שלי ושל אפולו התעמק מאוד והפכנו בלתי נפרדים

אפילו העונה התחילה נחמד מאוד עם סיבוב נקי אבל הכייף והשקט שאייפינו את תחילת השנה לא נמשכו הרבה, מסיבות אישיות שלי ושל אפולו נאלצנו להפסיק לעבוד והושבתנו מכל פעולה שקשורה ברכיבה אחרי מספר שבועות חזרנו לעצמנו, אבל עם המזל המדהים[

] שלנו, חרי כמה ימים שוב חזרנו לאורווה לתקופה ארוכה עוד יותר. במהלך התקופה כמעט לא רכבתי, והספקתי להתחרות על ג'ינג'י וארתור בשביל הנשמה באחת התחרויות אצלנו בחווה. אז בלי ספק הפציעה של אפולו הייתה אחד האירועים המרכזיים. אח"כ התחלנו לחזור לעצמנו ולאט לאט חזרנו לרכיבות נורמאליות וקצת לקפיצות ואפילו הספקנו להתחרות טיפה בסוף העונה. לטובה אני אזכור את האימון האחרון של השנה, ביום חמישי כשקפצנו מסלול[110-120] כי היה מדהים

ובכלליות, בשנה הזו נתקפתי פחד מגובה שלא יכולתי להסביר אבל לאט לאט אני משתחררת. עברתי לא מעט משברי ישיבה, באחרון בכלל לא הצלחתי לעשות טרוט ישיבה בצורה אנושית. ועוד אירוע שיזכר לטובה - הדרבי דשא במשמר העמק, למרות שנפסלנו על המדרגה, זה היה אחד המסלולים הכי טובים שלנו

ובכלליות, זו שנה שבה הפכתי להיות הרבה יותר עצמאית מבחינת הרכיבה, הרגשתי שעליתי רמה. זו הייתה שנהשבה אני ואפולו הפכנו להיות בלתי נפרדים

האירוע שהכי ביאס אותי ללא ספק הייתה הפציעה, ואם לעזוב את הפציעה אז התחרות האחרונה לפניה. התחרות היחידה בחיים שיצאתי אליה בלי אבא שלי[

], מה שהוכח כטעות שאני לא חוזרת עליה. למרות זאת למדתי הרבה מהנפילה הזו, בהחלט חוויה

שנה טובה

 

[2eye]

בדילאי

אבל מה לעשות? לא היה לי מחשב... איך אתם מסכמים את השנה הסוסית שלכם? בהצלחה,התחלתי להתחרות.עברתי לרכב על אמי, אליפות ראשונה, ומקום שלישי באליפות הארץ. מה היו הארועים המרכזיים השנה? איזה חוויות עברתם? כל מיני, בעיקר שיפור ניכר ברכיבה. מה הארוע שאתם תזכרו הכי לטובה? שהכי קידם אתכם ולמדתם ממנו?האליפות, כן, גם לא בתחום הסוסים - מה לעשו? אני מושפע מה הארוע שאותו תזכרו הכי לרעה? מה הכי ביאס אתכם או שאתם מתחרטים עליו? לאדע D: למה צריך להתבאס?