אז זה נגמר
פגעתי בו. פגעתי בו כי אמרתי משהו, אמנם קצת באגרסיביות, על משהו שהוא עשה שלא היה נעים לי. והוא נפגע. מאוד. ובגלל שהוא נפגע הוא הבין שהוא מרגיש אלי, מעבר למה שהוא ציפה או תכנן. והוא לא רוצה קשר עכשיו. הוא רוצה להתנקות מקשרים. מרגשות. הוא לא רוצה שיחות נפש. הוא לא רוצה שאני אפגע בו ואז אתנצל (כפי שהיה) או שהוא יפגע בי ואז יתנצל. ומגיע לי משהו טוב, שיאהב אותי ויכבד אותי ויהיה בעל טוב ואבא לילדים שלי, כי זה מה שאני באמת רוצה... וזה לא הוא. הוא רוצה שזה יהיה כמו שזה היה אמור להיות, מההתחלה, פנטזיה. משהו ששנינו נסתכל עליו ונחייך. אמרתי לו שהחיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בלתכנן דברים אחרים. אמרתי לו שאני מבינה שהוא עשה את הבחירה שלו, שאני אמנם לא אוהבת אותה אבל אני מקבלת אותה. אמרתי לו שבדרך כלל שאתה מבין שיש לך רגש, אתה נשאר, לא עוזב. ושחבל שזו הבחירה שלו, להישאר לבד, ובלי רצון להרפא. אמרתי לו גם שלא יחליט בשבילי מה אני רוצה ומה יעשה לי טוב. ושלא, לא חשבתי ולא ראיתי אותו כאבא לילדי. זה לא כל יעודי ורצוני בחיים... אמרתי לו שאני אף פעם לא אוכל להיות הפנטזיה שלו, כי אני בן אדם... עם רגשות/צרכים/רצונות משלו... ושהוא צריך ללמוד לקבל את זה שבני אדם, כל בן אדם, הוא מלא, עולם ומלואו... ולא תמיד יתאימו למה שהיה לו בראש לגביהם... אמרתי לו תודה על החודשיים שהינו ביחד. שהוא לימד אותי שיש בי את היכולת להיות שם בשביל משהו אחר, שיש לי את היכולת להיות במערכת יחסים, משהו שחשבתי שכבר אין אצלי בדם... וזהו. נגמר.
פגעתי בו. פגעתי בו כי אמרתי משהו, אמנם קצת באגרסיביות, על משהו שהוא עשה שלא היה נעים לי. והוא נפגע. מאוד. ובגלל שהוא נפגע הוא הבין שהוא מרגיש אלי, מעבר למה שהוא ציפה או תכנן. והוא לא רוצה קשר עכשיו. הוא רוצה להתנקות מקשרים. מרגשות. הוא לא רוצה שיחות נפש. הוא לא רוצה שאני אפגע בו ואז אתנצל (כפי שהיה) או שהוא יפגע בי ואז יתנצל. ומגיע לי משהו טוב, שיאהב אותי ויכבד אותי ויהיה בעל טוב ואבא לילדים שלי, כי זה מה שאני באמת רוצה... וזה לא הוא. הוא רוצה שזה יהיה כמו שזה היה אמור להיות, מההתחלה, פנטזיה. משהו ששנינו נסתכל עליו ונחייך. אמרתי לו שהחיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בלתכנן דברים אחרים. אמרתי לו שאני מבינה שהוא עשה את הבחירה שלו, שאני אמנם לא אוהבת אותה אבל אני מקבלת אותה. אמרתי לו שבדרך כלל שאתה מבין שיש לך רגש, אתה נשאר, לא עוזב. ושחבל שזו הבחירה שלו, להישאר לבד, ובלי רצון להרפא. אמרתי לו גם שלא יחליט בשבילי מה אני רוצה ומה יעשה לי טוב. ושלא, לא חשבתי ולא ראיתי אותו כאבא לילדי. זה לא כל יעודי ורצוני בחיים... אמרתי לו שאני אף פעם לא אוכל להיות הפנטזיה שלו, כי אני בן אדם... עם רגשות/צרכים/רצונות משלו... ושהוא צריך ללמוד לקבל את זה שבני אדם, כל בן אדם, הוא מלא, עולם ומלואו... ולא תמיד יתאימו למה שהיה לו בראש לגביהם... אמרתי לו תודה על החודשיים שהינו ביחד. שהוא לימד אותי שיש בי את היכולת להיות שם בשביל משהו אחר, שיש לי את היכולת להיות במערכת יחסים, משהו שחשבתי שכבר אין אצלי בדם... וזהו. נגמר.
