בודדה בחשיכה
New member
אז הנה אני
עשיתי את זה עשיתי בעצם כל מה שתכננתי עשיתי פסיכומטרי,למרות שהיה קשה,והיה בודד,והיה עוד מיליון דברים,אבל עשיתי את זה. טסתי לחו"ל,בלי אמא.. שבוע שלם,שהייתי לגמרי בלי אמא שלי,למרות התלות שלי בה הייתי עם דודה ובעלה,אנשים שאני לא הכי מכירה,אבל הצלחתי הייתי וראיתי,ועשיתי,ודיברתי (אמנם לא הרבה),ושאלתי וראיתי איפה נולדתי והצלחתי להגיד מה אני רוצה,רב הזמן וישנתי,ולא פחדתי,והרגשתי די טוב רב הזמן והיה טוב באמת טוב והצלחתי,הצלחתי במשהו שרציתי הגשמתי חלום והוכחתי לעצמי שאני יכולה כמעט הכל וטסתי לבד לבד לבד לבד בחזרה וגם בזה הסתדרתי וגם פה הצלחתי ואני גאה בי,באמת גאה בי שהצלחתי,ועשיתי,ולבד השמיים הם הגבול.. והרגשתי רצויה,ואנשים שמחו לראות אותי וחזרתי היום בלילה הבייתה טוב גם לחזור ועכשיו,מרגישה בודדה כאילו אני יכולה כמעט הכל אבל את הדבר הכי חשוב אני לא יכולה אני לבד,אני בודדה,אין לי כמעט אף אחד המשפחה,כרגע עסוקים ולא יכולים לבוא,וזה עשה לי את ההרגשה החזקה הזאת של הבדידות.כאילו אני לא חשובה להם. וחוץ ממשפחה? אין לי אף אחד.. אנשים וירטואלים,שאין לי מושג עד כמה אני חשובה להם אם בכלל וגם הם לא פה ומרגישה בודדה לא הרגשתי בודדה במיוחד כמעט כל השבוע חוץ מפעם אחת במיוחד,שדיברתי עם אמא שלי וזה עבר רב הזמן היינו עסוקים,ולא הייתי לבד כמעט לרגע,אז לא הרגשתי בודדה ועכשיו עצוב שאני כל כך בודדה לחזור למציאות של הבדידות אז כן גאה בי,ושמחה,ומאמינה בי הרבה יותר,מאמינה שאני יכולה. אבל לא מאמינה שאני לא אהיה לבד אי פעם וזה מה שכל כך כואב אז יש שמחה,ויש גם עצב בלב הלוואי וגם בזה אני אצליח.בחיים האלה..
עשיתי את זה עשיתי בעצם כל מה שתכננתי עשיתי פסיכומטרי,למרות שהיה קשה,והיה בודד,והיה עוד מיליון דברים,אבל עשיתי את זה. טסתי לחו"ל,בלי אמא.. שבוע שלם,שהייתי לגמרי בלי אמא שלי,למרות התלות שלי בה הייתי עם דודה ובעלה,אנשים שאני לא הכי מכירה,אבל הצלחתי הייתי וראיתי,ועשיתי,ודיברתי (אמנם לא הרבה),ושאלתי וראיתי איפה נולדתי והצלחתי להגיד מה אני רוצה,רב הזמן וישנתי,ולא פחדתי,והרגשתי די טוב רב הזמן והיה טוב באמת טוב והצלחתי,הצלחתי במשהו שרציתי הגשמתי חלום והוכחתי לעצמי שאני יכולה כמעט הכל וטסתי לבד לבד לבד לבד בחזרה וגם בזה הסתדרתי וגם פה הצלחתי ואני גאה בי,באמת גאה בי שהצלחתי,ועשיתי,ולבד השמיים הם הגבול.. והרגשתי רצויה,ואנשים שמחו לראות אותי וחזרתי היום בלילה הבייתה טוב גם לחזור ועכשיו,מרגישה בודדה כאילו אני יכולה כמעט הכל אבל את הדבר הכי חשוב אני לא יכולה אני לבד,אני בודדה,אין לי כמעט אף אחד המשפחה,כרגע עסוקים ולא יכולים לבוא,וזה עשה לי את ההרגשה החזקה הזאת של הבדידות.כאילו אני לא חשובה להם. וחוץ ממשפחה? אין לי אף אחד.. אנשים וירטואלים,שאין לי מושג עד כמה אני חשובה להם אם בכלל וגם הם לא פה ומרגישה בודדה לא הרגשתי בודדה במיוחד כמעט כל השבוע חוץ מפעם אחת במיוחד,שדיברתי עם אמא שלי וזה עבר רב הזמן היינו עסוקים,ולא הייתי לבד כמעט לרגע,אז לא הרגשתי בודדה ועכשיו עצוב שאני כל כך בודדה לחזור למציאות של הבדידות אז כן גאה בי,ושמחה,ומאמינה בי הרבה יותר,מאמינה שאני יכולה. אבל לא מאמינה שאני לא אהיה לבד אי פעם וזה מה שכל כך כואב אז יש שמחה,ויש גם עצב בלב הלוואי וגם בזה אני אצליח.בחיים האלה..