אז, היי?

[הקבUע]

אז, היי?

האמת.
האמת היא, שעד עכשיו התבוננתי בפורום מהצד. מוצא נחמה פורתא בבדידותם של אחרים. מה זה מעיד עליי?
התקופה היא תקופה של אי ודאות מהולה בבדידות. נראה כאילו מיזוג של שני התחושות, הוא המתכון המהיר ביותר לדיכאון והתדרדרות אישית-נפשית-פיזית.
עד לא מזמן, האמנתי שאני יכול להתמודד עם הכל - כישלונות, אכזבות, קשיים. אולם, לאחר השירות הצבאי והחזרה לשגרה המשעממת, נטולת אנשים\חוויות, נראה כי השליתי את עצמי.
אני לא יודע איך מתמודדים עם בדידות. אפילו הספרים, אשר היוו את כור מחצבתי, כבר אינם עוד כך - בקושי פרק אני מצליח להכריח את עצמי לקרוא, בלי שהמחשבה תנדוד.
איך מתמודדים עם הבדידות הזו?

 

[אוהבת תה]

היי

ברוך הבא לצוות הכותבים

(אם תרצה כמובן)
לדעתי התקופה שבאה לאחר השירות הצבאי קשה לרוב האנשים, הרוב מוצאים את עצמם מבולבלים במצב הזה. אני באופן אישי העברתי מיד אחרי הצבא חצי שנה של גלישה באינטרנט בעיקר במקומות פילוסופיים שונים

פשוט כי הרגשתי שזה הצורך והרצון שלי - לשתף ולהשתתף בדיונים בסגנון הזה ולהבין את מקומי ואת העולם... אחרי חצי שנה כבר מיציתי ובכל הזמן הזה אני מניחה שלאט לאט "התבשלתי" עם עצמי בשאלה מה לעשות הלאה... לפעמים זה לוקח זמן, אצל כל בן אדם זה שונה...

כשנמצאים קצת ב"דיכי" קטן אז קשה לחוות הנאה מתחביבים שעד היום היו הקטע שלנו... בכל אופן אני בטוחה שזה יחזור!
אז בקיצור - לשאלתך: אפשר למשל לכתוב פה

מוזמן בהחלט לכתוב פה באופן קבוע

 

[פרח מפלסטיק]

צוות כותבים?

זה נשמע מקצועי כזה...יכול להיות שמצאתי את היעוד שלי?

 

[הקבUע]

תודה על התגובה...

אני לא יודע אם מדובר ב"דיכי". כי מזה בדרך כלל יוצאים אחרי כמה ימים. מה שיש לי כבר נמשך תקופה. זה כאילו הבדידות מרוקנת אותי מכל התשוקות - האוכל כבר לא מורגש, אני מרגיש חלש וחסר מוטיבציה באימוני כושר, לא מצליח להתרכז בספרים. אפילו כשאני צופה בסרטים, המחשבה נודדת.
נהפכתי למעין זומבי, קהה חושים.

 

[אוהבת תה]

תרצה רעיונות להחזרת האנרגיה?

מקווה שזה בסדר שאני מציעה, ואם אתה לא מעוניין אז פשוט אל תמשיך לקרוא

אז ככה...
בתקופה שאחרי הגירושים חוויתי סוג של דיכאון ובלבול,
והדברים שאני עשיתי כדיי להחזיר לעצמי את האנרגיה הפיסית (והנפשית) הם:
1) לקחתי יום כן יום לא אומגה 3, יש לו השפעה גדולה על המוח מבחינת השפעה על מצב הרוח ועל הריכוז ועוד...
2) עשיתי הליכות מהירות בחוץ, ממש הכרחתי את עצמי, והייתי חוזרת עם אנרגיה חדשה. רק מה שחשוב זה לא להגזים ולא ללכת עד שמגיעים למצב של סחיטה, אלא למצב שהעניינים בגוף זורמים... במקרה שלי חצי שעה היתה סבבה לגמרי! זה מפריש כל מיני חומרים שמשנים לגמרי את האנרגיה ואת איך שאנחנו תופסים את המציאות.
3) דיברתי פעם בשבוע עם פסיכולוגית (יש גם דרך קופת החולים במחיר מוזל או בחינם...), והשתדלתי להיות אמיצה ולספר גם לבני משפחה למשל או לאנשים אחרים שמעולם לא חשבתי שאספר להם חלק מהדברים שסיפרתי
4) עשיתי דיקור סיני אצל מישהי שמתמחה בתחום הנפש (למשל בטיפול הראשון היא שמה לי מחט איפשהו באמצע המצח, ואני שכבתי שם עם חיוך אינפנטילי ולחלוטין לא מוסבר במשך חצי שעה) יש מרכזים של טיפול סיני "קהילתי" ככה הם קוראים לזה, שאמור להיות ממש מוזל במחיר...
5) כתבתי המון המון לעצמי באיזו מחברת...
6) יצאתי מדי פעם באמצע היום למרפסת לשמש וספגתי שמש במשך כמה דקות כל יום (זה היה קיץ....), שוב - זה משפיע מאוד
7) השתדלתי לא לקום מאוחר מדי, בערך עד 8 וחצי כזה
יכול להיות שהיו עוד דברים, אבל זה מה שאני זוכרת כרגע
אולי כל זה יהיה לעזר...

 

[אוהבת תה]

וואו פתאום חשבתי לעצמי

שיש מישהו מסויים פה בתפוז שיכול "לעלות עלי" עם ההודעה הזאת שלי.... פתאום מרגישה לא נוח איתה

מה עושים? מצד שני אולי היא באמת יכולה לתרום פה.... אני כזה מתלבטת...

 

[עוזי טל 75]

עזבי אותך משטויות.

גרושתי בתפוז.איך אני איתך?
פעם היתי נזהר בתוכן שאני כותב היום ממש לא מזיז לי.

 

[אוהבת תה]

איזה כיף לך שאתה לא שם על דברים

 

[עוזי טל 75]

בהתחלה שלי בפורום

מאד נזהרתי.כי זו היתה תקופה רגישה,היום ממש לא אכפת לי.

 

[אוהבת תה]

כל זמן ש...

זה לא מגיע מהכעס אז אני מניחה שזה מעולה

אתה בטוח שהיא עוד פה בכלל?

 

[עוזי טל 75]

פה לא נראה לי.

את לא יודעת אבל מי קורא.את זוכרת שבפורים שהשתמשתי בניקים אחרים אחד מהם שימש אותי בתפוז ולא רק היא הכירה אותו אלא הרבה חברים משותפים שלנו. כך שתביני שכבר אז לא היה אכפת לי.
כן הכרתי אותה בתפוז.

 

[אוהבת תה]

אני יודעת שהכרתם בתפוז

התכוונתי אם אתה בטוח שהיא עוד כותבת פה איפשהו בתפוז?

 

[עוזי טל 75]

כן.היא פעילה.

 

[אוהבת תה]

זה כמעט פורום מחתרתי....

 

[NEO83]

כמעט לא נחשב

 

[arieshor]

סליחה על בילבול מוח אלייה

כרגע הייתי שמח שחברה שלי לשעבר תהיה כאן .
אין סיכוי בטח היא לא נכנסת לכאן . אין לה מה לעשות כאן .
היא בחיים לא תדע שאני כותב אלייה .
מה שבטוח אני תמיד אני יכתוב לה דברים יפים ודברים טובים .
אני לא רוצה לשכוח אותה . אני רוצה לזכור לשמור אותה במוח שלי .
אבל הבן אדם שוכח .בטח אני ישכח . היא היתה אישה מיוחדת כרגע
אין נשים כמו היא . אולי היא ידעה שזה הולך להגימר והיתנהגה אליי יפה .

 

[הקבUע]

תודה

אני מעריך את זה מאוד, אבל אני באמת חושב שמה שחסר לי זה חום אנושי. אני מניח שהגעתי לשלב בחיים שהבנתי שאף פעם לא היה לי מישהו שאני יכול לסמוך עליו, לדבר איתו בפתיחות, לתת אמון ולקבל בחזרה.
לא היה לי את זה לא ממשפחה, ולא מחברים.

 

[אוהבת תה]

טוב, במה שאתה כותב פה

חצי מאנשי הפורום מזדהים

אני עם הזמן הגעתי למסקנה שכדאי לתת צ'אנס ולנסות לדבר בפתיחות תוך כדיי תחושת חוסר אמון

קיבלתי את זה שאף קשר בינאישי לא מושלם, ולפעמים כשמשתפים בנושאים אינטימיים יותר אז גם מקבלים אותה בחזרה

 

[פרח מפלסטיק]

היי קבוע! ברוך הבא

אל תרגיש לא בסדר עם עצמך- אתה ממש לא אמור להיות מסוגל להתמודד עם הכל. גם אי ודאות (מניחה שלגבי תעסוקה/לימודים?) וגם בדידות- זה אך טבעי שמחשבות לא נעימות יצופו ולא יתנו מנוח. ובגילך המאוד צעיר זה מובן עוד יותר. אתה בטח עוד לא יודע לאן פניך מועדות- מה ללמוד? במה לעבוד? קורס/תואר? רגע...ומה עם טיול? בלאגן שלם! המזל הגדול הוא שהיום בעידן האינטרנט יש נגישות למידע רב שזמין כל הזמן. אפשר לקרוא, לחקור, להתייעץ- אפילו פה בתפוז יש פורומים ייעודיים (הכוונה מקצועית וכו').

ולגבי הנחמה הזו שהזכרת- זה בהחלט מעודד מעט לדעת שאתה לא לבד ב"לבד", שיש עוד אנשים שחולקים איתך את התחושה הזו. ברגע שחולקים מעט מרחשי הלב, זה מקל מעט על הרגשת הבדידות הכ"כ לא נעימה הזו. אתה מוזמן להישאר, לשתף ולהשתתף

.

 

[הקבUע]

אז קלעת בול.

אני מרגיש שהחיים הופכים לסלט. ודווקא כל העניין הזה של המידע באינטרנט רק הופך את המשימה לקשה יותר... "תעשה מה שאתה אוהב", "אבל אין בזה תעסוקה", "אבל שם יש את החיי חברה הכי טובים", "חשבת לאן לטוס?", "איך אין לך מישהי עדיין?", "אולי תעבוד שם?".

אני מבולבל. כל השאלות הללו רק גורמות לי לרצות לקחת תיק ולעזוב הכל. להעתיק את עצמי למקום אקראי על פני הגלובוס ולטייל בו. מקום שבו לא חושבים על לימודים, עבודה, זוגיות, עתיד, עבר, הווה.

"ואם כבר לבד, אז שיהיה בתנועה..."