ממשיכים
קודם כל הקדמה קצרה למי שלא זוכר (כלומר, כולכם) מסיכום סדר פסח האחרון שלי: אצלנו החגים הולכים ככה- אנחנו מספקים מקום נייטראלי, סבא וסבתא (משני הצדדים) מביאים את האוכל, וכמובן כל צד מנסה להרשים יותר עם המאכלים שלו
. הוגשו הקערות העמוסות, וניתן האות להתחיל בהעמסה לצלחות. אבל כמובן, לפני הכל- יש כדורגל, לא? אוי אוי אוי, ואני חשבתי שיהיה לנו במשפחה מספיק איפוק כדי להתחיל לצפות מהמחצית. כמה שטעיתי
. אוכלים אוכלים, וברקע כמובן כל הזמן שירת "מי שלא קופץ אדום". עוד רקע קצר: במשפחה שלנו יש... מעין אנטי שכזה למכבי ת"א (כדורגל). כלומר... אני לא בדיוק מבין למה, לא חושב שהם בכלל זוכרים, אבל מאז ומתמיד גדלתי בבית שבו מכבי ת"א הייתה שם נרדף לכל הרעות החולות בכדורגל הישראלי, שלהם רק מאחלים מזל רע, שישברו רגליים וכו'. עד ש... שומו שמיים, לפני חצי שנה בערך בא בן הדוד שלי, בן ארבע וחצי, ואמר שהחברים שלו מהגן אוהדים של מכבי ת"א, אז גם הוא כזה. :-O:-O. טוב, התחיל מסע שכנוע, שטיפת מוח אפילו אם תרצו, לדוגמה, דוד שלי כל הזמן שיחק איתו ושאל אותו איזו קבוצה הוא מעדיף להיות, מכבי ת"א או הפועל פ"ת. בכל פעם שהוא בחר במכבי, הוא נוצח 20-0. בכל פעם שהוא בחר בהפועל פ"ת, הוא ניצח 20-0
. אבוי, זה לא עבד! דניאל הקטן לא נפל קורבן למשחק המוחות המניפולטיבי שלו! אז עברו לדיבורים מעט יותר... מפורשים, נקרא לזה ככה? עדיין לא עבד! אין מה לעשות, עכשיו הם פשוט עברו לשלב של לשתף איתו פעולה :|. וככה אתם רואים את שני הדודים שלי, בחורים מיושבים בדעתם בשנות ה-30 המאוחרות שלהם-40 המוקדמות, שהשריטה היחידה בדעתם היא אולי מעט שנאה עודפת למכבי ת"א, יושבים ליד שולחן החג ומלווים ילד בן 4.5 בשירת "אני מודה לאלוהים/שהוא שונא ת'אדומים/אני לובש כחול-צהוב/ומי שלא קופץ אדוםםםםםםםםם!"
(ועוד לי לא כדאי לשתות מיין הקידוש, הא? :X). טוב, עכשיו דניאל הלך לשחק עם אחי במחשב. ליטל פייטר 2. הגירסה המורחבת. שיש בה פיקאצ'ו
. והם בינתיים יושבים מול המסך ומאחלים נאחס נאחס ועוד נאחס לתל אביבים
. מנסים לכפר על חטאי המחצית השנייה
. טוב, אני שומע שיש פנדל, וחוץ מזה יש עוגת דבש (הממ... יאמי!!), אז... טוב, אני אמשיך לדווח כשיהיה עוד מה להגיד. בברכת חג שמח לכל בית 666, כאן לירן קוק מדווח מכינוס משפחתי