כבר הבנת איך היה? ../images/Emo8.gif ../images/Emo24.gif
קודם כל, היה אחד המפגשים מרובי המשתתפים ביותר בתולדות הפורום. לא פחות משלושה עשר איש התכנסנו לנו במרכז הארץ בערבו של יום קיץ קריר. הגעתי ראשונה, מנווטת מהזכרון כמעט עד היעד, ואז גיליתי את החלק החלש - מספרים ושמות... אחרי שני טלפונים לתמי, ואחד להילה, הצלחתי למצוא את ביתה החמים מסתתר לו. אז התחלנו באירוח של אחד על אחד, שהיה חמים וביתי ומזמין מהרגע הראשון
בהמשך הגיעו מיכל ורונית, שמצאו את הבית לגמרי לבדן ובדיוק רב
אז כבר יצאנו החוצה, והתחלנו להתארגן על הדשא. תוך זמן קצר החרו החזיקו אחריהן הדב הלבן, שכיף לפגוש בו ושוב במפגשים, וחבל שהוא לא כותב יותר בפורום, ועימו ההפתעה הראשונה של הערב - אשכר! (כן, גם אתה צריך להכנס יותר!) התמקמנו והסתדרנו כשהגיעו תמימה וחברתה, והשתלבו מייד בהמולה החביבה. אז התקשרו לקבל הוראות טלפוניות, ממש במקביל: הפתעה, וטאו. ההפתעה התגלתה כטנקה, ובן זוגה, שבאמת ממש מזמן לא התראינו, והיה כ"כ משמח שבאת!
וטאו הגיע עם היפהפיה המובטחת (שלא אכזבה
), אחרי חודשים כ"כ ארוכים של העדרות. בין לבין הופיעה אלה בלה, שהתגלתה כבחורה מקסימה, שתענוג להכיר
על מה שקרה אח"כ כבר סופר ודובר רבות. אני מסכימה עם כולם
רק חבל שעקב אילוצים טכניים נאלצתי לצאת מייד עם סיום האוכל (קנו אותי: הלחמים המדהימים, הזיתים המשובחים של הילה, העוגיות הירושלמיות, וכמובן כמובן, הבראוניז של אמא
). זה לא שדברים אחרים לא היו טעימים. חס וחלילה! פשוט אלה היו טובים במיוחד, לפחות לטעמי (אולי זה קשור לזה שטארט התותים נשלפה בדיוק כשהגעתי לדלת...). בעניין מתכונים, כשהתחלתי לכתוב נזכרתי שאת הסלט שהבאתי הכנתי גם למפגש הפורום הראשון בו השתתפתי, אז כדי לעשות לעצמי חיים קלים,
קישור למתכון מאז (ותזהו לבד איזו וריאציה הכנתי הפעם). זה המקום להודות גם לחגיגת יום ההולדת שקצרה לנו את שיעור השיאצו. אמנם היה טוב, מחדש ומיוחד, אך אני חוששת שאלמלא היא, הייתי נאלצת לעזוב את המפגש על בטן ריקה
אך יותר מזה תודה למיכל, שהעבירה לנו את הסדנא למרות ההתלבטות, שמחתי לשמוע בסוף שגם קיבלת ממנה. גיליתי דברים חדשים על עצמי ועל שיאצו, ואני מתחברת לטאו שהודה על ההתמקדות בעצמי המטפל ובכבוד למטופל
כאמור, לשלב החלפת הטיפולים והתרגול בבייטס כבר לא נשארתי. למזלי, אשכר בספונטניות העניק לי טיפול לפני האוכל, אף מבלי שביקשתי. היה מפתיע, מיוחד, כיפי, חווייתי, ובעיקר - שחרר את הצוואר התפוס והדואב עמו הגעתי למפגש, וכ"כ קיוויתי שימצא המתנדב לשחרר אותו
אשכר - זה היה ממש כאילו קראת את מחשבותי ושאיפותי הכמוסות
אחרי כל אלה, אין פלא שיצאתי מהמפגש בגובה כמה ס"מ מהקרקע, עם חיוך דבילי מרוח על הפנים. קצת חבל שהייתי צריכה לנהוג אח"כ.
לא מומלץ לנסות בבית בכאלה מצבים. אפילו סטגנציה בדמות שרשרת רמזורים אדומים (בעודי ממהרת) לא יכלה להרוס את השלווה והרוגע שנחתו עלי. החלק הטוב ביציאתי המוקדמת היה שיכולתי לחזור הביתה, אל ה"בנות"
שחיכו לי בקוצר רוח כבר אתמול. וכך הלכתי לישון במיטתי רגועה ומאושרת, בסופו של יום ארוך ארוך
ענקית, ו
עוד יותר גדול, לכל אחד ואחד שהיה, על מי שהוא, ועל מה שהביא איתו
תמי, האמא המגניבה
