אז איך היה המפגש? (אפצ'י!)
- פותח הנושא דוד כפרי
- פורסם בתאריך
תמימה האחת
New member
היה מפגש נפלא
בזכות הילה ההרבליסטית שאירחה אותנו כיד המלך הילה- את מלכה!!
בזכות מיכל ה
שהעבירה לנו סדנת כבוד למטופל בשיאצו מיכל- היית נפלאה!! אין עלייך!
בזכות סדנת ה"בייטס" שהעביר לנו אשכר אשכר- אתה אלוף!!
היה מעניין ומלמד...עכשיו אני רגע נחה עם העיניים, מיד אשוב...
בזכות הכיבוד הטעים שכולם הביאו
וגם סלטים...ועוד קצת
בזכות זואי
ששיעשעה אותנו ו"גנבה" מקומות ישיבה טובים, תשומת לב וליטופים... בזכות הדי. ג'יי מהמושב הסמוך- שדאג לנו למוזיקת רקע
מדהימה ("רוצה בנות...") ובזכות כל אחד שהגיע, השתתף, חיבק, צחק, נגע, אכל
בפעם הבאה לא נוותר לכל החולים
בשביל מה כולנו מטפלים? תגיעו ותקבלו אנרגיות של ריפוי
... להילה
ענקית על האירוח ועל ה-
הריחנית
ולכולם-
גדול ו-
תמי
בזכות הילה ההרבליסטית שאירחה אותנו כיד המלך הילה- את מלכה!!
תמימה האחת
New member
נ.ב.
החלמה מהירה לכל החולים...
החלמה מהירה לכל החולים...
היה כייף, אלא מה?
קודם כל נתחיל בזה שמשימת הניווטים לרינתיה התבצעה בהצלחה. רונית התגלתה כנהגת למופת, בעלת חושים טבעיים ועל טבעיים מפותחים, וכך הגענו מפ"ת בכוחות האינטואיציה שלה בלבד. בהתחלה לא היינו בטוחים שאנחנו בשביל הנכון, אבל ניחוחות הלבנדר שטיילו מהבית הנעים לגינה ולשביל לא השאירו מקום לספק. ידענו שאנחנו במקום הנכון, והתקבלנו בחיבוקים (ותה ונשנושים). אט אט הגיעו כולם, מי מסתבך יותר בדרך, מי פחות. הילה סידרה ספות, מחצלות וכריות על הדשא. החיבור לטבע היה כה מושלם לנוכח הצטרפותן של המון חברות קטנות. הנמלים החביבות הזכירו לי את היתושים והזבובים מהמפגש אצל יואל, וכנראה שעולם החי הוא חלק בלתי נפרד ממפגשי הפורום האהובים. היה צריך לתלוש את האנשים מהשיחות הנעימות על מנת להשתמש בהם כשפני נסיון לטעימת שיאצו, ככה זה כשאין על מי להתאמן, צריך לאסוף את כל מי שמוכן או לא אסרטיבי מספיק על מנת למשוך עוד כמה דקות שיחה. (וכן, אני יודעת שאיש לא העז לסרב מכיוון שלא נעים לראות מטפלת רוחנית זועמת). לחגיגת השיאצו הצטרפו, כמובן, חברותנו הנמלים. זה הזכיר לי את הספר של הילה שהיה מונח על הספה, שכותרתו התייחסה לכוחות הריפוי של בעלי החיים. ואכן, השפעתן ניכרה בעיקר על טנקה. טיפול השיאצו המסור של הנמלים גרם לרגשות עזים להתפרץ ולסטגנציות להיפתח, וכך היא קפצה, צחקה, נעה בחוסר נוחות וסיננה בשקט קללות בטורקית. ידעתי שללא ספק ביטוי הרגשות האלה היה חיוני להתפתחותה כגורואית רוחנית. ועכשיו ברצינות: הגעתי למפגש חולה, עם גרון נפוח וחום שעולה ויורד. יצאתי ממנו בריאה ומלאת מרץ. החום והאהבה, החיבוקים, המפגש עם אנשים מקסימים שאת חלקם כבר הכרנו ועם חלקם חלקנו הרגשה של היכרות מימים ימימה, למרות שזה היה המפגש החזותי הראשון. לא הייתי בטוחה שאצליח להעביר סדנה, אבל הנכונות, תשומת הלב וההקשבה גרמו לי להרגיש שהכל אפשרי, למרות הנמלים המטפסות ולמרות יום ההולדת של יוכבד הקטנה שחגגה עשרה אביבים לצלילי מוסיקת חתונות מזעזעת בווליום בלתי הגיוני. הערב המשיך בחגיגה קולינרית שאחריה אשכר תפס יוזמה וגרם לנו להבין שבייטס זו שיטה בכלל לא מפחידה ואפילו נעימה, מרגיעה ואפשרית. המשכנו בהחלפות טיפולים, קבלה ונתינה, במקום פסטורלי, לצד בית חמים, שדות פתוחים וההכרה שסיטואציה כזו לא היתה יכולה להיות שלמה ומושלמת יותר. צלילי מוסיקת החתונות התחלפו בקולותיהם המרגיעים של זמרי קריוקי מכתה ז'-4. שירי נשמה נצרחו לתוך המיקרופון, יצאו מהרמקולים המשוכללים ונכנסו לנו ללב. אין כמו טיפול מלא חמלה בהשראת שירים רומנטיים מעודנים. תלמידי ז'-4 הלכו לישון כשאנחנו עזרנו להילה להיפטר משאריות המעדנים. הביתה הגעתי בשתיים בלילה, בליוויה הנאמן של אלה-בלה. תודה להילה המקסימה על האירוח המדהים, ההשקעה והמתנה הקטנה שהיא ציידה בה כל אחת מאיתנו. תודה לאשכר על הבייטס ובכלל, על כך שהוא בא. תודה לדב הלבן על שהוא לא שוכח לבוא ולהיות ולחייך ולחבק, תודה לתמי שהביאה עוגה טעימה ואת עצמה וגם את חברתה המקסימה ששידרה נוכחות עדינה ומודעת, ובעיקר נעימה. תודה לטאו שהביא טארט תותים מדהים ולימד אותנו מה היא רוחניות אסרטיבית, במיוחד כשמדובר באוכל. תודה לו גם על כך שהביא את היפהפיה, וכך היה לנו נעים בעיניים גם בזכותה. תודה לטנקה ולבחיר לבה שהגיעו לחבק ולבשר בשורות, תודה לאלה בלה שלחצה, ליטפה ושימשה לי לחברה, וכמובן לרונית שהכינה פשטידת-על, נהגה בכישרון כה רב והסכימה ללחוץ ולהילחץ (לחיצות של שיאצו, כמובן). ותודה לכל חברי הפורום, על כך שאתם כאן.
קודם כל נתחיל בזה שמשימת הניווטים לרינתיה התבצעה בהצלחה. רונית התגלתה כנהגת למופת, בעלת חושים טבעיים ועל טבעיים מפותחים, וכך הגענו מפ"ת בכוחות האינטואיציה שלה בלבד. בהתחלה לא היינו בטוחים שאנחנו בשביל הנכון, אבל ניחוחות הלבנדר שטיילו מהבית הנעים לגינה ולשביל לא השאירו מקום לספק. ידענו שאנחנו במקום הנכון, והתקבלנו בחיבוקים (ותה ונשנושים). אט אט הגיעו כולם, מי מסתבך יותר בדרך, מי פחות. הילה סידרה ספות, מחצלות וכריות על הדשא. החיבור לטבע היה כה מושלם לנוכח הצטרפותן של המון חברות קטנות. הנמלים החביבות הזכירו לי את היתושים והזבובים מהמפגש אצל יואל, וכנראה שעולם החי הוא חלק בלתי נפרד ממפגשי הפורום האהובים. היה צריך לתלוש את האנשים מהשיחות הנעימות על מנת להשתמש בהם כשפני נסיון לטעימת שיאצו, ככה זה כשאין על מי להתאמן, צריך לאסוף את כל מי שמוכן או לא אסרטיבי מספיק על מנת למשוך עוד כמה דקות שיחה. (וכן, אני יודעת שאיש לא העז לסרב מכיוון שלא נעים לראות מטפלת רוחנית זועמת). לחגיגת השיאצו הצטרפו, כמובן, חברותנו הנמלים. זה הזכיר לי את הספר של הילה שהיה מונח על הספה, שכותרתו התייחסה לכוחות הריפוי של בעלי החיים. ואכן, השפעתן ניכרה בעיקר על טנקה. טיפול השיאצו המסור של הנמלים גרם לרגשות עזים להתפרץ ולסטגנציות להיפתח, וכך היא קפצה, צחקה, נעה בחוסר נוחות וסיננה בשקט קללות בטורקית. ידעתי שללא ספק ביטוי הרגשות האלה היה חיוני להתפתחותה כגורואית רוחנית. ועכשיו ברצינות: הגעתי למפגש חולה, עם גרון נפוח וחום שעולה ויורד. יצאתי ממנו בריאה ומלאת מרץ. החום והאהבה, החיבוקים, המפגש עם אנשים מקסימים שאת חלקם כבר הכרנו ועם חלקם חלקנו הרגשה של היכרות מימים ימימה, למרות שזה היה המפגש החזותי הראשון. לא הייתי בטוחה שאצליח להעביר סדנה, אבל הנכונות, תשומת הלב וההקשבה גרמו לי להרגיש שהכל אפשרי, למרות הנמלים המטפסות ולמרות יום ההולדת של יוכבד הקטנה שחגגה עשרה אביבים לצלילי מוסיקת חתונות מזעזעת בווליום בלתי הגיוני. הערב המשיך בחגיגה קולינרית שאחריה אשכר תפס יוזמה וגרם לנו להבין שבייטס זו שיטה בכלל לא מפחידה ואפילו נעימה, מרגיעה ואפשרית. המשכנו בהחלפות טיפולים, קבלה ונתינה, במקום פסטורלי, לצד בית חמים, שדות פתוחים וההכרה שסיטואציה כזו לא היתה יכולה להיות שלמה ומושלמת יותר. צלילי מוסיקת החתונות התחלפו בקולותיהם המרגיעים של זמרי קריוקי מכתה ז'-4. שירי נשמה נצרחו לתוך המיקרופון, יצאו מהרמקולים המשוכללים ונכנסו לנו ללב. אין כמו טיפול מלא חמלה בהשראת שירים רומנטיים מעודנים. תלמידי ז'-4 הלכו לישון כשאנחנו עזרנו להילה להיפטר משאריות המעדנים. הביתה הגעתי בשתיים בלילה, בליוויה הנאמן של אלה-בלה. תודה להילה המקסימה על האירוח המדהים, ההשקעה והמתנה הקטנה שהיא ציידה בה כל אחת מאיתנו. תודה לאשכר על הבייטס ובכלל, על כך שהוא בא. תודה לדב הלבן על שהוא לא שוכח לבוא ולהיות ולחייך ולחבק, תודה לתמי שהביאה עוגה טעימה ואת עצמה וגם את חברתה המקסימה ששידרה נוכחות עדינה ומודעת, ובעיקר נעימה. תודה לטאו שהביא טארט תותים מדהים ולימד אותנו מה היא רוחניות אסרטיבית, במיוחד כשמדובר באוכל. תודה לו גם על כך שהביא את היפהפיה, וכך היה לנו נעים בעיניים גם בזכותה. תודה לטנקה ולבחיר לבה שהגיעו לחבק ולבשר בשורות, תודה לאלה בלה שלחצה, ליטפה ושימשה לי לחברה, וכמובן לרונית שהכינה פשטידת-על, נהגה בכישרון כה רב והסכימה ללחוץ ולהילחץ (לחיצות של שיאצו, כמובן). ותודה לכל חברי הפורום, על כך שאתם כאן.
../images/Emo163.gifכמעט שכחתי
את ימית, שתמיד כייף לראות ולהחליף עמה חוויות וחיוכים. ימית, אני מקדישה לך את השיר שכתבתי בהשראת הקינוח האהוב עלי, הלא הוא טארט התותים, שגרם לי להרגיש אתמול בדיוק כמו בבית: בסיס מוצק ואיכותי שכבה נדיבה של קרם עליה פזורים בצפיפות הרבה תותים קטנים, חמודים על התותים שכבה דקיקה של ג'ל אדמדם ומעל כל זה, נגיעה סמלית של קצפת לבנה שכאילו רוצה לומר "באתי, וראיתי שלא ממש צריכים אותי", מציצה מזווית העין לראות את התותים קופצים וקוראים לה "בואי, אנחנו אוהבים אותך"!!! טארט תותים, אהבת חיי.
את ימית, שתמיד כייף לראות ולהחליף עמה חוויות וחיוכים. ימית, אני מקדישה לך את השיר שכתבתי בהשראת הקינוח האהוב עלי, הלא הוא טארט התותים, שגרם לי להרגיש אתמול בדיוק כמו בבית: בסיס מוצק ואיכותי שכבה נדיבה של קרם עליה פזורים בצפיפות הרבה תותים קטנים, חמודים על התותים שכבה דקיקה של ג'ל אדמדם ומעל כל זה, נגיעה סמלית של קצפת לבנה שכאילו רוצה לומר "באתי, וראיתי שלא ממש צריכים אותי", מציצה מזווית העין לראות את התותים קופצים וקוראים לה "בואי, אנחנו אוהבים אותך"!!! טארט תותים, אהבת חיי.
הילה הרבליסטית
New member
מחכה לך בארון הבגדים שלי...
היה בסדר, כזה... ../images/Emo4.gif
או במילים אחרות, היה מדהים. מתי בפעם האחרונה הסתיים מפגש פורום אחרי אחת בלילה? נדמה לי שזה שיא. נדמה לי גם ששברנו את השיא של משך המפגש; השיא עד אתמול עמד על שש שעות; המפגש אמש נמשך למעלה משבע שעות ברוטו - כלומר, לא כולל הזמן שהוקצה להתחמקות מנמלים גדולות ועוקצניות, טיפול בנפגעים ומלחמת חורמה ביצורים השחורים והפעלתנים האלה. מעולם לא נראתה כמות כה גדולה של חמלה כפי שנראתה אתמול על הדשא של רינתיה, עת יותר מתריסר אנשים רוחניים עזרו לנמלים להתאחד עם האינסוף בדרך לגלגול הבא. ופרט לכל זה, היינו תריסר אנשים + מארחת שלא מהעולם הזה. בהחלט מסה קריטית של חיוכים. ואם דיברתי עד עכשיו רק על מספרים וסטטיסטיקות, זה רק משום שהושפעתי עמוקות מדב לבן, שסיפר בעיניים חולמניות על אהבתו לתחום. אבל חברים יקרים, זו לא היתה רק הכמות, אלא גם האיכות. האיכות של קבלת הפנים של הילה, שגרמה לי להרגיש בבית מהרגע הראשון. האיכות של המאכלים המדהימים, שנאלצנו להמתין לפני שיכולנו לזלול אותם כי מיכל נכנעה ללחץ הקהל, לדרישה לתוכנית אומנותית ולרצון לבדוק איך אפשר לשלב שיאצו עם מוזיקת רקע, שהפעם זנחה את הרפטואר הנדוש של שירת דולפינים ורחש עלוות יערות טרופיים ובמקום זאת באה מהקצה השני של המושב, מאיזו מסיבת יום הולדת קולנית, ואיך לומר - באה לידי ביטוי בשירי קריוקי מגוונים שנעו בין טראנס פרוגרסיבי לקאברים של פאריד אל אטרש, כשהם מבוצעים על ידי צעירים שראו יותר מדי "כוכב נולד", וסבורים בטעות שכישוריהם המוזיקליים מתירים להם לשיר מחוץ למקלחת... עם זאת מיכל עמדה במשימה בכבוד ראוי לציון. איכות, כמו שאמרנו, ולמיכל יש את הידע והיכולות האיכותיות לעשות את זה בהצלחה. אהבתי את העובדה שהיא בחרה להעביר חימום ארוך, ממש ארוך, ושהיא האריכה אותו אפילו עוד יותר במיוחד עבורי... ולאחר מכן התמקדה רק בדבר אחד, וליתר דיוק שניים: הצורך להיות קשובים לעצמנו במקביל או אף לפני שאנחנו מקשיבים לאחר, וכן רחשי הכבוד לאדם שבו אנו נוגעים. זה היה מקסים, ואפילו הילדה שצרחה מאי-שם את "יום שישי, את יודעת, יש בעיר מסיבה", לא הצליחה לפגום בקסם המתמשך, שהסתיים לאחר שישבנו במעגל שלובי ידיים והרגשנו את הלב. לאחר מכן ניגשנו לחלק המרכזי של הערב. נכנסנו לבית היפהפה של הילה ושקענו בזלילה חסרת רסן של סלטים מדהימים, לחמים מעולים, פשטידה שמיימית ומטבלים מצויינים. זה הזמן לרשום את המתכונים, חבר'ה. מי שלא ירשום את המתכון, יצטרך להביא את המאכל שוב בפעם הבאה. לשיקולכם. ולסיום, בעוד רובנו מפוטמים ושוקעים בנחת בשיחות נפש, שמחתי לגלות שיש כאלה החושבים שצריך להמשיך לאכול. ימית ובת זוגי האהובה הסכימו ביניהן שלקינוחים יש קיבה נפרדת, כך שהתירוץ "אכלתי מספיק" לא תופס לגבי מתוקים. לאור כל זאת פתחה בעלת הבית שיירה של תה עם חליטות צמחים ותבלינים שנקטפו זה עתה מהגינה, עוגיות מושקעות ועוגת גזר חלומית. אחרי שכולם כבר הפסיקו לנשום מרוב אוכל, הצעתי להגיש גם את טארט התותים שהבאתי. ואכן כמעט איש חוץ ממני לא טעם... הייתי אומר שזה יכול היה להיות מאכזב, אלא שלא נעים לי לדבר בפה מלא; אני עדיין לועס חתיכות מאותו טארט, אחרי שלקחתי את מה שנשאר. לא ברור לי למה לא חזרתי הביתה גם עם שאריות עוגת הגזר, אבל אני מניח שזה פשוט משום שאי אפשר לאכול את כל העוגות ולהשאיר אותן שלמות. היה כל כך כיף לשבת בסלון המפנק של הילה המפנקת, שכנראה היינו נשארים שם עוד שעות לולא האסרטיביות של אשכר, שהחליט ללמד אותנו ששיטת בייטס בכלל לא נושכת. למדנו איך לקרוא בחושך בניחותא, לדמיין את קו האופק ולקוות שמסיבת יום ההולדת של יוכבד תעבור הרחק מעבר לאותו אופק - תקווה שלמותר לציין, התבדתה בעקביות לאורך כל הערב. את הנמלים השחורות הצלחנו לנער מעלינו ללא קושי, אבל צלילי הקריוקי היכו בנו שוב ושוב ואני סבור שרק הזמן, ואולי פסיכולוג טוב, יצליחו להשכיח ממני כיצד ניסה גם המוסכניק של המושב לשיר משהו. כל הזוועות האלה גרמו לנו להרגיש שאנו זקוקים בדחיפות לטיפול, ואכן פצחנו בהחלפות טיפולים כאילו אין מחר. אם ממילא גם בימים כתיקונם עיסוקנו הוא בטיפולים לא קונבנציונליים, הרי הפעם זכינו לראות דברים עוד יותר מרתקים כמו טיפולים בארבע ידיים, שש ידיים וגרסאות נוספות (ארבע ידיים ורגל, שתי ידיים והמון רגליים של נמלים, ועוד). כשראינו שהשחר עוד מעט עולה, התפנו אלה שנשארו להעניק טיפול מרובה ידיים ואהבה להילה. אני לעומת זאת נהניתי לצפות בטיפול מרחוק ובאהובתי מקרוב. אז תודה לכל מי שהיו. להילה שפתחה בפנינו את הבית והלב, טרחה על מאכלים ולא התרגשה בקלות מהקפריזות הקולינריות שלי, ולבסוף ציידה אותי בערכת טיפוח גברית הוליסטית... למיכל שהעניקה לנו בכישרון הסברים אודות מהות השיאצו לצלילי הטברנה, ולי באופן אישי חיבוק שגרם לי לתהות למה היא מגיעה לארץ רק ארבע פעמים בשנה... לאשכר שעשה לכולנו עיניים באופן כה חינני והעביר לנו שיעור בסיסי באנטומיה של העין באמצעות אהילי החצר של הילה... לתמי המקסימה, שהחמימות שלה ממיסה אותי בכל פעם מחדש, שלא לדבר על ההפתעה המתוקה שהעניקה לי ליום הולדתי המתקרב. תודה שחשבת עליי, נפש יקרה. וגם מיסרי בבקשה ד"ש לחברתך, שלצערי לא הזדמן לי לשוחח איתה הרבה מעבר ל"תעבירי לי את חתיכת העוגה הזאת, כפרה"... לימית האחת והיחידה, שעשתה את כל הדרך מהצפון הרחוק כדי לחמם לנו את הלב בחיבוקים וחיוכים... לדב הלבן, שהזכיר לי שוב, במילים ובלעדיהן, שהחיים קצרים ויש המון אנשים נפלאים שאנחנו רואים פחות מדי... לטנקה המתוקה, שלא ראיתי המון זמן והתגעגעתי, ושמחתי כל כך לראות אותה, צמודה לברנש חייכן וחובב קומיקס... לרונית, שניאותה להפקיר את גופה בידיי ולקבל שילוב של טאו-שיאצו עם דשא-שיאצו... לאלה, שאותה ראיתי אתמול לראשונה ואני מקווה למפגשים רבים נוספים בעתיד, כי לא ממש הספקנו לדבר... ואחרונה אחרונה חביבה, לאהובתי היקרה, שמאז היכרותנו העניקה לי רגעי קסם רבים וגם אתמול בערב התלוותה אליי לערב נפלא של חברים וכיף. אז שוב תודה לכולכם. שוחחתי עם אנשים, אבל ממש לא מספיק. בכל פעם שהתחלתי לדבר עם מישהו, השיחה איכשהו הופסקה אחרי זמן קצר. כך יצא שאחרי שבע שעות, נותרתי עם תחושה של "עוד!". התענגתי מאד בחברתם של כל מי שהיו אתמול, ובמקביל חסרו לי האנשים שנמנעו מלהגיע בגלל מחלות, חוסר טרמפים, או נבצרות זמנית מכל סיבה אחרת. המסקנה המתבקשת מכל זה, כמובן, היא: צריך להיפגש יותר.
או במילים אחרות, היה מדהים. מתי בפעם האחרונה הסתיים מפגש פורום אחרי אחת בלילה? נדמה לי שזה שיא. נדמה לי גם ששברנו את השיא של משך המפגש; השיא עד אתמול עמד על שש שעות; המפגש אמש נמשך למעלה משבע שעות ברוטו - כלומר, לא כולל הזמן שהוקצה להתחמקות מנמלים גדולות ועוקצניות, טיפול בנפגעים ומלחמת חורמה ביצורים השחורים והפעלתנים האלה. מעולם לא נראתה כמות כה גדולה של חמלה כפי שנראתה אתמול על הדשא של רינתיה, עת יותר מתריסר אנשים רוחניים עזרו לנמלים להתאחד עם האינסוף בדרך לגלגול הבא. ופרט לכל זה, היינו תריסר אנשים + מארחת שלא מהעולם הזה. בהחלט מסה קריטית של חיוכים. ואם דיברתי עד עכשיו רק על מספרים וסטטיסטיקות, זה רק משום שהושפעתי עמוקות מדב לבן, שסיפר בעיניים חולמניות על אהבתו לתחום. אבל חברים יקרים, זו לא היתה רק הכמות, אלא גם האיכות. האיכות של קבלת הפנים של הילה, שגרמה לי להרגיש בבית מהרגע הראשון. האיכות של המאכלים המדהימים, שנאלצנו להמתין לפני שיכולנו לזלול אותם כי מיכל נכנעה ללחץ הקהל, לדרישה לתוכנית אומנותית ולרצון לבדוק איך אפשר לשלב שיאצו עם מוזיקת רקע, שהפעם זנחה את הרפטואר הנדוש של שירת דולפינים ורחש עלוות יערות טרופיים ובמקום זאת באה מהקצה השני של המושב, מאיזו מסיבת יום הולדת קולנית, ואיך לומר - באה לידי ביטוי בשירי קריוקי מגוונים שנעו בין טראנס פרוגרסיבי לקאברים של פאריד אל אטרש, כשהם מבוצעים על ידי צעירים שראו יותר מדי "כוכב נולד", וסבורים בטעות שכישוריהם המוזיקליים מתירים להם לשיר מחוץ למקלחת... עם זאת מיכל עמדה במשימה בכבוד ראוי לציון. איכות, כמו שאמרנו, ולמיכל יש את הידע והיכולות האיכותיות לעשות את זה בהצלחה. אהבתי את העובדה שהיא בחרה להעביר חימום ארוך, ממש ארוך, ושהיא האריכה אותו אפילו עוד יותר במיוחד עבורי... ולאחר מכן התמקדה רק בדבר אחד, וליתר דיוק שניים: הצורך להיות קשובים לעצמנו במקביל או אף לפני שאנחנו מקשיבים לאחר, וכן רחשי הכבוד לאדם שבו אנו נוגעים. זה היה מקסים, ואפילו הילדה שצרחה מאי-שם את "יום שישי, את יודעת, יש בעיר מסיבה", לא הצליחה לפגום בקסם המתמשך, שהסתיים לאחר שישבנו במעגל שלובי ידיים והרגשנו את הלב. לאחר מכן ניגשנו לחלק המרכזי של הערב. נכנסנו לבית היפהפה של הילה ושקענו בזלילה חסרת רסן של סלטים מדהימים, לחמים מעולים, פשטידה שמיימית ומטבלים מצויינים. זה הזמן לרשום את המתכונים, חבר'ה. מי שלא ירשום את המתכון, יצטרך להביא את המאכל שוב בפעם הבאה. לשיקולכם. ולסיום, בעוד רובנו מפוטמים ושוקעים בנחת בשיחות נפש, שמחתי לגלות שיש כאלה החושבים שצריך להמשיך לאכול. ימית ובת זוגי האהובה הסכימו ביניהן שלקינוחים יש קיבה נפרדת, כך שהתירוץ "אכלתי מספיק" לא תופס לגבי מתוקים. לאור כל זאת פתחה בעלת הבית שיירה של תה עם חליטות צמחים ותבלינים שנקטפו זה עתה מהגינה, עוגיות מושקעות ועוגת גזר חלומית. אחרי שכולם כבר הפסיקו לנשום מרוב אוכל, הצעתי להגיש גם את טארט התותים שהבאתי. ואכן כמעט איש חוץ ממני לא טעם... הייתי אומר שזה יכול היה להיות מאכזב, אלא שלא נעים לי לדבר בפה מלא; אני עדיין לועס חתיכות מאותו טארט, אחרי שלקחתי את מה שנשאר. לא ברור לי למה לא חזרתי הביתה גם עם שאריות עוגת הגזר, אבל אני מניח שזה פשוט משום שאי אפשר לאכול את כל העוגות ולהשאיר אותן שלמות. היה כל כך כיף לשבת בסלון המפנק של הילה המפנקת, שכנראה היינו נשארים שם עוד שעות לולא האסרטיביות של אשכר, שהחליט ללמד אותנו ששיטת בייטס בכלל לא נושכת. למדנו איך לקרוא בחושך בניחותא, לדמיין את קו האופק ולקוות שמסיבת יום ההולדת של יוכבד תעבור הרחק מעבר לאותו אופק - תקווה שלמותר לציין, התבדתה בעקביות לאורך כל הערב. את הנמלים השחורות הצלחנו לנער מעלינו ללא קושי, אבל צלילי הקריוקי היכו בנו שוב ושוב ואני סבור שרק הזמן, ואולי פסיכולוג טוב, יצליחו להשכיח ממני כיצד ניסה גם המוסכניק של המושב לשיר משהו. כל הזוועות האלה גרמו לנו להרגיש שאנו זקוקים בדחיפות לטיפול, ואכן פצחנו בהחלפות טיפולים כאילו אין מחר. אם ממילא גם בימים כתיקונם עיסוקנו הוא בטיפולים לא קונבנציונליים, הרי הפעם זכינו לראות דברים עוד יותר מרתקים כמו טיפולים בארבע ידיים, שש ידיים וגרסאות נוספות (ארבע ידיים ורגל, שתי ידיים והמון רגליים של נמלים, ועוד). כשראינו שהשחר עוד מעט עולה, התפנו אלה שנשארו להעניק טיפול מרובה ידיים ואהבה להילה. אני לעומת זאת נהניתי לצפות בטיפול מרחוק ובאהובתי מקרוב. אז תודה לכל מי שהיו. להילה שפתחה בפנינו את הבית והלב, טרחה על מאכלים ולא התרגשה בקלות מהקפריזות הקולינריות שלי, ולבסוף ציידה אותי בערכת טיפוח גברית הוליסטית... למיכל שהעניקה לנו בכישרון הסברים אודות מהות השיאצו לצלילי הטברנה, ולי באופן אישי חיבוק שגרם לי לתהות למה היא מגיעה לארץ רק ארבע פעמים בשנה... לאשכר שעשה לכולנו עיניים באופן כה חינני והעביר לנו שיעור בסיסי באנטומיה של העין באמצעות אהילי החצר של הילה... לתמי המקסימה, שהחמימות שלה ממיסה אותי בכל פעם מחדש, שלא לדבר על ההפתעה המתוקה שהעניקה לי ליום הולדתי המתקרב. תודה שחשבת עליי, נפש יקרה. וגם מיסרי בבקשה ד"ש לחברתך, שלצערי לא הזדמן לי לשוחח איתה הרבה מעבר ל"תעבירי לי את חתיכת העוגה הזאת, כפרה"... לימית האחת והיחידה, שעשתה את כל הדרך מהצפון הרחוק כדי לחמם לנו את הלב בחיבוקים וחיוכים... לדב הלבן, שהזכיר לי שוב, במילים ובלעדיהן, שהחיים קצרים ויש המון אנשים נפלאים שאנחנו רואים פחות מדי... לטנקה המתוקה, שלא ראיתי המון זמן והתגעגעתי, ושמחתי כל כך לראות אותה, צמודה לברנש חייכן וחובב קומיקס... לרונית, שניאותה להפקיר את גופה בידיי ולקבל שילוב של טאו-שיאצו עם דשא-שיאצו... לאלה, שאותה ראיתי אתמול לראשונה ואני מקווה למפגשים רבים נוספים בעתיד, כי לא ממש הספקנו לדבר... ואחרונה אחרונה חביבה, לאהובתי היקרה, שמאז היכרותנו העניקה לי רגעי קסם רבים וגם אתמול בערב התלוותה אליי לערב נפלא של חברים וכיף. אז שוב תודה לכולכם. שוחחתי עם אנשים, אבל ממש לא מספיק. בכל פעם שהתחלתי לדבר עם מישהו, השיחה איכשהו הופסקה אחרי זמן קצר. כך יצא שאחרי שבע שעות, נותרתי עם תחושה של "עוד!". התענגתי מאד בחברתם של כל מי שהיו אתמול, ובמקביל חסרו לי האנשים שנמנעו מלהגיע בגלל מחלות, חוסר טרמפים, או נבצרות זמנית מכל סיבה אחרת. המסקנה המתבקשת מכל זה, כמובן, היא: צריך להיפגש יותר.
שכחת את הקישורים...
באדיבות בת דודה של יוכבד http://avatiach.com/index.jsp?WORKING_CLASS=avatiach.Entry.entry&E_ID=4487&NEXT_PREV_BY=NAME באדיבות חברה של אח של יוכבד (היא זוכרת אותו מהמכולת) http://avatiach.com/index.jsp?WORKING_CLASS=avatiach.Entry.entry&E_ID=2329&NEXT_PREV_BY=NAME וזאת הסיבה שדוד וגיא לא הגיעו (נגמר להם הדלק, זה למה) http://avatiach.com/index.jsp?WORKING_CLASS=avatiach.Entry.entry&E_ID=4579&NEXT_PREV_BY=NAME עוד שיעור באנטומיה http://avatiach.com/index.jsp?WORKING_CLASS=avatiach.entry.Entry&NEXT_PREV_BY=RANK&E_ID=4749 אוכל, קדימה אוכל http://avatiach.com/index.jsp?WORKING_CLASS=avatiach.entry.Entry&NEXT_PREV_BY=RANK&E_ID=3890 ענף חדש ברפואה משלימה: טיפול בכריית עיזים: http://avatiach.com/index.jsp?WORKING_CLASS=avatiach.entry.Entry&NEXT_PREV_BY=NAME&E_ID=952 תנשום, תנשום http://avatiach.com/index.jsp?WORKING_CLASS=avatiach.entry.Entry&NEXT_PREV_BY=NAME&E_ID=954 בברכת "לפעמים פותח דלת, לקבל מכה"
באדיבות בת דודה של יוכבד http://avatiach.com/index.jsp?WORKING_CLASS=avatiach.Entry.entry&E_ID=4487&NEXT_PREV_BY=NAME באדיבות חברה של אח של יוכבד (היא זוכרת אותו מהמכולת) http://avatiach.com/index.jsp?WORKING_CLASS=avatiach.Entry.entry&E_ID=2329&NEXT_PREV_BY=NAME וזאת הסיבה שדוד וגיא לא הגיעו (נגמר להם הדלק, זה למה) http://avatiach.com/index.jsp?WORKING_CLASS=avatiach.Entry.entry&E_ID=4579&NEXT_PREV_BY=NAME עוד שיעור באנטומיה http://avatiach.com/index.jsp?WORKING_CLASS=avatiach.entry.Entry&NEXT_PREV_BY=RANK&E_ID=4749 אוכל, קדימה אוכל http://avatiach.com/index.jsp?WORKING_CLASS=avatiach.entry.Entry&NEXT_PREV_BY=RANK&E_ID=3890 ענף חדש ברפואה משלימה: טיפול בכריית עיזים: http://avatiach.com/index.jsp?WORKING_CLASS=avatiach.entry.Entry&NEXT_PREV_BY=NAME&E_ID=952 תנשום, תנשום http://avatiach.com/index.jsp?WORKING_CLASS=avatiach.entry.Entry&NEXT_PREV_BY=NAME&E_ID=954 בברכת "לפעמים פותח דלת, לקבל מכה"
וברוח ליל אמש
הייתי נותן לה סקשן סנטימנטי חצי עולם שונא חציל ואם עוד בינתיים לא כרתו לך ריאה גם - זה סימן שאתה צעיר ועיניים אך תמתנה רגע, והנה שבלול כבר מרחוק אצא לי השוקה, תרנגול קטן ושבדי את היית בת שבע, לא צריך טובות החלקרח בשדות קייטרינג כשר, רוח נעימה לך בשיער פורמת קשר לך לתקרה ותביא את החבל לכאן המורה אומרת עוד מעט כבר סתיו ובשיעור מולדת יימרח הצב הייתי בפריז וגם ברומא, ראיתי את שיבת פילי תבל הרגשתי שאני הולך ומשתגע, ת'שכנועים שלי חתול אינו שומע ויהי חיקך מקלט ראשי, קן תפילותי i need אחות יש ערימה של חבר'ה על הדשא, אני גברים כאלה מחבב לבני יש עיניים שרואות הכל, ותחתונים שחורים עד הכתפיים ליד אומלבס אין חנות, בלב ביצות וסבך זהו מאיר, ושיער לו, שהגיעו מארצות הברית אל תדברי אמהרית! הנה כי כן מתחלפת שעה בשעה, זקן ארציאלי יודע שהוא לטאה
הייתי נותן לה סקשן סנטימנטי חצי עולם שונא חציל ואם עוד בינתיים לא כרתו לך ריאה גם - זה סימן שאתה צעיר ועיניים אך תמתנה רגע, והנה שבלול כבר מרחוק אצא לי השוקה, תרנגול קטן ושבדי את היית בת שבע, לא צריך טובות החלקרח בשדות קייטרינג כשר, רוח נעימה לך בשיער פורמת קשר לך לתקרה ותביא את החבל לכאן המורה אומרת עוד מעט כבר סתיו ובשיעור מולדת יימרח הצב הייתי בפריז וגם ברומא, ראיתי את שיבת פילי תבל הרגשתי שאני הולך ומשתגע, ת'שכנועים שלי חתול אינו שומע ויהי חיקך מקלט ראשי, קן תפילותי i need אחות יש ערימה של חבר'ה על הדשא, אני גברים כאלה מחבב לבני יש עיניים שרואות הכל, ותחתונים שחורים עד הכתפיים ליד אומלבס אין חנות, בלב ביצות וסבך זהו מאיר, ושיער לו, שהגיעו מארצות הברית אל תדברי אמהרית! הנה כי כן מתחלפת שעה בשעה, זקן ארציאלי יודע שהוא לטאה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.