בכיה בציבור - זהירות ארוך
אם כבר סוגיית המתח שבין בכי בפרהסיה של הפומבי לבין בצנעת הפרט של האינטמיות, אינני יכול שלא לצרף את הטקסט הכמעט מיתולוגי של ארנון לפיד "הזמנה לבכי" - אומנם שם מדובר בשכול של מלחמה ספוג באתוס לאומי ולא חופף במלואו לשכול "שלנו", אבל כוחו של הקטע המקורי ואף יותר ממנו תגובתה של נירה מחולדה - ראוי להביאם כאן בהקשר זה ובהקשרים רבים אחרים. בהזדמנות זו, עושה קישור מעט מאולץ, אבל נחוץ, לפחות לי, בין הטקסט של ארנון לפיד, התגובה אליו ודבריה של שיבולת בשרשור הארוך שהוצת - לטוב ולרע (מה חלקו של כל אחד מהם - עוד יוודע...) בעקבות פוסט קצר של עמוס. בחרתי שלא להגיב לדבריה של שיבולת מיד כשנכתבו כדי להמתין שאבק ההתלהמות יישקע מעט ודברי ייקראו לגופם של דבריה של שיבולת ובמנותק מההקשר של השרשור - שדווקא גרם למהות דבריה החשובים של שיבולת להיבלע מעט. כתבתי טקסט ארוך, מתפלסף, לא תמיד ברור ומגובש עד הסוף, שעלול לעשות רושם יומרני ופסיכולוגיסטי יתר על המידה. מתוך רחמים על דיירי/ות הפורום גנזתי את הדברים ואני מביא כאן גרסה מעט קצרה יותר (מה שמלמד על אורכו של הטקסט שנגנז). נקודת המוצא היא תזכורת למשפט מקטע ארוך יותר של יאיר לפיד בהתייחסו להסתכלות של מי שלא חווה מקרוב שכול על מי שמתאבל על אדם קרוב – אתה ההוא שאם אתה צוחק, אומרים שהתגברת. אם אתה עסוק, אומרים שהתבגרת. אם אתה נוסע ליותר משבועיים אומרים שברחת. (עד כאן יאיר לפיד, כאן אני מתחיל ללרלר) זו גישה מובנת מצד מי שלא חווה שכול. מי שחוותה זאת – צריכה להיות מסוגל תלהבין ולקבל עמדות שונות אצל הזולת ולא לנסות לשדלו לעמדה אחרת. מתוך הזדהות גדולה עם הפרשנות שלי לדבריך, שיבולת, שע"פ הבנתי קוראת לאוחזים בגישת צמר הגפן המתוק להתמודדות עם השכול – לכבד את זכותם של השוקעים בייאוש לבחור בעמדה זו או להבין שבעת הזו אין להן היכולת או הרצון לצאת ממנה. להבין שלעתים הושטת צמר הגפן המתוק(שמהר מאוד הדביק משתלט בו על המתוק) גם אם היא באה כמחווה של רצון טוב– כעין יד מושטת לעזרה, דומה בעיני היושב/ת בבור היאוש – מתוך בחירה או מתוך אילוץ, לאותו חניך הצופים המעביר את הזקנה את הכביש כעושה מעשה טוב, גם אם הזקנה בכלל לא רוצה להגיע לצדו השני של הכביש, אלא מהלכת לפי תומה ברחובה של כרך. כמי שמצא לו מקום נחמד על שפת התהום, נלחם מלחמת חורמה במפלצת הייגון שלא תגרור אותו לתהום, אך מבין את מי שבוחר/נאלץ להיכנע לה ולשקוע עימה. מתבונן משפת התהום אל מי שבחרו לטפס לפסגת הרי ההתמודדות המאושרת המתבשמים מאוויר הפסגות, שמח בבחירתם, אך יודע שבעת הזו היא אינה נכונה לי , רוצה להציע, ולא ממקום מתנשא ויודע כל כפי שאני אולי נשמע "ממרום" חצי שנת האלמנות שלי (מבקש לשמור על צניעות מול ותיקים וגדולים ממני בסטטוס ההולכים במסדרונות הפורום בצעד בטוח ובוגר...): הרצון לעזור ולהציע מבט אחר על המקום הרגשי, מחשבתי שכותב/ת כלשהו נמצא/ת בהם הוא מבורך ובלבד שהוא מכבד את המקום בו כל אחת ואחד נמצא/ת עם האובדן שלו/ה ואינו מנסה להניעו משם – אם אין בטוחים שהכותב/ת רוצה לזוז. להציע נקודת מבט אחרת – כן. לשכנע בצדקתה, ובבילעדיותה. להראות כיצד להגיע אליה – לא כדאי ולא רצוי. מתנצל על האורך פסח שמח