לשאלתך
אני בהחלט פתוח לעוד דרכים, אבל עד עתה לאורך כל דבריך הארוכים לא הצעת שום דרך חילופית. לא הצבעת על הסוד שהרמב"ם רוצה להסתיר ולא נתת טעם להסתרתו. כל הציטוטים שאתה מביא מדברים רק על הצורך להסתיר את הסתירות מעיני ההמון, אבל גם בעצם הדבר הזה הרמב"ם כביכול סותר את עצמו, שהרי הוא מכריז בקולי קולות על קיומן של הסתירות ומפרש בדיוק מאיזה סוג הן, ונמצא שלא רק שהוא איננו חפץ להסתיר את הסתירות אלא דוחק בקוראיו לתור אחריהן ולמצוא אותן.
אז מה בעצם ביקש הרמב"ם להסתיר ולמה? בשאלה הזאת בדיוק עוסק גודמן בספרו והוא נותן שמה כמה תשובות יפות. אבל אם נרצה להכליל את כל התשובות תחת כותרת אחת, הייתי בוחר במשפט של גודמן עצמו: "אלוהים הוא האיום הגדול ביותר על הדת". פירוש מתקבל על הדעת ואפילו מוצלח למשפט תמוה זה הוא לומר ש'אלוהים' כאן הוא אלוהיו חסר התוארים של הרמב"ם, והוא בעצם מושא האמונה לשמה. ואילו הדת, היא הדת היהודית המתלבשת בכתבי הקודש שלה ובספרות התנאית והאמוראית, שהם מלאים וממולאים באלוהים פרסונלי עם כל התכונות הנדרשות לכך, והם מושא האמונה שלא לשמה. שים לב שאני מדבר כאן על אמונה ולא על עבודה. אמונה שלא לשמה היא אמונה שמושא החשיבה שלה הוא אלוהים. אמונה לשמה היא אמונה שמושא החשיבה שלה הוא האדם במעמדו לפני אלוהים. ואכן אם נעקוב אחרי מפעלו הענק של הרמב"ם במורה, וביחוד לאור הנחיתו של גודמן, נראה שכל עיקרו של המפעל הוא תרגום השפה המקראית והחז"לית מדיבור על אלוהים לדיבור על האדם לפני אלוהים. כך הדבר לגבי הבריאה, הנבואה, ההשגחה, ביאת המשיח ותחית המתים, טעמי המצוות ועוד. וזו אף ה"תאולוגיה" של ליבוביץ, במידה שניתן לדבר אצלו על תיאולוגיה.
עכשיו בוא אתה ותציג פרשנות אחרת. מהו הסוד הגדול? למה יש להסתירו מן ההמון? ולמה אתה סבור שאתה חכם שיודע לפענח את הסוד?
אני בהחלט פתוח לעוד דרכים, אבל עד עתה לאורך כל דבריך הארוכים לא הצעת שום דרך חילופית. לא הצבעת על הסוד שהרמב"ם רוצה להסתיר ולא נתת טעם להסתרתו. כל הציטוטים שאתה מביא מדברים רק על הצורך להסתיר את הסתירות מעיני ההמון, אבל גם בעצם הדבר הזה הרמב"ם כביכול סותר את עצמו, שהרי הוא מכריז בקולי קולות על קיומן של הסתירות ומפרש בדיוק מאיזה סוג הן, ונמצא שלא רק שהוא איננו חפץ להסתיר את הסתירות אלא דוחק בקוראיו לתור אחריהן ולמצוא אותן.
אז מה בעצם ביקש הרמב"ם להסתיר ולמה? בשאלה הזאת בדיוק עוסק גודמן בספרו והוא נותן שמה כמה תשובות יפות. אבל אם נרצה להכליל את כל התשובות תחת כותרת אחת, הייתי בוחר במשפט של גודמן עצמו: "אלוהים הוא האיום הגדול ביותר על הדת". פירוש מתקבל על הדעת ואפילו מוצלח למשפט תמוה זה הוא לומר ש'אלוהים' כאן הוא אלוהיו חסר התוארים של הרמב"ם, והוא בעצם מושא האמונה לשמה. ואילו הדת, היא הדת היהודית המתלבשת בכתבי הקודש שלה ובספרות התנאית והאמוראית, שהם מלאים וממולאים באלוהים פרסונלי עם כל התכונות הנדרשות לכך, והם מושא האמונה שלא לשמה. שים לב שאני מדבר כאן על אמונה ולא על עבודה. אמונה שלא לשמה היא אמונה שמושא החשיבה שלה הוא אלוהים. אמונה לשמה היא אמונה שמושא החשיבה שלה הוא האדם במעמדו לפני אלוהים. ואכן אם נעקוב אחרי מפעלו הענק של הרמב"ם במורה, וביחוד לאור הנחיתו של גודמן, נראה שכל עיקרו של המפעל הוא תרגום השפה המקראית והחז"לית מדיבור על אלוהים לדיבור על האדם לפני אלוהים. כך הדבר לגבי הבריאה, הנבואה, ההשגחה, ביאת המשיח ותחית המתים, טעמי המצוות ועוד. וזו אף ה"תאולוגיה" של ליבוביץ, במידה שניתן לדבר אצלו על תיאולוגיה.
עכשיו בוא אתה ותציג פרשנות אחרת. מהו הסוד הגדול? למה יש להסתירו מן ההמון? ולמה אתה סבור שאתה חכם שיודע לפענח את הסוד?