dance of life
New member
אושר
אושר שלי שהיית והלכת אני יודעת שכבר כתבתי לך עשרות מכתבים ועשרות שירים ואיכשהו - המילים שלי כבר הפכו נדושות וחסרות תוכן אך הפעם זה שונה - מעולם לא כאב לי ככה, מעולם לא נשברתי ככה, מעולם לא הושפלתי או נפגעתי ככה על ידי אדם שהוא חלק בלתי נפרד ממני. אמרתי לך את זה והתכוונתי לכל מילה - תמיד היית בשבילי כמו אח קטן, כמו בן, כמו אב, כמו בשר מבשרי. ואתה, בשר מבשרי, עשית אתמול דבר שאין בי את היכולת להגדיר או להסביר אותו... מאז אתמול הספקתי לקרוא את אותם פרקי תהילים שוב ושוב ושוב... מסיימת וחוזרת להתחלה וקוראת בהסטריה. אולי ה' מתוך השורות יצא ויסביר לי איך הגיוני שכל כך כואב לי? איך הכאב משתלט לי על הגוף ואני לא מסוגלת לעצור אותו? ואני קוראת שוב ושוב ושוב אבל זה לא מגיע! התשובה לא מגיעה!!! למה?! למה עשית את זה?! איך אתה יכול?! ואני ישבתי אתמול והקשבתי לך בוכה וניחמתי אותך והבטחתי להיות שם. אבל לא אצלצל יותר כי זה גמר אותי. אתה הרסת לי את החיים ואני עוד יושבת ומקשיבה ומעודדת בעוד אני מרגישה שאם לא יכנס מישהו לחדר בשניות הקרובות ויאסוף את השברים של הנשמה שלי, לא אוכל לחיות יותר אני יושבת לי בחדר והקירות סוגרים. מרגישה כמו ילדה בת 16 שנדמה לה שהעולם כולו מסתכם במה שהיא חווה והיא מרגישה. ורע לי, מעולם לא היה לי רע כל כך. שכבתי ומיטה וחיכיתי. לא יודעת למה חיכיתי, עדיין מחכה. אולי מחכה לתשובה - איך זה הגיוני מה שקרה. אולי מחכה לניחומים שיעזרו, אולי למישהו שיבוא ויפסיק את הדמעות האלה שלא ראיתי בכמותן מימי. אני לבד כל היום וכבר חשבתי על דרכים לשכוח - אחזור בתשובה, עד הסוף. אחזור בתשובה וה' יגן עלי מכל מה שאתה עושה. או שאולי אשכב בבית וארחם על עצמי ימים ולילה, או שאולי אברח מהבית ואתן לחיים לעשות בי כרצונם... איש לא יוכל לפגוע בי יותר ממך, איש לא יוכל לשבור אותי יותר ממך, לאיש אין את הכוחות שהוענקו לך ואת הרצון שהוענק לך - להרוס לי את החיים. אתה אומר שזה לטובתי ואני אומרת שאתה לא יודע מהי טובתי ולא ידעת או רצית בה מעולם וכמו שאמרת - עכשיו אני אעביר חודשים בלכתוב כמה מעולם לא אהבת אותי אבל אחרי אתמול גם ה' לא יצליח לשכנע אותי שאהבת אני מרגישה כמו ילדה ששני ההורים שלה עזבו אותה. אני פה, ברחוב, לבד. הבגדים שלי מטונפים מדמעות והפנים נפוחות והגרון שורף מרוב צעקות, הראש לא מתפקד - לא יודעת לאן אני הולכת מכאן לא ברור לי לא אדע לעולם לקחת ממני הכל לקחת... תחזיר... תאסוף אותי תאסוף את השברים שלי אני קורסת אני לא רוצה מחר, לא רוצה מחר, לא אוכל להתמודד איתו אני לא רוצה יותר ולא מסוגלת יותר אתה מבקש ממני להיות חזקה כשבאותו רגע אתה גונב ובוזז ממני את כל הכוחות וכל מה שאי פעם היה לי לא אהיה חזקה גם אם יעברו שנים תמיד תשאר הצלקת ששרפת במו ידיך אתמול, עם לפיד בוער, וחרטת בי עמוק עמוק עמוק בנשמה "נולדת לבכות"
אושר שלי שהיית והלכת אני יודעת שכבר כתבתי לך עשרות מכתבים ועשרות שירים ואיכשהו - המילים שלי כבר הפכו נדושות וחסרות תוכן אך הפעם זה שונה - מעולם לא כאב לי ככה, מעולם לא נשברתי ככה, מעולם לא הושפלתי או נפגעתי ככה על ידי אדם שהוא חלק בלתי נפרד ממני. אמרתי לך את זה והתכוונתי לכל מילה - תמיד היית בשבילי כמו אח קטן, כמו בן, כמו אב, כמו בשר מבשרי. ואתה, בשר מבשרי, עשית אתמול דבר שאין בי את היכולת להגדיר או להסביר אותו... מאז אתמול הספקתי לקרוא את אותם פרקי תהילים שוב ושוב ושוב... מסיימת וחוזרת להתחלה וקוראת בהסטריה. אולי ה' מתוך השורות יצא ויסביר לי איך הגיוני שכל כך כואב לי? איך הכאב משתלט לי על הגוף ואני לא מסוגלת לעצור אותו? ואני קוראת שוב ושוב ושוב אבל זה לא מגיע! התשובה לא מגיעה!!! למה?! למה עשית את זה?! איך אתה יכול?! ואני ישבתי אתמול והקשבתי לך בוכה וניחמתי אותך והבטחתי להיות שם. אבל לא אצלצל יותר כי זה גמר אותי. אתה הרסת לי את החיים ואני עוד יושבת ומקשיבה ומעודדת בעוד אני מרגישה שאם לא יכנס מישהו לחדר בשניות הקרובות ויאסוף את השברים של הנשמה שלי, לא אוכל לחיות יותר אני יושבת לי בחדר והקירות סוגרים. מרגישה כמו ילדה בת 16 שנדמה לה שהעולם כולו מסתכם במה שהיא חווה והיא מרגישה. ורע לי, מעולם לא היה לי רע כל כך. שכבתי ומיטה וחיכיתי. לא יודעת למה חיכיתי, עדיין מחכה. אולי מחכה לתשובה - איך זה הגיוני מה שקרה. אולי מחכה לניחומים שיעזרו, אולי למישהו שיבוא ויפסיק את הדמעות האלה שלא ראיתי בכמותן מימי. אני לבד כל היום וכבר חשבתי על דרכים לשכוח - אחזור בתשובה, עד הסוף. אחזור בתשובה וה' יגן עלי מכל מה שאתה עושה. או שאולי אשכב בבית וארחם על עצמי ימים ולילה, או שאולי אברח מהבית ואתן לחיים לעשות בי כרצונם... איש לא יוכל לפגוע בי יותר ממך, איש לא יוכל לשבור אותי יותר ממך, לאיש אין את הכוחות שהוענקו לך ואת הרצון שהוענק לך - להרוס לי את החיים. אתה אומר שזה לטובתי ואני אומרת שאתה לא יודע מהי טובתי ולא ידעת או רצית בה מעולם וכמו שאמרת - עכשיו אני אעביר חודשים בלכתוב כמה מעולם לא אהבת אותי אבל אחרי אתמול גם ה' לא יצליח לשכנע אותי שאהבת אני מרגישה כמו ילדה ששני ההורים שלה עזבו אותה. אני פה, ברחוב, לבד. הבגדים שלי מטונפים מדמעות והפנים נפוחות והגרון שורף מרוב צעקות, הראש לא מתפקד - לא יודעת לאן אני הולכת מכאן לא ברור לי לא אדע לעולם לקחת ממני הכל לקחת... תחזיר... תאסוף אותי תאסוף את השברים שלי אני קורסת אני לא רוצה מחר, לא רוצה מחר, לא אוכל להתמודד איתו אני לא רוצה יותר ולא מסוגלת יותר אתה מבקש ממני להיות חזקה כשבאותו רגע אתה גונב ובוזז ממני את כל הכוחות וכל מה שאי פעם היה לי לא אהיה חזקה גם אם יעברו שנים תמיד תשאר הצלקת ששרפת במו ידיך אתמול, עם לפיד בוער, וחרטת בי עמוק עמוק עמוק בנשמה "נולדת לבכות"
