אושר.
בעזי"ת אז מה היה לנו? אושר?! נקודת המוצא היא תמיד: מהו האושר?! הרי הנאה אינה אושר, וחוסר כאב אינו אושר, וכו' וכו'. יוצא בעצם שכל מה שאנשים קוראים לו אושר, אינו כזה, ובעצם כולם יודעים זאת ועדיין משתמשים במילה הזו, בלי לנסות למצוא לעצמם אוצר מילים יותר מדיוק. ילד קטן מאושר. הוכחה: לכי ותראי ילד קטן שנותנים לו סטירה. בוכה בוכה בוכה, ו... רץ צוחק ועליז. מבוגר, אפילו אם לא יתנו לא אף סטירה לא יוכל לא לרוץ ולא בצחוק עליז. יוצא שהאושר אינו בר עשיה ישירה, אלא חלק ממצב קיומי של האדם. אושר אמור להיות טבעו של האדם. כשהולכים נגד הטבע, מה שהאנושות אהבה לעשות מאז ומתמיד, מאבדים את היכולת הטבעית הזו. בעולם הגדול ידועות כיום דרכים להחזיר את האדם למצב הטבעי שלו, וכולם יוכולות להתקרא בשם "פילוסופיות המזרח", למרות שיש כאלה ממקומות גיאוגרפיים אחרים. אולם, כולן מדברות על צד שמאל, על הגוף השמאלי כדומיננטי ונותן את הטון אחר חיפוש הנעורים השמחה והאושר. היהדות היא צד ימין. והדרך היא שונה. ומאומצת בהרבה. ולפום צערא אגרא. ואפשר להרחיב, אך צריך לרצות מאוד. גרימת הרגשה טובה לזולת היא נתינה. כאמור היהדות היא צד ימין, שהוא הצד המעניק והנותן. גרימת אושר היא פעולה אנרגטית של הגוף הימני. וודאי שזו מצוה.