אושר, סבל והחיים

[ושתי המלכה1]

הודעה מסקרנת

ביטויים יפים. תאוות בצע כלפי המציאות, בעלות, רכישה, הזנה, לגלות כל צדדיה.

כמו התענגות חושית שלמה על פרי בשל ונוטף מיץ

בחופש כזה יש תשוקה לפגוש בכל דבר. לא סתם שוויון נפש אלא אהבה.

 

[בן טל-שחר]

 

[neophile]

משהו בך צריך להיות חופשי

כדי להיות ב"ריאליזם פסימי אינדיפרנטי אקטיבי והחלטי"

 

[neophile]

זה לא בא מהשכל , זאת לא מחשבה

זה מצב תודעה ...

 

[sheketz]

להגיע מעבר לאושר ולסבל

להבנתי זו המשמעות של ההארה. בשביל לעשות את המעבר הזה, צריך לעבור האדם תהליך תודעתי מסוים.
האם זה מבטל את האושר והסבל? לאו דווקא. אבל הם לא ממלאים את כל כולך. כי אתה מוסיף עוד מימדים
של משמעות וחופש בחירה. שחורגים מהסכימה של אושר וסבל.

 

[xft6]

כמה מחשבות

אם הארה היא ההתבוננות, האמצע בין הסבל והאושר
קבלת המציאות שלא מושפעת מבחירותינו כפי שהיא,
הבנת שבריריות החיים במלואה שהמוות מעבר לפינה
והחיים הם מסע לימודי שנועד להביא אותנו לשלב הבא
של התודעה.

האם הששלכות של ההארה הם שחרור הפחד מכל תחומי
החיים ו'CARPE DIEM' מידי יום לחיות את החיים כמשחק
להעיז, להסתכן, לחוות, להתבונן, לשחק את משחק החיים?

או ההשלכה היא הליכה בדרכים הנכונות לפי בודהה, למדוט
להמנע מכל הדברים הלא נכונים ובעצם מחייה של חיים פשוטים
כדי להמעיט את הרגשת הדואליות ?

בנוגע התשובה השניה אם האדם 'מואר' ומחובר לאינסוף דרך
המודעות ומתבונן על החיים ברגעי הדואליות אז למה להקטין אותם
אם ביכולתו להתמודד עם כל השלכה ולקבלה כפי שהיא, למה ללכת בה
ולא לבחור בדרך הראשונה שהינה נותנת הזדמנות לחוות את המסע הזה במלואו?

 

[ינוקא1]

אין ספק שזוהי הדרך הראשונה.

ועם זאת , אין ספק שקיים סוג של "התמכרות" , שצריך להיזהר ממנו.

נניח ואתה מעיז , מסתכן , חווה , מתבונן וחי את משחק החיים , ומבחינתך זה אומר למשל "להיות איש עסקים עשיר".

לאחר כמה זמן אתה מתמכר להרגשה , ואז אתה מתחיל לפחד מפני זה שמישהו יהיה עשיר יותר ממך , או שיעלם לך הכסף.
ואז בעצם נפלת במלכודת. יותר לא תוכל באמת לשחק את המשחק - לכדו אותך.

לכן הדרך הנכונה לשחק היא לשאוף אל החופש , להיות נקי מהיצמדויות , ועם זאת לחיות את החיים.
למצוא את האושר בדברים הפשוטים , כי האושר איננו תלוי בדברים החיצוניים.
ההעזה , ההסתכנות , והחוויה ובעיקר המשחק - אינם מאבדים את עוצמתם כשאתה מגיע למסקנה זו.

מה שלימד הבודהה ומורים אחרים , זה כדי להגיע לשם.
אם הגעת לשם , אינך צריך יותר שום תרגול - רק לבוא אל החיים בגישה של משחק.

 

[איזיגו1]

הדרכים לפי בודהה הן רק הדרכים לפי בודהה

אבל בודהה עצמו אומר שהוא רק סירה לעבור לגדה השנייה. אם כן מה נכון בדרכים של בודהה ומה לא נכון בדרכים אחרות?
זה תלוי מה אתה רוצה לעשות. אם אתה רוצה לחזור לגדה הראשונה בחזרה אתה גם יכול.

 

[ושתי המלכה1]

אם להשתמש בגרף

התפיסה בגרף היא
אני חיה כגופנפש בתוך עולם גדול הנפרד ממני. חיי נעים על ציר הזמן ואני חווה ערך מסוים של מצב-רוח על ציר דיכאון קיומי - אושר שמיימי
החיים האלה הם סוג של תפיסה. בסוג הזה של תפיסה, מאוד משנה היכן קו הגרף נמצא. הוא יקבע את מצבי. זהותי ומצבי תלויים ומותנים.

ואילו טבע התודעה הוא טבע קו הגרף עצמו
נגיד הקו צויר בדיו. האם לדיו עצמו משנה היכן הוא נמצא על הנייר?
האם לנקודת הדיו במקום כלשהו על הנייר קיים זמן או מצב-רוח?
דיו הוא דיו
טבע הדיו לדוגמה הוא נוזל צבעוני, ועצם קיומו הנראה לעין.
טבע התודעה הוא אושר-הווה. לא משהו שחווים אותו כנפרד ("אני מרגישה עכשיו שמחה")
אלא משהו שהוא הווה ("אני השמחה עצמה, מה, זה הרי מובן מאליו")

 

[lightflake]

או במילים אחרות

מה מודע ל(ציר)אושר/לסבל ?
מה מודע ל(ציר)זמן ?

 

[ושתי המלכה1]

שאלה רטורית?

 

[lightflake]

אכן