אושו זן טארות - קלף projections

[מעוז המרפא]

../images/Emo127.gif

 

[עפרה שפי]

אושו זן טארוט דמיון מודרך וקירן

בחנוכה תשס"ד נקרתה בדרכי הצטלבות דרכים מדהימה, שמדריכה אותי עד עתה. הייתי בסיומו של קורס טארוט (אושו זן) אצל מאירה בן ארי, בתחילת הקורס שלי בדמיון מודרך במרכז רטר, ובחג החנוכה פגשתי בבית רטר ביודפת את קירן, תלמידו האישי של אושו, אשר הביא את דרך הקבלה וההתבוננות פנימה בצורה שצירפה לי את שלושת הדברים לכלל תקשורת עמוקה עם תת המודע. בקורס אושו למדתי את תכונות הקלפים, ולמדתי לפרוס אותם ולקרוא בהם, ולתת ייעוץ באמצעותם. אבל זו הייתה רק התחלה של קשר מופלא עם הקלפים האלה, שממבט ראשון נראים כמו שאנטי שאנטי מזרחי, וממבט שני נראים כקלפים פסיכולוגיים (בגלל האוריינטציה המערבית שלהם), ואילו מבט שלישי בהם מאפשר קשר מלא עם החלקים הדומיננטיים והמושמטים במעגל החוויה כפי שהוא מתאפשר למטופלי דמיון מודרך באמצעות חוש הראייה (שהוא החוש הדומיננטי בחברה המערבית). קירן דיבר על קבלת כל דבר שקורה לנו וקלפי אושו יחד עם הלימוד של ניתוב לשוני פנימי מאפשרים באמצעות החויה הויזואלית. מעגל החויה וכן המנגנון של גירוי ותגובה בנוי משלושה מרכיבים (שמיקי הקורא מדגיש אותם כאן פעמים רבות)- מחשבה, רגש, התנהגות. אצל רובנו יש פלח דומיננטי ופלח מושמט ועוד פלח מהמעגל שהוא בינוני. ישנם אנשים שאצלם שני חלקים מושמטים וחלק אחד דומיננטי ביותר. קלפי אושו מאפשרים להגיע לאיזון של מעגל החויה. כך שאם הפלח הדומיננטי של מישהו הוא התנהגותי, הוא יחזור על הדפוס של לעשות דברים, במקום לעצור ולחשוב עליהם, או במקום להרגיש את הרגשות שמתעוררים בעקבות התנהגויות שונות. אדם כזה יוכל לחזק את פלחי המחשבה והרגשות שלו באמצעות קלפי אושו. מה שמסייע לאנשים שבקיאים בקלפי טארוט, הוא המבנה הטארוטי של קלפי אושו זן. ישנה סדרה ראשית וסדרות משניות, כאשר הסדרה הראשית וסדרת האש מייצגות את מכלול מעגל החויה (יסוד האש מייצג את הפן היצירתי של מעגל החויה השלם) וכאשר שלוש הסדרות האחרות מייצגות פלח אחד ממעגל החויה - המים מייצגים רגשות, הקשתות מייצגות את קשת ההתנהגויות של האדם והעננים מייצגים את פלח המחשבה. הדימוי של המחשבות כעננים הוא דימוי מרכזי בהרפיות של דמיון מודרך. כדי להביא אדם לרגיעה, אנו משתמשים בדימוי השמיים, שחולפים בהם עננים, והם מתפזרים ככל שהמונחה נרגע יותר ויותר. השבוע הייתה לי חולה בבית חולים שביקשה הרפיה, אולם כשהתחלתי את ההרפיה היא אמרה שהמחשבות לא מאפשרות לה להירגע. ניסיתי כל מיני סוגים של הרפיה, ובסופו של דבר הקצנתי את דימוי העננים. אמרתי לה להתרכז במחשבות הרבות כאילו הראש שלה הוא יום חורף סוער מאוד, העננים כבדים ושחורים וכמו שאחרי סערה העננים מתפזרים בהדרגה והשמש יוצאת לרגעים, כך גם אצלה מתבהרות המחשבות. היא נרגעה בתוך שניות קצרות. דימוי הקשת לפלח ההתנהגותי גם הוא רווח בטיפולים של דמיון מודרך. כאשר אנחנו רוצים להמחיש למונחה את השינוי הרצוי לו, אנו משתמשים בדימוי של העולם שמעבר לקשת, או מעבר דרך מראה (שהיא בעצם פריזמה של צבעים) דימוי המים לרגשות אינו דימוי רווח בהנחיות של דמיון מודרך אם כי מונחים רבים משתמשים בדימויי ים, מעיין ואגם כדי להביע שלוה. קלפי אושו מחקים את המסורת העתיקה של הטארוט ומדמים את הפלח הרגשי למים. בקלף שבע מסדרת המים ששמו המערבי -השלכה (ולא העברה), מצוירת וצבועה תכונת המים לאפשר דיפוזיה. הפלח הרגשי הוא פלח שלא נשלט עד הסוף, כמו יסוד המים שיש לו חוקים משלו כמו חוק הכלים השלובים והפעפוע הנובע ממנו. הדמויות הריאליות צבועות בצבעי האדמה - חום עד שחור, בעוד דמויות הרגש צבועות בצבעי המים - ירוק עד כחול. הרגשות מפעפעים אל מחוץ לטריטוריית הראש (אין גוף לדמויות, רק ראש שמייצג את המיינד), הרגשות חוצים את הגבולות הפיזיים ומשתלבים כמו בדיפוזיה של חומרים בתמיסה לדמויות הדיפוזיות יש גם צואר וכתפיים בלתי ברורים כמו באוסמוזה. מתוך הריכוז הגבוה של מחשבה הנמצאת בראש, מפעפעים הרגשות אל תוך הריכוז הנמוך. חללים מתמלאים. אפשר להשוות זאת לכוס מים שמכניסים לתוכה שקית תה, ועוקבים אחרי צביעתם האיטית של המים. התובנה שלי לקלף - איננו יכולים לשלוט ברגשות באמצעות המחשבה. ככל שריכוז המחשבה יותר גבוה, ככה הדיפוזיה של הרגשות יותר אינטנסיבית. זהו קלף מדהים בסדרת המים, הממחיש ויזואלית את תכונת המים לפעפע. סוג המציאות שנוצר מהפעפוע הוא רגשי נטו. אין בקלף התייחסות לפלח ההתנהגותי של החושב. רק הראשים המייצגים את פלח המחשבה והדמויות המטושטשות המייצגות את פלח הרגש. אין כאן מחשבה שיוצרת מציאות, אלא מחשבה שמעוררת רגשות. עדין אין הפעלה של הפלח הרגשי על ההתנהגות. אם הקלף עולה לזהות אדם מסוים, אפשר להניח כי הפלח הרגשי שלו דומיננטי והפלח ההתנהגותי שלו מושמט. אף כי כדי לקבל תמונה של כל מעגל החויה, יש לבקש תשובה מסדרת האש או מהארקנה הבכירה.

 

[מעוז המרפא]

תגובה מעניינת עופרה

אני מבין שאת לוקחת את השימוש בקלפים אלה ליצירת איזון בין הגורמים השונים בנפשו של האדם: "אדם כזה יוכל לחזק את פלחי המחשבה והרגשות שלו באמצעות קלפי אושו" אני מבין אותם אחרת ומגיע מהכיוון של הזן. לגבי הקלף הספציפי הזה התובנה שלי היא: הכל זה השלכה. מעוז

 

[עפרה שפי]

איזון בין הגורמים במעגל החויה

של האדם ולא רק בנפשו, אלא בכל מהלך חייו הוא רק שימוש אחד וצר של קלף מסדרת המים כמו הקלף הזה. מה שהתכוונתי להראות בתובנה שלי, שהקלף עשיר ביותר אף על פי שהוא מוגבל ליסוד הרגש, ושם הקלף הוא רק ציון דרך כדי לזכור משמעויות. כפי שראיתי אותך קורא, שמתי לב שאתה לא מתייחס בקריאה לשמו של הקלף, אלא לקונטקסט הכללי ולמה שהשואל רואה בקלף. ושאלה לגבי התובנה שלך. כשאתה אומר "הכל זה השלכה", האם אתה מתכוון להכל במערכות יחסים, או הכל בהטלת התובנות שלנו על הסביבה, או הכל הכל הכל. האם יש משהו שאיננו השלכה?

 

[מעוז המרפא]

ה-ש-ל-כ-ה

אני מתייחס לכל הדברים שעולים במהלך הקריאה, כולל מה שכתוב על הקלף וכולל כל פרט שעולה ונראה לי משמעותי. השם על הקלף לפעמים יכול להגביל את הקריאה לכן אני מעדיף לא לתרגם את המילה שכתובה על הקלף אם זה לא מוסיף לקריאה. זה פשוט מצמצם לפעמים את ההתנסות של השואל לנקודה אחת. לגבי ההיקף של ההשלכה, אז כן: הכל זה השלכה, אבל צריך לשים לב לאן לוקחים את זה. אין הבדל בין מערכת יחסים עם אדם קרוב לבין מערכת יחסים עם הסביבה, שתיהן מערכות יחסים. אני פוגש את העולם דרך מערכות היחסים שלי. העולם זה לא רק בני אדם אלא כל דבר שכביכול נמצא מחוץ לי. הכל זה השלכה לטוב ולרע. אם אני רואה את היופי או שאני רואה את הכיעור. אני רואה את העולם לפי מצב המודעות בו אני נמצא. אם אני במצב מודעות של אמת מוחלטת זה מה שאני אראה ואחווה. בסופו של דבר חשוב לזכור שאנחנו אהבה טהורה חסרת גבולות. מעוז

 

[עפרה שפי]

../images/Emo24.gif

האם בעיניך המקור (מה שאינו השלכה) הוא אהבה טהורה חסרת גבולות? או שגם זה השלכה? אני מודה, תחילה חשבתי שהדיון הזה לא יעלה יפה, אבל עכשיו אני מרגישה שהוא מאוד תורם לי. ותודה רבה מאוד לך.

 

[מעוז המרפא]

כשמקלפים את הבצל

עד הסוף, מה נשאר? כלום. ואז יש מקום לאהבה הטהורה חסרת הגבולות והאין סופית להיות. לפני זה היו גבולות - קליפות הבצל - המיינד, ההתניות, האגו. בגלל שיש התניות ורצון של האגו לקבל לעצמו, אין מקום לאין סוף. רק כשאני מפנה את עצמי לחלוטין ומסכים להיות כלום, אז יש מקום לאין סוף להיכנס. אחת התכונות של האין סוף היא אהבה ללא תנאי. זה המהות של כל אחד מאיתנו, אבל היא מוסתרת. מעוז

 

[נועָה]

../images/Emo9.gif כאן אנחנו לא באותה דעה

האדם צריך להיות עם אגו. לאגו יש תפקיד חשוב ביצירת הקשר עם המציאות. ואגו צריך להיות מאוזן. האגו לא אמור להיות נמוך מדי, האדם לא צריך להגיע לביטול עצמי. ולא צריך להגיע לאגו מוגזם - להיות מגלומן. צריך שיהיה לאדם אגו גבוה ובריא. האגו רוצה לקבל גם לעצמו - זה בסדר גמור ואחלה. קודם צריך שיהיה לאדם, ורק אז יהיה לו מה לתת לאחרים. אם הוא ריק אין לו מה לתת. זתומרת, מה שיש לו לתת לאחרים זו ריקנות. אדם, קודם צריך שתהיה בתוכו אהבה - ואז תהיה לו אהבה לאחרים.

 

[עפרה שפי]

אני מקווה שאתה מסכים להיות כלום

רק באופן מטאפורי. משום שהגוף הפיזי שלך נשאר כל עוד אתה חי, גם כשאתה מקלף את גלדי הבצל המטאפוריים של המיינד. הגבולות הן הגנות של הנפש ושל הגוף. ההילה עצמה היא גבול שמסייע ליצורים להתקיים באיזו שהיא מציאות. מדוע יש להגן על המהות המוסתרת המופלאה שלנו בגבולות?

 

[מעוז המרפא]

הגוף נשאר כמובן

ויחד איתו נשארת גם צורת ההבעה המיוחדת של כל אחד. כל אחד מאיתנו הוא מיוחד במינו ושונה מכל האחרים. לכל אחד מאיתנו מתנה נפלאה לתת לעולם. על מנת שמתנה זו תוכל להיות מבוטאת בעולם הזה אנו זקוקים לגוף ולהילה כמובן. השאלה היא מה יש בתוך הגוף? מי זה ה'אני' הזה שמדבר, כותב, מתנסה, חווה ואוהב? כל עוד ישנה הזדהות עם הגוף, זאת אומרת : 'אני זה הגוף' לא אוכל להיות האין סוף. כל עוד אני מזוהה עם הגוף אני מגביל את עצמי לגוף ולמגבלות שלו. אם אני תלוי במצב הגוף שיגדיר אותי אני נידון לסבל מכיוון שהגוף בוודאי ייגמר עוד כמה שנים. להיות הכלום במובן הזה אומר לא להיות מזוהה עם תופעות העולם הזה תוך כדי חיים מלאים בתוך העולם. מי שגילה באמת שהוא האין סוף יכול לגלם אותו באמת תוך כדי חיים בעולם הזה. אפשר להיות הכלום במובן של חוסר הזדהות עם הדרמה היוםיומית. מעוז

 

[עפרה שפי]

או בשפת אושו

לפזר את העננים. כשבשמיים אין כלום, משתקף הצבע הכחול, אך באמת אין שם כלום. ככה גם מבפנים. אהבתי.

 

[אור הקרני]

אהבתי את הדיון המעמיק בעקבות../images/Emo23.gif|למ

קלף האושו. שכל אחד ביטא את פרשנותו על פי תפיסת עולמו ואולי באמת זה כך, שאנו משליכים את תפיסתנו על הסובב אותנו וכך מפרשים את תמונת העולם האישית שלנו . בהרצאה מסויימת של מישהי שאינני זוכרת , לצערי,את שמה. ציירת ומתקשרת במהותה,הנושא היה זוגיות.היא ציירה שני ראשים פנים מול פנים של גבר ואישה.והצליבה בין תמונת הגבר בתת מודע של האישה עם תמונת האישה בתת המודע של הגבר והסבירה שההשלכות האלה יוצרות את בחירת בן הזוג שלנו. היא גם ציינה שלוש נקודות משבר בזוגיות . השנה הראשונה שהיא המשמעותית ביותר להמשך הקשר או לפירוקו, משבר השנה השביעית, לרוב לאחר שנולדים הילדים,ומשבר גיל הארבעים אצל אחד מבני הזוג.רק זוגות שהצליחו לעבור בשלום את שלושתם יוכלו להמשיך בזוגיות נוחה כמו בנעלי בית ישנות,כשכל המאבקים כבר מאחוריהם והם מצפים להזדקן בנחת...