שתי הערות, ככה על הסדר;
א. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו אורי אורבך היה מכה שנית או שלישית במאמר כלפי ממסד החינוך החילוני. והאם בתלמידי החינוך הממלכתי, הוא דוקא כן היה מוצא 'חירות מחשבתית ועושר תרבותי'.. נו שוין. ב. המאמר אכן חד ונוקב ומדבר בעד עצמו. אך דוקא בשל כך אני תוהה, אדון אורי אורבך הנכבד, מדוע אתה צריך לעשות עצמך לבור לתפארת הדמגוגיה, כשהאמת הפשוטה והנוקבת מדברת בין כה וככה מתוך הדברים גופם ?? - לדוגמה המשפט הבא; 'לפני מאתיים שנה בוולוז'ין, הניחו גמרא על סטנדר כי זה היה הנכון ביותר לשעתם, למצטיינים שביהודי רוסיה'.. מה בדיוק נותר לך לומר מול משפט פבסדו היסטורי שכזה ?? נו' ב'מת, אורי ! אתה לא באמת חושב שאנחנו חושבים שאתה עד כדי כך בור ועם הארץ בהיסטוריה של עם ישראל וכאלה. ואתה גם לא ממש חושב שהקוראים שלך הם כאלו בורים, שאתה יכול למכור להם את העובדה המפוברקת הזו. לימוד הגמרא היווה את עיקר מניינו ובניינו של הלימוד התורני בפרט ולימודי ה'יהדות' בכלל, באלפיים חמש מאות שנים האחרונות - חד משמעי ! טוב, לא טוב ? מוצא חן, לא מוצא חן ? זה כבר עניין אחר. אבל כשבעובדות כביכול 'היסטוריות' עסקינן, מן הראוי להיצמד לעובדות היבשות, גם במקום בו עיקום העובדות ושיבושן תורמות למארז הרטורי המפואר של המאמר שלך. בוודאי שבמקום בו כאמור, המאמר שלך טוב ונוקב מתוך עצמו.
