אורחת לרגע

[shkeDia34]

אורחת לרגע

טוב, החלפתי לעצמי ניק ועכשיו אני יכולה טיפה לשחרר את המועקה הזאת שיש לי בלב כבר כל כך הרבה זמן. אני נשואה כבר כמה שנים, לא באושר גדול. אהבה גדולה אף פעם לא הייתה שם אם לומר את האמת. חשבתי שאני מאוהבת, אבל גם אז ידעתי אהבות חזקות יותר. והתחתנו, ונולדו ילדים, ואני כבויה לגמרי. כל הזמן ריבים, כל הזמן מתיחות, מעט מאד רגעים של אושר. אני מדמיינת לעצמי חיים אחרים לגמרי, משתוקקת למישהו אחר, להרגיש מאוהבת, להימשך פשוט אין לי את זה כלפיו, ובכל זאת, אני לא מסוגלת לעשות את הצעד הזה ולהיפרד כי כואב לי על הילדים. הם עוד קטנים וזקוקים לו וזה ישבור להם את הלב. לא מאמינה שטיפול זוגי יעזור כי יש כל כך הרבה משקעים, לפחות מהצד שלי. הוא בחיים לא ייזום פרידה. גם הוא לא הכי מאושר אבל נראה לי שזה בגלל שבפנים הוא מבין שאני כבר לא שלו. אני לא אבגוד, כי אני לא מסוגלת. אם אני אי פעם אבגוד זה יהיה רק בגלל שהתאהבתי ואז באמת לא יהיה שום טעם להישאר. אני נקרעת בין הרצון שלי לאהוב באמת ובין הרצון לשמור על שלמות הבית והמשפחה. מה עושים???? אני יודעת שאם אשאר אני אצטער על זה בעוד עשר שנים וארגיש שסתם ביזבזתי את הזמן. מצד שני אני לא ב 100% רוצה להיפרד, כי אם זה ממש היה בוער בי, כנראה שהייתי עושה את זה, לא?

 

[רותי קמפלר]

shkedia34

תתחדשי על הניק את המשקעים את תיקחי אייתך לכל מקום .אז קודם לשחרר. את לא באמת יודעת מה את רוצה וזה הזמן לברר עם עצמך מה באמת את רוצה ואיך את משיגה יכול מאוד להיות שהכל נמצא בבית

 

[מקיאטו שלו]

אני מציעה שבשלב ראשון תפסיקי לשקר לעצמך

את לא נשארת נשואה בשביל הילדים אפילו לך ברור שלילד עדיף לגדול עם הורים גרושים מאשר עם הורים שלא אוהבים אחד את השני, שמציגים לו מודל זוגיות מתוחה ומגעילה. לו הייתי את הייתי מבררת קודם כל מדוע את רוצה להישאר נשואה, וממשיכה משם.

 

[ryby]

אורחת לרגע

את מתארת מצב שרוב הזוגות הנשואים כמה שנים חיים בו(מה שנקרא :"לא המצאת את הגלגל..." ) אני מציע לך 3 אפשרויות: להישאר במערכת(כבויה)ולאכול ........ להיתגרש,ולנסות לבנות חיים חדשים למצוא לך מאהב שיחד תיהנו מדי פעם מכמה רגעי אושר

 

[אייבורי]

שינויי

לפה או לשם, לא נולד בלי מאמץ ולא הגרוש, לא המשפחה, לא אנחנו ולא גמד משאלות יכולים לעשות שום דבר. אני חושב, שאת יכולה להפוך את הדינמיקה הזוגית שלכם למשהו כיפי, להפחית משמעותית במריבות לייצר זוגיות טובה. את יכולה גם באותה נשימה להחליט להפרד ולנסות לבנות זוגיות אחרת. אבל כל הדברים רק את יכולה לעשות

 

[גארוטה]

אני מקווה בשבילך

שהצלחת לשחרר את המועקה ואפילו במעט, אבל לא באמת בשביל זה הרי באת לפה, לשחרר מועקה, את באמת רוצה למצוא את הדרך שתוציא אתכם מהמצב שנקלעתם אליו רק שהדרך בה את שוללת מראש כל אופציה היא לא הדרך שתקדם אתכם. את לא מאמינה בטיפול זוגי, לא מוכנה לחשוב כרגע על פרידה , בגידה זו לא אופציה מבחינתך ובצדק, את יודעת מראש על מה תצטערי ומצד שני לא שלמה עם שום החלטה, אז מה יש לנו כאן? אמונה שמשרתת אותך ועוצרת אותך מלפעול = שיתוק, ועד שלא תשחררי את עצמך מהשיתוק הזה כלום הרי לא יקרה. לא רואה פתרון אחר מלבד טיפול אישי כהתחלה ובהמשך, אחרי שתביני מה באמת את רוצה לעצמך, מה את רוצה ממנו, מה את מצפה מהזוגיות שלכם, תוכלי המשיך לטיפול משותף וכן, יעלו בו ויצופו הרבה משקעים אז מה? שיצופו, תתמודדו איתם, תעבדו אותם ותשחררו אותם כדי שתוכלו להמשיך הלאה, רוב הסיכויים ביחד, אבל גם אם לא לפחות תדעי שעשית משהו, שפעלת ושהבחירה שלך תהיה מתוך שלמות ובטחון. בהצלחה רבה.

 

[shkeDia34]

אהבתי את התשובה שלך

נכון, אני לא יודעת מה אני רוצה, ונכון, אני פחדנית גדולה. אני מפחדת שהחלטה שלי תפגע בהרבה אנשים ויותר מכל בילדים שלי, שלא מגיע להם לשלם על הטעויות שלי. אני יודעת שלא ככה אני רוצה לבלות את המשך חיי, ובמקביל חושבת על עוד ילד.. אני יודעת שסביר להניח שעוד ילד יתקע את המסמר האחרון, אבל גם יודעת שלא "סגרתי את הבאסטה" ושלא ארצה ילדים נוספים מגבר אחר.. אני מרגישה שאין לי כח להילחם יותר על הנישואים שלנו כי כל מלחמה נושאת פרי לטווח קצר ואחר כך עולם כמנהגו נוהג. דווקא ניסינו פעם סוג של טיפול וה"מסקנה" של המטפלת הייתה שחסר לי עוגן פנימי ובגלל זה אני לא מאושרת. אולי. אני חושבת שאני לא מאושרת כי אין לי אהבה. מין ביצה ותרנגולת איך אפשר להיות מאושרת כשבוחנים אותך כל היום בזכוכית מגדלת? שמה שאת לא עושה- יש מי שיעביר עלייך ביקורת כמו שוטר או גננת? אפשר ללכת לטיפול זוגי שיטייח את העניינים, אבל הבעיה האמיתית לא תיפטר. הבעיה האמיתית היא שאני פשוט לא אוהבת אותו יותר. נקודה

 

[גארוטה]

את חושבת שהבעיה

האמיתית היא שאת פשוט לא אוהבת אותו יותר ואני קוראת במילים שלך שאת קודם כל לא אוהבת את עצמך מספיק, לכן חסר לך העוגן הפנימי שבגלל חסרונו את לא מאושרת וכשאת לא מאושרת קל לך יותר לחשוב/להאמין שהאושר שלך תלוי במישהו אחר (במקרה זה בעלך), אבל הוא לא, הוא תלוי בך ובך בלבד, עם או בלי אהבה, עם או בלי ביקורת. לא יודעת למה, אבל מרגיש לי ואולי אני טועה, שהביקורת שלו היא לא באמת לשם הביקורת אלא יותר כדרך שלו ל"העיר" אותך להגיב אליו, כאילו שהוא מצא את הדרך שלו לקבל ממך יחס רק כאשר הוא מבקר אותך ו"מדליק" אותך וככה יש ביניכם פתאום סוג של אינטראקציה שבמצב אחר לא היתה נוצרת כי הפכת עם הזמן לקצת אפטית כלפיו. אם את לא יודעת מה את רוצה, אם את חושבת על עוד ילד ורק איתו, אם את פוחדת לטעות ולפגוע בעצמך ובאחרים טיפול זוגי הוא הפתרון, ולא, טיפול זוגי נכון ומתאים לא מטייח דברים, ממש ממש לא. אם הרגשת שהטיפול שעשיתם רק טייח אז זה לא הטיפול המתאים ואם את חושבת שיש עדיין סיכוי, אם את לא מבלבלת בין "לא אוהבת יותר" למאד כועסת, אם את יודעת שיש לך פרטנר שיהיה מעוניין בטיפול כי גם לו לא כזה כייף, אז שווה לנסות שוב. אני מנסיוני ממליצה על טיפול בשיטת אימגו.

 

[dovk]

טיפול זוגי לא מטייח שומכלום!

(סליחה שאני צועק, אבל דרכת לי על הפצע ועשית ככה ככה עם העקב, שיכאב הרבה): הדבר האחרון שטיפול זוגי עושה זה לטייח - אלא אם את תהיי נחושה לעשות זאת בעצמך. כרגע את משכנעת את עצמך לא לעשות את הדבר היחידי הנכון לך. אם תגיעי לגירושין כמו שאת כרגע, תשפכי הרבה כסף על עורכי דין, תאכלי הרבה קש ותצאי רק עם הכבל מאריך. אפילו לגירושין טיפול זוגי עוזר. עוד יותר לסיטואציה שלך, שבה הצד של בעלך בכלל לא מוצג, הדינמיקה ביניכם הוצגה על קצה המזלג... תלכי לטיפול זוגי, את שומעת? שאני לא יתעצבן, אה? (אח"כ מדברים על גברים מכים. ראיתם מה היא עשתה לי?)

 

[Cade Foster]

יצא לך לטוס במטוס נוסעים פעם?

לפני כל טיסה מוקרן שם סרטון בטיחות שמנחה את הנוסעים מה לעשות במקרי חירום. אחת ההוראות היא שבמקרה של לחץ אוויר נמוך, עלייך לשים קודם את מסכת החמצן שלך ורק אחר כך לשים לילד שלך את מסכת החמצן שלו. למה קודם את? כי את יותר חשובה מהילד? לא. כי על מנת שתוכלי לטפל בילד שלך בצורה האופטימלית את צריכה לטפל קודם כל בעצמך. כשאת סובלת יהיה לך קשה לטפל בילד, וככה יוצא ששניכם סובלים בדיוק באותה המידה. אז יכול להיות שבהתחלה יהיה לילדים שלך קשה קצת, אבל עדיף סבל זמני מסבל קבוע. ככה שאם את מחפשת תירוצים למה לא לעשות את הצעד המתבקש שאת כל כך מפחדת ממנו, אז תירוץ אחד כבר הלך...

 

[seeyou]

"אני מדמיינת לעצמי חיים אחרים לגמרי"+

"משתוקקת למישהו אחר". זה בערך מצב של הרבה נשים בגילך ובמצב הסוציוכלכלי כמו שלך. הרבה אנשים בונים לעצמם אשליה -עולם בו הוא מקבל הכול אך לא צריך לתת(לעשות) כלום גם עם גבר אחר תוך זמן קצר יתחילו אותם מחשבות על "אושר-עושר" את אמורה להתאים את עצמך למציאות בו את נמצאת ולא לנסות להתאים את המציאות לחלומות שלך יוסי

 

[shkeDia34]

אני ביקשתי עושר?

פתאום התגובה שלך נשמעה לי כמו בעלי לא ביקשתי ולא חיפשתי עושר ( וגם לא זכור לי שהזכרתי את גילי או המצב הסוציואקונומי שלי) תודה לאל לשיקולים כלכליים אין מקום בסולם העדיפויות שלי. המצב הכלכלי שלי לא ישתנה בדבר אם אתגרש או אשאר נשואה. להתאים את עצמי למציאות..זה מה שאני עושה כבר קרוב לעשר שנים ואני מרגישה ריקנות נוראית.. האם בעיניך זה הדבר הנכון? להישאר במציאות לא טובה במקום לחפש את האושר? מה בסך הכל ביקשתי? וילה בסביון? נסיעות מסביב לעולם? רק חום ואהבה. זה הכול? זה כל כך מוגזם? ואתה יודע מה, יכול להיות שגם עם גבר אחר יתחילו מחשבות ולכן אני מאמינה שלא ארצה להתחתן שוב בכל מקרה. אני אשאר כל עוד טוב לי. כשלא יהיה לי טוב, לא ארגיש "מחויבת" לאף אחד. רק לילדים שלי אני מרגישה מחוייבת ולכן לא חושבת על פרק ב' שכולל חתונה וילדים ממישהו אחר.

 

[seeyou]

לחפש את האושר?

Happiness is like a butterfly, the more you chase it, the more it will elude you, if you capture it against it's will, you will kill it, but if you set your mind on other things, it might just come and sit gently on your shoulder Happiness is when what you think, what you say, and what you do are in harmony.-Mahatma האם בעיני זה הדבר הנכון להישאר במציאות לא כול כך טובה במקום לחפש את האושר? את האמת-כןןןןןןןןןןןןןן ולמה? בגלל שמבחינה סטטיסטית הסיכוי הוא קטן מאוד אם את לא חושבת על פרק ב' שכולל חתונה וילדים ממישהו אחר זה סיפור אחר מאהבים יהיו לך בשפע(גם לא בטוח שכולם יעמדו בציפיות שלך) דבר אחר יש גם סיכוי שהגבר שתרגישי איתו "מאושרת" לא יקבל את התנאים שלך "כל עוד טוב לי. כשלא יהיה לי טוב, לא ארגיש "מחויבת" לאף אחד"-דבורה מאיה

נמשפט יפה אך לא שלם לא לקחת בחשבון את מחויבות שלך כלפי הילדים אשר לא בטוח שיראו בעין יפה את אימא שלהם בתפקיד דבורה מאיה

מאחל לך בהצלחה (הרבה אושר) יוסי

 

[אלמנת קש]

כמה שרע בבית בחוץ הרבה יותר גרוע.

בחוץ לא מוצאים אושר. את מחויבת לילדיך ולכן עלייך להבין שבכל שותפות יש חילוקי דעות, ושותף אחד נותן יותר מהשני, אין שיוויון בשותפות. שנשואין באושר יש רק באגדות במציאות אין אביר על סוס לבן שיבוא ויגאל אותך משיממונך. מי שרוצה להיות מאושר צריך לקבל בהבנה את מה שנתנו לו החיים. האושר הוא לא לקבל כל מה שיש לנו כמובן מאליו. האושר הוא בריאות, האושר הוא לא להזדקק לעזרת אדם, האושר הוא לקום בבוקר לפקוח עיניים ולשמוח שהעיניים רואות אנחנו עומדים על הרגליים פותחים מקרר ויש אוכל, יש קורת גג מעל ראשינו, אלו אינם דברים מובנים מאליהם לא כל אחד זוכה להם. אף אחד לא חי באושר ובעושר אלא אם כן הוא יודע להתגבר על מהמורות ולהבין שאושר הוא לא לקבל כל מה שאנחנו רוצים אלא לדעת להעריך ולשמוח במה שיש .

 

[I C E M A N 7]

אושר זה חתיכת הגבינה

ששמים בתוך המבוך כדי שהעכבר יזיז תתחת ולא יתקע לעצמו כדור בראש, מה שרציונלית היה עושה אם היה יודע שהוא משתתף בניסוי סדיסטי חסר תוחלת.

 

[מקיאטו שלו]

יש לך את זה ביותר אומלל?

או שזה הכי?

 

[אייבורי]

מי אמר ?

יש בתים אומללים לגמרי שבחוץ לגמרי מאושר ושמח להם

 

[פרי הדעת]

אורחת לרגע

נכון. אני מסכימה שצריך לחשוב על הילדים . אבלת תחשבי גם על עצמך. לילדים יהיה יותר טוב אם תהיה להם אמא שמחה ומאושרת.לדעתי . תבדקו אפשרות ללכת ליעוץ זוגי.ששנכם צריכים לרצות בשינוי המצב . הסיכוי להצלחה ושיפור יהיו יותר גבוהים. תשקלי ואל תשכחי שמגיע לך להיות מאושרת. ותעשי מה שאפר שתרגישי כך. יום טוב לך. ובהצלחה במה שתחליטי.

 

[מריוס זכריה]

אכן לא טיפול זוגי

אני מסכים איתך שזה לא יעזור. אני חושב כמו כמה מקודמיי שהעניין הוא אכן בינך לבין עצמך. לגמרי. ברור שגישתך לחיים ומצבך משפיעים דרמטית על הזוגיות, אבל זה הסימפטום ולא הסיבה. אז כן, טיפול אישי. אבל מה? אני לא חושב שאת תלכי, כי אני חושב שאת נמצאת בדיוק במקום שהכי נכון לך כרגע: חוסר אונים+חוסר אושר+נוחות כלכלית+הורות+געגוע לאהבה. זאת החבילה הכי טובה בשבילך, כולל הילד הבא, שללא ספק בוא-יבוא, ושום טיפול לא ישפר לך אותה. למה אני חושב ככה? כי אני חושב שהגעגוע שלך לאהבה הוא החוויה הכי רומנטית שאי פעם הייתה לך! שום אהבה אמיתית לא תשווה לפנטזיה שאת משמרת בראש.

 

[מור תמיר קדר]

מסכימה מאוד