כן, אביב,
כל כך מתחבר לתיאוריך את שעובר עליך.
כל כך אמיתיים, מדויקים.
מזכירה לי נשכחות.
מאמין שהתקווה בוא תבוא.
היא תחזור.
כל דבר בזמנו.
באה לי ההשוואה ללידה.
הלידה הינה תהליך ממושך וכואב (בד"כ),
וכשכואב - אז כואב,
וכשנורא כואב - אז נורא כואב.
אח"כ - זה אח"כ.
אח"כ יגיע הרך הנולד,
אח"כ,
תחזור התקווה אל חייך.
כל דבר בזמנו.
היום יש לך את היום.
את כולו
לעבור.
זה הגשר שלך,
את מתמודדת אך לעבור אותו,
למרות כל הקשיים שנתקלת בהם.
(כמוך כמונו)
זו הדרך,
הקשה והמיסרת,
וכדי להגיע לשם- צריך לצעוד לשם.
כולי הערכה על הצעדים הכואבים שאת צועדת,
ממשיכה וצועדת קדימה.
מפלסת את דרכך ביסורים.
זו, הדרך להגיע לשם.
חגי
