אורזת את החיים שלנו

[אביבסיו]

תודה

רק פה אני מרשה לעצמי להוציא... לדבר ״אליו״ מבלי לנסח נכון או לחשוב יותר מידי... פשוט שופכת! ותודה על ההזדהות לצערי כולנו אכן בסירה דומה מנסים לא לטבוע..

 

[אביבסיו]

אורזת את החיים שלנו

לתוך קרטונים והלב שחשבתי שלא יכול להתרסק עוד... מתנפץ לרסיסים קטנים יותר! בעל הדירה לחוץ שאני כבר אצא מהבית... היית המפרנס הראשי, אתה יודע שאני לא מסוגלת להשאר שם.. עוד לא קולטת את החיים בלעדיך וכבר צריכה לקלוט שצריכה לשנות הכל מקצה לקצה... כולל חזרה לבית של ההורים עד שאתאקלם מחדש, זה בכלל אפשרי?! מצאתי מלא פתקים ששמרתי... היית משאיר לי על המקרר בבוקר כדי להזכיר כמה אוהב! מי ישאיר לי פתקים עכשיו ויפתח לי את היום עם חיוך מטומטם של בת 16? הבגדים שלך ... מפחדת שהריח שלך יעלם מהם!!! כמה הסנפתי את הריח הזה... יכולתי להרגיש אותך! אורזת הכל ולא מאמינה בכלל שזה לא למטרת בית חדש ביחד איתך! למה?? כל החברים שלנו עכשיו חוגגים מטיילים עם הילדים.. מאושרים... וזה טבעי אנחנו בגיל הזה שהכל רק מתחיל!!! ולי זה נגמר! גיל 29 ואני כבר מסכמת לי את החיים שהיו לי... כועסת על כולם שממשיכים ונהנים כשאתה כבר לא כאן!! ויודעת שאין לי על מה לכעוס... שהכעס הוא לא באמת על הסביבה.. אלא על החיים שהלכו יחד איתך, על השמחה שלא תשוב, על האופטימיות שאבדה לי. מי כמוך יודע... כמה אהבתי את החיים כמה אוהבת לצחוק ולהצחיק... וזה מכעיס שלקחו אותך ממני... מישהו בא וכיבה לי את החיים. מסך שחור, ערפל עצום.. והאהבה אליך??? מה עושים איתה??? הלב מתפוצץ! אוהבת אותך נסיך שלי, אתה הכל!

 

[gorgiare]

גם אני

נאלצתי לעזוב את הדירה בה חיינו
כחמישה חודשים אחרי שמת.
גם לי התרסק הלב שהיה כבר מרוסק....
אבקה היתה לי וכל שבריר לב כאב כמו לב שלם
אלפי אלפים רסיסים של כאב.
של תוכניות שלא יחיו לעולם.
אביבית.....
אין מה להגיד. באמת.
כל כך כואב. וכל כך חי הכאב הזה....
ליבי איתך.
הסתבר לי עם הזמן שזה היה לטובה
זה דרש ממני הרבה כח אבל עזר לי בדרך. בעל כורחי. כאילו מישהו שמר עלי
ודאג שאעשה מה שצריך גם אם קשה באופן בלתי אפשרי כמעט.
ואם את צריכה עזרה במשהו
אני מוכנה לעזור.
זה הזוי להציע כי מי ומה אני
אבל פשוט בגלל שהייתי שם.....

 

[אביבסיו]

תודה על ההצעה

ברגע שהתאלמנתי התחושה הייתה שאף אחד לא יבין... שאף אחת לא עוברת את זה וגם אם אדבר עם אלמנות הן לא יבינו את גודל האהבה שהייתה לי ולבעלי... והנה אני פה ורואה שלא רק מבינים, אלא גם יש כאלו שעברו את אותו הסיוט ושרדו! בכל פעם שאני חושבת שלא יכול להיות יותר גרוע ושואלת את עצמי איך קמים?!?! אני קוראת פה שהנה.. קמים ומצליחים לחיות עם הכאב. אולי בהמשך מעבר הדירה יראה לי כדבר הנכון שנעשה. כרגע זה גבה ממני מחיר נפשי שכבר אין, אין כוח נפשי! מרגישה שסוחטים את מה שנשאר עד לטיפה האחרונה. הייתי שמחה לשמוע את הסיפור שלך ואת יכולה תמיד לכתוב לי גם בהודעה פרטית מה עובר עלייך!

 

[gorgiare]

על לא דבר

גם אני הרגשתי סחוטה עד הטיפה האחרונה.
אל תלחמי בזה.... תרפי אל הכאב
להלחם בו זה כמו להלחם במערבולות בים. רק מאבדים כוחות.
גם כאן צריך להבין את התנועה של הכאב ואת הקצב שלו. להבין, כן.
זה לא מקל אבל זה מלמד איך להתמודד.
אני כותבת את הבלוג שלי ואת מוזמנת לקרוא שם
יש שם את הסיפור שלי, ובקרוב אני גם מתכננת לכתוב באמת על החלק הזה של מעבר הדירה. אני אכתוב לך כשזה יתפרסם.
ואל תשכחי לנשום אל הכאב. לנשום....
זו ההתחלה של כל החיים.
ואין לך שום ברירה אלא לחיות. לא?

 

[אביבסיו]

התחלתי

לקרוא את הבלוג שלך והכתיבה שלך מדהימה... ואומר לך את האמת, שאני בוכה וכואב לי והסבל עוצר נשימה אז יש לי תחושה לא ברורה של הקלה. כי אז אני מתאבלת עליו כי מגיע לו שאת אבל עליו בכל יום בכל שעה! שמגיעים הרגעים שאין דמעות וה״שיגרה״ החדשה כאילו מתחילה לקבל פנים.. אז קשה לי יותר, צפות רגשות אשם שאיך יתכן?! חודש וחצי (כלום זמן) חלף ואיך אין דמעות??? ואיך אני עוד פה??? הרי תמיד אמרתי לו ששניה בלעדיו אני לא מסוגלת! ושקראתי את הבלוג שלך (רק את ההתחלה) הבנתי שכנראה בצורה חולנית הכאב הוא סוג של נחמה בכל הסיפור הזה.

 

[gorgiare]

לא חולנית בכלל. טבעית....

הכאב מחבר.
הרבי נחמן אמר:
אין לב שלם כלב שבור.......

 

[כמו פרח בר]

אביב יקרה, קוראת אותך ובוכה,

כל כך, כל כך מבינה ומזדהה.....
מסרוני האהבה שהיה שולח לי בבקרים, באמצע יום העבודה, עדיין שמורים בסלולרי שלי, גם מספרי הטלפון שלו, של העבודה ושל הנייד שלו, עדיין רשומים אצלי, כאילו יום אחד יתקשר.....
עדיין זוכרת את האריזות והקרטונים שהכילו את חפצי הבית שלנו ואת כל שברי חיינו......
לובשת את חולצותיו שכבר איבדו את ריחו, ומדי פעם, פותחת את שקית הקטיפה הכחולה שכל כך אהב, מוציאה את הטלית, ומסניפה את ריחו שעדיין שמור בין הקפלים.......
נזכרת, איך היה עוטף את עצמו בטלית, כל כך גבוה וגברי, שקוע לחלוטין בתפילה, בעת שאני יושבת בשקט ומביטה בו, שותה את הקפה של הבוקר וקוראת עיתון.
ובסיום התפילה, מיד כשהוריד את הטלית, היה מקים אותי לחיבוק אדיר, מנשק וטועם את הקפה משפתי......
עברו כבר שנתיים ושלשה חודשים, והגעגועים, הבכי בלילות והכעס על שנלקח ככה, באמצע החיים, עדיין לא מרפים.................

 

[אביבסיו]

מפחדת

התיאור שלך זהה והכאב שלך מרגיש חי כמו בהתחלה גם אחרי שנתיים + ואני מפחדת שלעולם לא אצליח להשתחרר מיזה.. גם אני לקחתי כמה מהחולצות האהובות עליו כדי לשים לשינה ... להתעטף בו בדרך אחרת... אני אדם חזק מטבעי יכולתי לעמוד בהרבה מצבים אבל במקרה הזה פגעו בנקודה הכי רגישה , הכי כואבת! ואיך קמים? את כיום יכולה להגיד לי שהמשכת טיפה?? שאולי זה נהפך לקל יותר??

 

[כמו פרח בר]

אני לא דוגמה טובה להתקדמות בחיים,

הדבר היחידי בו התקדמתי, הוא ציר הזמן. הזמן פשוט ממשיך לזרום קדימה, ואני - איתו...........

לך יש ילדה קטנה שהיא חלק מוחשי וחי של אהובך, והיא לא תיתן לשמחת החיים שלך להעלם. בכל פעם שהיא תשמח ותצחק, גם את תשמחי ותצחקי איתה.....

ראיתי ושמעתי על אלמנים ואלמנות שהצליחו לבנות להם חיים לאחר שאיבדו את בני זוגם, וזה משמח אותי, ואני מאחלת זאת לכולם.....

 

[אביבסיו]

האמת

זאת גם התחושה שלי... לחיות עוד יום כדי שהוא פשוט יעבור! אני לא באמת חיה את הימים שלי , הגוף שלי פה אבל הראש והלב מנותקים.. חסרי כל רגש והמחשבה היחידה שרצה היא על בעלי. כל הזכרונות, תגובות שלו למצבים מסויימים מתה לשתף אותו בכל כך הרבה דברים והחיסרון כואב! נקווה שיבוא יום... שנרצה באמת לחיות.

 

[איש אמוציונאלי]

זוכרת את גלעד שליט?

זוכרת את האמהות שעמדו והפגינו?
הלכו לכל מקום ששם התקיימה עצרת.
נלחמו בשביל הבן שיחזור.
כך היתה גם ביאטריס. נלחמה על גלעד כאילו בנינו בן אותו הגיל נמצא בשבי.
וכך אני מרגיש כלפייך עכשיו.
את בגיל של ביתי ניקול (כל השמות בדויים והם פרי דימיוני החולני).
היא עדיין לא נשואה. יש לה חבר. יתחתנו, כך אני מקווה, בתום שנת האבל.
היא, את, אתן כל כך צעירות. זה צריך לקרות רק לקשישים כמוני. לא לך.
"כולם חוגגים ומטיילים עם הילדים..." שבא לצעוק. ג'ו אומרת שזה בסדר לצעוק. שצריך לצרוח.
הכאב הנורא ילדה, נורא לך כי את צעירה ובהתחלה והאיש שהתחברת אליו כבר זורם לך בדם.
רק יכול להזדהות עם הכאב שלך. לא יכול להגיד כלום מעבר לזה.
הכל תלוי בך. רק את תקבעי את מהלך חייך הבאים.
מתחבר ללב המתפוצץ שלך. אצלי זה בומים על-קוליים.
מאחל שתצליחי להדליק את חייך מחדש. את צעירה. ילדה.

 

[אביבסיו]

אני חושבת

שהפרידה מאהוב/ה קשה בכל גיל, בכל שלב ותמיד הרגשת חוסר הצדק תלווה אותנו... איך אפשר לקבל שאדם שהיה כל עולמך, שעם הזמן נהפך להיות החצי השני והכל כך משמעותי בחיים פשוט ביום אחד איננו שם?! אז נכון כל החיים עוד לפניי אבל אני לא רואה את זה כדבר חיובי.. אני רואה שנגזרו עליי עוד כל כך הרבה שנים בלעדיו!!! ואני לא רוצה מישהו אחר, הוא האיש שבחרתי לי להזדקן איתו ולחוות איתו את הטוב והרע. תודה לך איש על המילים... על האיכפתיות.. זה מחזק!

 

[איש אמוציונאלי]

תודה לך

ותדעי לך שאני מצדיע לך.
את מבטאת עצמך ממקום חזק ועל זה קבלי שפו גדול.
תקראי את הבלוג של ג'ו מהתחלה ועד כה.
הבת שלי התחברה לזה לגמרי.
אני משוכנע שיתעורר הצד האופטימי שבך.

 

[נסיכת הכוכב]

שלחת את הבת לקרוא את הבלוג מהתחלה

אני קוראת רק מה שמביאים לפורום
איך חוזרים לבלוג מההתחלה?

 

[איש אמוציונאלי]

קבלי קישור

http://haalmana.blogspot.co.il/
ושם בצד ימין יש קישורים לכל פרקי הבלוג
מה אני? משווק מורשה של ג'ו?

 

[נסיכת הכוכב]

הכנסתי למועדפים , יהה לי מה לקרוא השבת

אוהבת את צורת ההסתכלות של גו על העולם

זרובבל אתה האיש של ההגיו בחבורה שהתכנסה פה
ואוהבת גם את הכתיבה שלך , אתה מקסים לדעתי

 

[איש אמוציונאלי]

תודה נסיכה

ותודה שסוף סוף התפטרת מהקישור המביך.
תמיד חשבתי שאני איש של היגיון.
בדיעבד הסתבר לי ששום דבר שעשיתי בחיי אינו הגיוני - הכל היה רגשי מהבטן.
אני איש אמוציונאלי.
לכשאמצא את עצמי, אם זה יקרה, אהיה כבר אמוציו-רציונאלי.
הרגשנות כבר לא תרפה ממני.
הבומבה שקיבלתי הפכה אותי מבפנים החוצה.
וזה לא אני מקסים - אלה המילים שמצאתי.
אין בי שום קסם. איש אפור. שקט ומבולבל. גבוה ודק.

 

[נסיכת הכוכב]

השבר הופך אותנו

הפרידה הכפויה מזו שאהבת גרמה לזעזוע קשה אצלך
והייתי במצב דומה לשלך כשאחותי הקטנה אהבת חיי נהרגה בתאונת דרכים , אני ויתרתי על אהבת של גבר בחיי
כי היא עטפה אותי באהבת אחות מתוקה שאני גדלתי מרגע שהיא נולדה נכנס אור לחינו , באה הקלה כלכלית כבר לא ידענו מה זה לישון רעבים
סבא שלי שילם את המשכנתא מתנה לאמי על ההולדת הנכדה , ואז ראיתי אבא בבית היא היתה הילדה שהעניקה אהבה לכולנו
כשהיא נהרגה זה היתה מכה קשה , אצלי היה איבוד זכרון קשה אני עסקתי בניהול פרויקטים ושחכתי הכל
המפקד שי ישב ולימד אותי את כל הדברים מחדש, ישבתי ולמדתי הכל מחדש , הפרנסה שלי פירנסה את הבית לפני מותה
ואחרי שהיא נהרגה פעלתי אצל השיקום עבור ההורים , וגם רצתי איץם לבדיקות , עם אבא הלב עשה צרות ועם אמא התחילו צרות
ונעדרתי מהעבודה רצה איתה לבדיקות , בגלל שהיו משפחה שכולה של אותו החיל אז באו לקראתי , זה לא היה קל בכלל
אחי היה נשוי טרי היה באלם והלם בקושי תפקד וגם שם נדרשתי לעזור להם להתאושש , רק הכרית יודע כמה זה היה קשה
התשלום הגיע שנה אחרי זה סרטן בלימפה שגמר על הלב והריאות , נלחמתי למען ההורים שהשיקום של משרד הבטחון יעזור להם
דאגתי שיקבלו עזרה נפשיח , ידעתי שהסיכוי שלי לצאת מהסרטן הוא קלוש , הרופאים לא האמינו שאני אשרוד , וגם נלחמתי ע חיי בהמתואנקולוגיה
אני יודעת שה פעם ראשונה שנלחמתי על חיי שלי וידעתי שאני עלולה לא לשרוד ואז ההורים יקרסו לגמרי
ועברתי א מה שאתה עובר כיום רצתי בין העבודה לבית החולים קניתי מכונית שאוכל להסיע אותם ואני ויתרתי על להשקיע בעתיד שלי
מזלי שהגיעה נכדה וזה עזר והביא להם קצת אור , אבל אז אני קרסתי עם הטיפולים שלי , ואחי החה מביא אותה יום אחרי הטיפול מכריח אותי לקום מהשטיח עליו התמוטטתי ערב קודם , לשטוף את עצמי ולבוא לשחק עם הקטנה
שעברתי את המשבר החלטתי לעשות למען אחרים הייתי שוץפה בהקמת חסן וגם תמכתי בחולים כמוני וכיום אני תומכת בכל מי שאני יכולה
אז אתה רואה אני פה מנסיוםן אחר מהשבר ההוא גדלה בתוכי הידיעה שצריך לעזור לאחרים במצבים כאילו של משבר

וממה שאני קוראת אוך אני יודעת שאתה איש פעיל שמביא המון אור לאין שאתה בא
ואתה ממש לא איש אפור אלא איש רב גווני שגילה את הרגשות ברגע קשה , ואני רואה מה אתה עושה בכתיבה שלך פה לבנות שכותבות
אתה איש ואתה אבא מסור לילדיך וגם תומך להורים ולחמתך וגם לגיסתך , אתה המשענת של אנשים רבים

בקשר לחתימה ההיא עשיתי שמניות בסוף נעזרתי בידיד שמכיר היטב את התפוז
עד שהצלחנו למחוק את התוספת שהביכה את יעלי והפריעה גם לך
את זה עשיתי כי אתם יקרים לי ומתוך התחשבות בכם נאבקתי בתפוז עד שנתן גישה למחוק את התוספת ההיא
מקווה שתבין שאני פה כי אני מינה מה עובר עליכם ורוצה לעזור בכל דרך אפשרית
אני פה כי איכפת לי , ורוצה למנוע צער וסבל במצבים הללו לתת יד ומילה טובה להעביר אתכם את המשוכה הראשונה
בהמון אהבה
נסיכונת

 

[gorgiare]

מקסים. לגמרי מקסים

אמוציורציונאלי
ככה צריך לקרוא לך
עוד מעט תמצא את האיזון ואז.....
מה מה מיה
השמיים הם הגבול...
אבל
פרה פרה

בנתיים אתה המשווק הרשמי והאופטימלי של ג'ו