../images/Emo13.gif
אתם חביבים... לא, זה לא זה (הגרוש מתקשר לפעמים בשביל סתם דברים טכניים). אז ככה: לפני בערך חמש שנים (קצת פחות) נפרדתי מהחבר שלי. אם אני זוכרת נכון זה היה בין היתר כי הוא הסביר לי שהוא לא יכול להתחתן איתי. אז עוד לא הכרתי את מדיניות ה"אי אפשר" שלו לעומק. כמו היום, סברתי שאם אוהבים מישהו מתאמצים כדי להיות איתו. באותו זמן פגשתי, אני אפילו לא זוכרת באיזו סיטואציה, בחור אחד. גילינו שיש לנו מכרים משותפים והוא ביקש דרכם להמשיך את הקשר, אלא שאז מי שלימים יהיה הגרוש שלי החליט לחזור לחיי ובחרתי בו מיד. ואז התארשנו, ואז התחתנו. מסתבר שאותו בחור זכר אותי והתעניין כל הזמן אצל המכרים המשותפים (שהם, אגב, גם קרובי משפחה משותפים. מה שאומר שיש סיכוי שהוא ראה אותנו באירועים...). וברגע שהוא שמע שהתגרשתי הוא התחיל לנג'ז להם לשאול אותי מתי אני מתחילה לצאת. הם חיכו (בהוראת אמא שלי...) חודש כדי שאתאפס, והיום התקשרו לספר. הבחור, הם אומרים, משוכנע שההמתנה שלו הגיעה לסיומה. למען האמת, אני זוכרת ממנו מעט מאד, ולא זוכרת שהתלהבתי ממנו. אבל מי יודע מה היה קורה אם הייתי בוחרת הפוך? והנה, כמעט חמש שנים אחרי, אלוהים החזיר אותי לאותה הצומת. אותו אחד אומר שהוא לא יכול להיות איתי, ואותו אחד אחר רוצה ומוכן להתאמץ. עכשיו אני באמת ברגרסיה...
ובעיקר, כל השנים האלה, כל כך הרבה לילות הייתי בוכה, ולבעלי היה קשה אפילו להשתתף בצערי. ומסתבר שכל הזמן היה שם מישהו שחשב עלי ורצה אותי. זה קצת צובט לי את הלב.