המשך...
הנה ההמשך ל"ראש-נחש" מי שבכלל קורא... והיום, קוראים לפרק: חמוד או לא חמוד? חלק א'... ראש-נחש כמו כל יום קם כרגיל ואכל את השמיכה שלו, שבגללה כל יום היה צריך למצוא עור אחר של חיה. הוא נזכר במאורעות אתמול]ראו פרק קודם] והבין: אם הוא רוצה לאכול בני-אדם, כדי להגיע אליהם, הוא צריך להיראות חמוד. אז הוא אכל ברווז ומייד התחיל בהכנות. הוא שם עדשות מגע חמודות, שיסתירו את האישונים הצרים שלו. הוא הצליח ללמוד איך להכניס את הניבים שלו לתוך החניכיים ולשלוף שיניים חמודות. לבסוף הוא החביא את הלשון המפוצלת שלו, והלך לכיוון העיר הקרובה ביותר, טלטוי. הוא נכנס לחנות צעצועים וראה קופסה שבתוכה בובה. הוא הוציא את הבובה ובלע אותה בשלמותה, אחר ירק את הפאה שלה והלביש אותה לראש שלו. הוא נכנס לתוך הקופסה וניסה לא לזוז. ילדה קטנה, בערך בת שש, נכנסה לחנות. היא הלכה לכיוון ראש נחש, והוא ניסה שלא לזוז בכלל. על קהופסה היה כתוב "בובה מדברת! נסו אותי" והיה שם חור שהוביל אל הבטן של הבובה]כלומר הסנטר של ראש-נחש]. הילדה לחצה על הסנטר שלו, אבל הוא לא ידע את שפת בני האדם, ולכן רק עשה "סססס...". הילדה הסתפקה בזה, וביקשה מאבא שלה שיקנה לה את ראש-נחש. המוכר שם את הקופסה בתוך שקית ונתן לאבא. הוא העביר את זה לילדה והיא רעדה מתוך התרגשות. כעבור כמה דקות, שנראו לראש-נחש כמו שעה, היא הוציאה אותו מהשקית, ופתחה את הקופסה. היא כלל לא שמה לב שהקופסה כבר נפתחה קודם. "אני אקרא לך דולי!" אמרה הילדה והחזיקה את ראש- נחש בידיים שלה. 'מחר- ארוחת צהריים.' חשב ראש- נחש. היום עוד לא הסתיים. ראש- נחש עדיין לא מרוצה, כי יש... המשך יבוא.