השבוע שלי
ביום שני היה לי שיעור נחמד.
רכבתי כמה דקות בלי ארכובות (זאת כבר התקדמות כי בעבר לא היה לי אומץ לנסות בכלל, בטח לא יותר מכמה צעדים) ואח"כ כשהחזרתי אותן לא האמנתי כמה שזה שיפר לי בצורה משמעותית את הישיבה.
חוץ מענייני סוסים - השבוע איבחנו אצל הכלב שלי (בן 15.5) קושינג (תסלחו לי אבל אין לי כוח להסביר מה זה אז אני שולחת את מי שלא יודע לגגל "קושינג בכלבים").
לקח המון זמן לאבחן אותו כי אין לו סימנים קלאסיים של המחלה ("לא קרא את הספר") ורוצים גם לעשות עוד בדיקה כדי לאשש בוודאות את האבחנה.
יש טיפול יעיל מאוד וכמעט נטול תופעות לוואי למחלה בכדורים, רק שהם יקרים להחריד (ואני עוד עובדת במרפאה וטרינרית ומשיגה במחיר עלות, שלצערי לא מאוד רחוק מהמחיר לצרכן, למקרה שחשבתם שוטרינרים מרויחים מזה משהו...).
יש תחליף זול אבל עם תופעות לוואי מסוכנות, לא מוכנה בכלל לשקול את האופציה הזאת...
ואם לא מטפלים יכולים להיות סיבוכים מפחידים, מה גם שכרגע איכות החיים שלו ירדה (העור והפרווה במצב מחריד וגם מבחינה קוגנטיבית הוא הידרדר מאוד).
שלא תבינו לא נכון - הוא לא סובל ולא במצב של חלילה להרדים אותו.
הוא פשוט במצב פיזי ומנטלי פחות טוב מבעבר והוא אמור להשתפר עם תרופות.
קיים גם סיכוי נמוך שזה לא קושינג ואז אני בכלל בבעיה כי זה אומר שעשו לו את כל הבדיקות בעולם ולא יודעים מה יש לו.
בקיצור אני קצת במלכוד. שום אפשרות לא טובה.
אוף
הכלב הזה הוא החיים שלי. אנחנו ביחד כבר יותר מ15 שנה.
אני רק רוצה שהוא יהיה בסדר...