אופטימיות

22ק ו ס ם

New member
אני מניח שזה קשור לאיך מגדירים את המונח מלמטה

זה לא דיסוננס אם מניחים שיש גם היררכייה בין אנשים שיש להם דוקטורט. רוב הסטודנטים רואים בדוקטורט מטרה עצומה וחושבים שזה יגרום להם ליישר קו עם כל העולם האקדמי, אבל למעשה הם בתחתית המדרגה של כל הדוקטורנטים ומתחיל עכשיו מסלול חדש עבורם. לאנשים כמובן יש נטייה להתרכז במאמץ שהם השקיעו אבל יש עוד אלפים רבים כמוך בכל מקום. צריך גם לזכור שרוב העבודות שתעבדי בהן כעת יהיו סבירות ואף מעבר לכך מבחינת תנאים, בהשוואה לחיים הסטודנטיאלים, רק שהם לא בהכרח יהיו משאת החלומות שלך מבחינה אקדמית. אני לא חולק עלייך לגבי פוסט דוקטורט אבל השאלה מהי האלטרנטיבה. האם את חושבת שכל מי שסיים דוקטורט צריך אוטומטית לקבל מישרה אקדמית? מבחינת המערכת זה ממש לא הגיוני למרות שלך נראה כאילו מגיע לך יותר. אני מסכים שזה לא קשור רק ליכולת ולביצועים, אבל זה קשור למה עושים בזמן הדוקטורט כדי לקדם את עצמך. מי שמתחיל לקדם עצמו רק בסיום הדוקטורט נמצא פשוט בפיגור לעומת אחרים שכן קידמו עצמם, אבל זה לא אומר שאי אפשר לסגור את הפער.
 

mummy

New member
כל מה שכתבתי למעלה לחצישלרבע מתאים גם לכאן

ובכל זאת בתשובה לשאלותיך - ולצערי אין לי תשובות מוכנות בשלוף, יש לי כמה רעיונות לא מגובשים אבל אני בטוחה שאני לא ממציאה את הגלגל. טחנו את זה באלפי הקשרים. קודם כל, מה שעושים בהרבה מקומות בעולם ובארץ פחות - הכשרה מעמיקה יותר במשך שנות הדוקטורט, כזו שתסייע למי שחושב להמשיך בכיוון לעשות את זה כבר מהיום הראשון שלו בדוקטורט ולא מהיום הראשון שאחרי ההגשה... אני שומעת שוב ושוב על מנחים שאומרים לדוקטורנטים שלהם לא לעשות כלום רק לגמור את הדוקטורט, לא לכתוב מאמרים, לא לנסוע לכנסים, לגמור עם זה קודם כל. אם מסתכלים על הדרך כולה ולא על הדוקטורט כיעד סופי, אז זו טעות. לדעתי לפחות. אני מנחשת שאתה מסכים איתי. והשאלה השניה שלך: בטח שהתשובה היא לא שכל מי שגומר דוקטורט יקבל משרה אקדמית, אם כי לפי מה שהבנתי היו תקופות אפילו בארץ שזה מה שקרה... זה הכל שאלה של איפה חותכים בסינון. קראתי לא מזמן מאמר לא זוכרת איפה, באיזה אתר אמריקאי על ההצפה שיש במערכת ההשכלה הגבוה בארה"ב במספר הדוקטורים/ות שגומרים ואין להם איפה להשתלב - זו בהחלט שאלה שצריך להתמודד איתה. אבל שם הסיבות הן כנראה אחרות. בכל מקרה, לא משנה מה הסיבות אני כן מצפה מהמערכת להכיר במציאות ולהתמודד איתה. לא להתעלם. למשל לדעת שאם מכשירים X אנשים במסלולי דוקטורט ויש רק חצי X מקומות עבודה בשבילם באותה מערכת, אז להתאים את מסלול ההכשרה לענין, להבהיר שאין להם מה לחפש שם, לבנות מסלולים מקבילים - וכן, זה בהחלט מסלול הכשרה בעיני, דוקטורט. והוא מכשיר אותך לעבודה מאד מסוימת שמתקיימת בנסיבות מאד מסוימות. זה לא לימודים לצורך השכלה כללית. כלומר אפשר לעשות גם את זה, דוקטורט בשביל הכיף אבל זה צריך להיות ברור מראש לכולם מה האפשרויות.לדעתי. מה שמזכיר לי באמת את מה שהכי מדהים אותי בענין הזה (טוב אולי לא הכי, אבל בהחלט במקום טוב למעלה): עד כמה הסנדלר הולך יחף. אלפי דוקטורים ופרופסורים מאיישים את האקדמיה והיא מתנהלת בכזו חלמאות. בהחלט מעורר מחשבה.
 

tulkin

New member
לגבי הנקודה האחרונה שלך...

הדבר האחרון שפרופסורים באקדמיה יודעים זה לנהל. גם אלה שהתחום שלהם הוא ניהול. וכנשיאי האונברסיטאות, המנכ"לים שלהם ואפילו ראשי הפקולטאות השונות - כולם אנשי אקדמיה שמקבלים את המשרה כעוד מטלה מנהלי (שמחליפה הרבה פעמים את מחויבותם למחקר) - אז זה מה שקורה. זה לא שהסנדלר הולך יחף זה שהנגר לא מבין שהוא זקוק לסנדלר כדי לא ללכת יחף. אז זה לא שנגרים לא יכולים ללמוד סנדלרות, וזה לא שהם לא יכולים לתקן תיקון קטן פה ושם, אבל זה לא הופך אותם לסנדלרים.
 

22ק ו ס ם

New member
אני מניח שזה עניין של תיאום ציפיות

אצלנו מהיום הראשון אמרו לנו למה לצפות וכמה זה יכול להיות קשה ומה הדרך הכי טובה למקסם את ההצלחה שלנו בעתיד. יש בהחלט אלמנטים של אי וודאות כי ככה האקדמיה עובדת. אי אפשר גם לדעת מראש איך השוק יראה בעוד כמה שנים כשתסיימי דוקטורט. לכן רצוי באמת שתהיה מחויבות עמוקה לתואר תוך הבנה שלא מבטיחים לך כלום. אני לא חושב שזו חלמאות דווקא. זה שיש הרבה אנשים חכמים באקדמיה לא אומר שיש להם את היכולת לפתור בעיות. דווקא בגלל שקובעי המדיניות לא מקשיבים לאותם פרופסורים ההשכלה הגבוהה נראית כמו שהיא.
 

zehava d

New member
נכון, ואת זה הגדרתי כאופטימיות

כלומר, נראה לי שצריך אמונה חזקה שאם אתה טוב בסופו של דבר יהיה בסדר. זה לא אומר שמיד, וזה לא אומר איפה ואיך, אבל צריך אמונה שבסופו של דבר, אפשר להצליח.
 

mummy

New member
אני מסכימה איתך מאד

אם כי בנקודת הזמן הנוכחית שלי בתוך המסלול הזה, רגע אחרי ההגשה ועם הרבה תהיות לגבי המשך הדרך, אני מסתכלת על המצב ועל האפשרויות וחושבת שזה לא אופטימיות כי אם נאיביות ובעצם יש מילים יותר חריפות שעולות לי בראש בהקשר הזה אבל מפאת כבוד המקום אני אתאפק
הפערים כל כך רבים וכל כך עצומים שזה לא רק דיסונאנס אחד זה אלף דיסונאנסים שמתנגשים זה בזה ובסופם השאלה "אז בשביל מה?" שפעמים רבות נשארת ללא תשובה חד משמעית. והנה רעיון לשרשור חדש - אז בשביל מה באמת? בשביל מה כל זה, לעזאזל?
 

משוש30

New member
קודם כל בשביל הדרך לא? ../images/Emo13.gif

כלומר ברור שזה קשה ויש רגעים של יאוש ולחץ, אבל בסופו של דבר במשך כמה שנים טובות התפרנסת (מי פחות ומי יותר) מלעשות משהו שאת אוהבת. שילמו לך כסף בשביל ללמוד. לא שווה? אני מאמינה שבסופו של דבר רובנו נמצא מה לעשות עם הדוקטורט והמקום אליו הוא הביא אותנו. אם לא באקדמיה אז במקום אחר. אני לא חושבת שהחיים עם עבודה אחרת "רגילה" הם יותר קלים או מספקים דווקא. גם שם יש קשיים ורגעי יאוש וקושי כלכלי. וגם את עלולה למצוא את עצמך עושה משהו שאת ממש ממש לא נהנית ממנו ולא מספק אותך. לא בטוחה בכלל שזה עדיף.
 

mummy

New member
אני לא חושבת שזה ענין של מה עדיף

ברור שיש דברים יותר גרועים בחיים מלעשות דוקטורט ולא להשתלב באקדמיה
אבל עזבי, זה לא יום טוב לדבר איתי על זה... שלא לומר, לא תקופה טובה
 

22ק ו ס ם

New member
אני לא חושב שזה נכון

נראה לי שאת מבלבלת בין מישרת החלומות שלך לבין מישרה כלשהיא. דוקטורט בכל תחום יפתח בפנייך הרבה אפשרויות תעסוקה באקדמיה ומחוצה לה. גם אם המישרה הראשונה לא תהיה אידיאלית, בסופו של דבר אם תתמידי מספיק ותהיי טובה בתחום שלך תתקדמי.
 
אני לא חושבת שזה נכון

ויעידו חברותי שמחזיקות בתואר שלישי במגוון תחומים ממדעי הרוח (היסטוריה, למשל) ולא מוצליחות למצוא עבודה. לא כל שכן עבודה שיש בה סיכוי להתקדם לאנשהו, ושהתואר יהיה בה יתרון. השורה האחרונה שלך היא מוסר העבודה שלפיו גידלו אותי
. אני חושבת שאי אפשר להסתמך על זה. אתה יכול להתמיד ולהיות טוב בתחום שלך - ועדיין לא להתקדם ולפעמים גם לא להצליח להחזיק במקום העבודה שלך. וכאן אני לא מדרת על איזו 'משרת חלומות' אלא פשוט על עבודה. כל עבודה. יכול להיות שזה הקושי לצאת החוצה, אחרי יותר מעשור באקדמיה. יכול להיות שזה מצב שוק העבודה באופן כללי. יכול להיות שהבעיה היא פשוט בעייתן של נשים בשנות השלושים שלהם, עם ילדים קטנים. כך או אחרת, לומר "דוקטורט בכל תחום יפתח בפניך הרבה אפשרויות תעסוקה" זה פשוט לא נכון. וכמובן - חבל מאוד שזה לא נכון.
 
זה שחברותייך לא מצליחות

לא אומר שזה לא נכון. גם לא אומר, אגב, שהן נכשלות כי הן לא מוצלחות, אולי כי הן לא מנסות כמו שצריך. מי שמראש מגיע בגישה של "אני בעמדת נחיתות כי X", יהיה בעמדת נחיתות, גם אם חיצונית לא אמור יהיה להיות. ככה זה, ממש פשוט וקל, ואנשים עושים את זה לעצמם כל הזמן.
 

mummy

New member
../images/Emo45.gif מסכימה עם כל מילה (כמה לא מפתיע)

זה שוב חוזר לויכוח הנצחי שבטח אין טעם לפתוח אותו כאן שוב האם באמת הכל בידינו, ואם לא הצלחנו זה כי לא התאמצנו מספיק, שזה אחת המשמעויות של "אם נתאמץ ונתמיד בסוף נצליח". כמו שכתבה כאן מישהי למטה על היקום ששולח למי שרוצה ומאמין. הלוואי שזה היה כל כך פשוט, באמת. לדעתי זהו הקצנה דרמטית של משהו שאולי בגרעין שלו נכון ברמה של "מחשבה/שפה/תודעה יוצרת מציאות" אבל לא רק היא/הן אלו שיוצרות אותה, יש עוד דברים. ויש להם השפעה מאד מאד גדולה. בטח לא כזו שאפשר להתעלם ממנה.
 
לא מספיק "להתאמץ מספיק"

צריך גם להתאמץ נכון. כאשר מטרת העל היא לא למצוא משרה שעונה על מאפיינים ככה וככה, אלא למצוא את עצמך בעולם התעסוקה במקום שתאהבי להיות בו.
 

mummy

New member
מסכימה איתך לגמרי

(כן, כן, זו לא טעות). אין לי ספק שאני אמצא את המקום הזה, אלא שכמו שזה נראה כרגע יש סכוי לא קטן שזה לא יהיה באקדמיה. וזה לא בגלל שאני לא אוהבת את הדבר עצמו או שאני לא מספיק טובה בזה, אלא בגלל איך שהאקדמיה נראית היום, מה שיש לה להציע, והכיוון שאליה נראה שהיא הולכת. ושוב, זה מאד חבל לדעתי. ואם לחזור לפותחת השרשור, נדמה לי שבדיוק על זה היא דיברה, על האופטימיות, על המחשבות של לאן זה הולך ולמה ובשביל מה הכל שמנקרות בראש ברקע, נדמה לי שאצל כולם אם לא אצל הרוב.
 
תקני אותי אם אני טועה

אבל נדמה לי שאת סובלת מסינדרום "הבוקר שאחרי (סיום הדוקטורט, סיום הדוקטורט... במקרה שלך)". אז קודם כל, היי צינית וקללי את האקדמיה בארץ ככל שמתחשק לך (כפי שאמרתי בהודעה אחרת, אני לוקחת באסה בבאסה, והמילה "סבבה" בהקשר של באסה עושה לי מעצבן בציפורניים) אבל במקביל - קחי גם אוויר, וזמן לעכל את המציאות החדשה. מותר לקטר ולהתלונן, אפילו מומלץ, אבל חבל להכנס למרה שחורה.
 

22ק ו ס ם

New member
אני בהחלט מודע שלא הכל בידיים שלנו

אבל מצד שני, יש הרבה אנשים שמוותרים די מהר או שמעדיפים לעשות בחירות אחרות בחיים שלהם על פני מיצוי מלא של פוטנציאל החיפוש (למשל, להקדיש את הזמן למשפחה גם אם זה בא על חשבון עבודה, או אני מחפש עבודה רק בארץ). המצב כמובן אף פעם לא אידיאלי אבל גם קשור לסדרי עדיפויות לגיטימיים של כל אחד.
 

22ק ו ס ם

New member
אני לא חולק עלייך בעיניי הקשיים

ואני חושב שישראל היא מקרה באמת קיצוני בנושא הזה, אבל למי שסיימה דוקטורט יש יתרון על מי שיש לה רק תואר ראשון לא? נכון שהרבה מהמישרות לא יהיו קשורות בהכרח לאקדמיה והיא אפילו תהיה overqualified אבל זה בכל זאת פותח פתח גדול יותר. הבעייה היא שבאמת יש תחומים מסוימים שקשה בהם למצוא עבודה, כמו גם דברים שהשתנו אצלך עם השנים (משפחה וילדים, ציפיות) והחזרה לקרקע המציאות יכולה די לכאוב. אני יכול להעיד שפה בארה"ב, עם דוקטורט בהיסטוריה תוכלי לעשות הרבה מאוד דברים.
 

tulkin

New member
ראשית - אופטימיות זה דבר טוב

בלי קשר ללימודים או לכל דבר אחר... זו פשוט גישה טובה ומועילה לחיים (לפחות לדעתי) חוץ מזה, לא הייתי הולך לעשות דוקטורט ללא אמונה פנימית (במה שצריך להאמין), בלי קשר לשאלה אם קל או קשה להשיג משרה. העבודה קשה מדי בשביל לעשות אותה ללא דרייב פנימי. ואני איתך לגמרי - יהיה בסדר. גם אני מאמין בזה.
 
למעלה