האאאא, אני מאושרת! ../images/Emo9.gif
ידעתי שהכל יבוא על מקומו ברגע שאני אחזור לת"א, בחיי. למה אף אחד לא הקשיב לי קודם?... בקיצור, הלכתי היום לקנות קלסר ודפדפות לכבוד היום הראשון ללימודים, וכמובן שטרחתי לעבור בדרך בחנות טישירטס ולנפנף לבוס קלות תוך שיחת טלפון מיותרת ["כן, אמא, אין לי ממש מה להגיד לך, אבל אני צריכה להיראות מגניבה ומתנשאת אז שתפי פעולה"] והתרחקות מהאיזור בפאסון היסטרי. וכמובן שגם קיבלתי ממנו אחר כך סמס זועם: "Thats the way to say sahlom?!", שהעלה לי את הבטחון העצמי ברמות פליליות. אייי, אני כזו מוצלחת.

ואז, לאחר שסיימתי את כל רכישות הלימודים ההכרחיות [קלסר ודפדפות, עטים, מחדד, דיאט קולה ו-2 כאפיות מגניבות מפולאנ'בר עם כבשים וחיוכים ירוקים, כמובן], הגיע הזמן לחפש את קו 5. לדרך מנחם בגין. לפינת דוד חכמי. לרח' ריב"ל ופאקינג קמרה אובסקורה!
איייי, אין מילים במקלדתי שיכולות לתאר את האושר וההתרגשות שאחזו בי בכניסה לבניין הטחוב, המט-לנפול, המעלה אסוציאציות מופלאות של מכון ליוויי בסמטאות לונדון פינת שכונת הארגזים. העלייה במדרגות הדביקות, הכניסה לכיתה, הצפייה בשכניי לספסל הלימודים המורכבים מאוטיסט עם חשש לפיגור שכלי קל עד כבד [שכותב מדהים, אגב, אבל מתעקש להשוות בין חזי לסקלי ובר רפאלי וצריך לפנות חצי שעה מזמן השיעור כדי להסביר לו ש"סאלינג'ר" זו מילה אחת, ובעיקר שם של סופר ("סליי מה?")], פאנקיסטית רוסיה בת 20 מצופת קעקועים, לסביות מאיימות, סטלנים גמורים ועוד רבים וטובים... הכל היה כ"כ נפלא. והשיעור הראשון בכלל! ישבנו וניתחנו בצוותא את שיריו של לסקלי [כולל הקטע הבלתי נשכח הנ"ל: "אני אוכל שניצל בפיתה עם קטשופ של ויטה"] יחד עם המורה התמהוני והמגניב [כמו שאני אוהבת], ובאמת-באמת שהרגשתי שסוף סוף מצאתי את המקום המתאים לי, וסוג הדיונים שאני אשכרה יכולה לתרום להם משהו. הייתי כה גאה. ;[ האושר התפוגג במעט בשיעור הבא, הארוך להחריד, שנגע יותר לפעולת הכתיבה עצמה וכלל בעיקר הרבה הערות וביקורת ממרכזת המגמה המאיימת, אבל...אבל אני מניחה שגם אליה עוד אתרגל. וגם אם לא, העיקר שאני יודעת שאני יחסית מוצלחת בדרכי, ובתחום שמדבר אליי... ואני כ"כ מאושרת. באמת. כ"כ כ"כ כ"כ שמחה. [ומחר עמותה, כרגיל, אבל אז שיעור עיוני עם ניר ברעם, שיעור עריכה ושיעור כתיבה למדיה (בלוגים ושיט). יהיה כיף!]. יום טוב לכן! ^^