הנסיכה הקסומה20
New member
אוף
מה מסמל עבורכם הים ? הים עבורי מסמל את הגעגוע, האהבה ... הכאב וגם את החיים. הכל ביחד, במקום אחד, המקום שמרגיש הכי קרוב ללב. אז מדמיינת את עצמי יושבת שם על החול החם מביטה בגלים שמתנפצים כמו כל כך הרבה דברים בתוך הלב שלי ואני שם יושבת וכותבת מכתבים ככה אני מבטאת את עצמי, ככה אני מוציאה את הכאב, העצב וגם את השמחה. על הדף. לוקח לי זמן להקשר לאנשים, אבל כשאני נקשרת אליהם אז מבחינתי זה עד הסוף ויש לי את האמת הפנימית שלי איתם שאף אחד לא יכול לקחת וגם אם מבחינתם זה לא ככה, וגם אם הם לא מרגישים, מבחינתי זה נחתם. עליהם אני סומכת. זאת הבעיה אצלי. שבסוף כמעט תמיד הם מאכזבים. תמיד אני מוצאת את עצמי יושבת בחדר, בדיכאון ומנסה להבין מה עשיתי לא בסדר (הרי איך הם יהיו לא בסדר אם אני כל כך מאמינה בהם וסומכת עליהם ? ולוקח לי זמן להרשות לעצמי את כל זה) יש לי בעיה כזאת עם אנשים, אני נקשרת וקשה לי לעזוב רגשית. כבר היו אלו שקמו והלכו, שאכזבו. ואחרי שיחות עם עצמי והבנה והפנמה, שוב נקשרתי, לא באותה רמה כמו אז אבל עדיין ... ועכשיו שוב הלב שלי מרגיש אבוד, לא קשור לכלום ... לבד, מנסה להבין מה שוב הוא עשה לא בסדר. והוא לא עשה כלום, תאמיני לי. נמאס לי. עד שאני מוצאת את הבן אדם שנראה לי שהוא מהקבוצה של הטובים, ועד שמאמינה בו .. מתחברת עליו , בוטחת בו ... למה תמיד אלו האנשים הלא נכונים בסופו של דבר ? או שהם כן, פשוט לא בשבילי. אוף, אפילו אני כבר לא מבינה את עצמי מהמכתב הזה. נמאב לי להתייאש מאנשים , נמאס לי להתאכזב הוא אמר בשיר ש"לא כל האנשים נולדו רעים" , אולי הבעיה היא בעצמי כבר לא יודעת.
מה מסמל עבורכם הים ? הים עבורי מסמל את הגעגוע, האהבה ... הכאב וגם את החיים. הכל ביחד, במקום אחד, המקום שמרגיש הכי קרוב ללב. אז מדמיינת את עצמי יושבת שם על החול החם מביטה בגלים שמתנפצים כמו כל כך הרבה דברים בתוך הלב שלי ואני שם יושבת וכותבת מכתבים ככה אני מבטאת את עצמי, ככה אני מוציאה את הכאב, העצב וגם את השמחה. על הדף. לוקח לי זמן להקשר לאנשים, אבל כשאני נקשרת אליהם אז מבחינתי זה עד הסוף ויש לי את האמת הפנימית שלי איתם שאף אחד לא יכול לקחת וגם אם מבחינתם זה לא ככה, וגם אם הם לא מרגישים, מבחינתי זה נחתם. עליהם אני סומכת. זאת הבעיה אצלי. שבסוף כמעט תמיד הם מאכזבים. תמיד אני מוצאת את עצמי יושבת בחדר, בדיכאון ומנסה להבין מה עשיתי לא בסדר (הרי איך הם יהיו לא בסדר אם אני כל כך מאמינה בהם וסומכת עליהם ? ולוקח לי זמן להרשות לעצמי את כל זה) יש לי בעיה כזאת עם אנשים, אני נקשרת וקשה לי לעזוב רגשית. כבר היו אלו שקמו והלכו, שאכזבו. ואחרי שיחות עם עצמי והבנה והפנמה, שוב נקשרתי, לא באותה רמה כמו אז אבל עדיין ... ועכשיו שוב הלב שלי מרגיש אבוד, לא קשור לכלום ... לבד, מנסה להבין מה שוב הוא עשה לא בסדר. והוא לא עשה כלום, תאמיני לי. נמאס לי. עד שאני מוצאת את הבן אדם שנראה לי שהוא מהקבוצה של הטובים, ועד שמאמינה בו .. מתחברת עליו , בוטחת בו ... למה תמיד אלו האנשים הלא נכונים בסופו של דבר ? או שהם כן, פשוט לא בשבילי. אוף, אפילו אני כבר לא מבינה את עצמי מהמכתב הזה. נמאב לי להתייאש מאנשים , נמאס לי להתאכזב הוא אמר בשיר ש"לא כל האנשים נולדו רעים" , אולי הבעיה היא בעצמי כבר לא יודעת.
