גיל ההתבגרות הוא גיל קשה גם ללא קונפליקטים
מיוחדים.
זה גיל של מרדנות טבעית ללא קשר ל"דתי" או "לא דתי", זה קיים גם אצל משפחות דתיות "רגילות" בגיל בו הנוער מתחיל לעמוד על דעתו.
זה מגיע אצל כולם בצורה של צמחונות / טבעונות / מתירנות / חזרה בתשובה - כל מיני בדיקת גבולות וקצוות מסוגים שונים.
אצלכם הנושא נפיץ מאחר ואתם בית דתי שבו הילדים לומדים בחינוך חילוני.
הילד מקבל מסר רב משמעויות (שזה מסר בריא לדעתי אם יודעים "לנווט נכון את הספינה").
מבינה את הבעיתיות שלכם מבחינת בתי הספר, מכירה את הקושי של בעלך לקבל את רצונו השונה של בנך ובכל זאת, הייתי הולכת עם הנער בדרכי נועם על מנת לשכנע אותו להגיע לבית הכנסת בשלב כל שהוא ומצד שני מנסה לדבר על לב הבעל שידע להתרצות ולא להכנס לפינות שלא רוצה להמצא בהן בשלב כעת וגם מאוחר יותר.
גם אם הילד יחליט להפסיק להיות דתי עליו לכבד את אביו ומנהגיו ולא לנכר עיניים בחילוניותו ולדעת גם הוא להתגבר על ייצרו.
אין לי הרבה דברים מעבר לזה רק הרבה הרבה חיבוקים