אוף...

[אמאשל נתנאל]

אוף...

היום המתבגר הטיח באבא שלו את האמת...
אני לא הולך להיות דתי
אני לא אוהב ללכת לבית כנסת
הדת לא מעניינת אותי....
האבא לקח את זה קשה... והתחיל להאשים אותי ולהאשים את בית הספר
מבחינתו כולם לא בסדר חוץ ממנו....
ניסיתי להסביר לו שאצל המתבגר הדת קשורה ביסודי שם עבר התעללות אצלו הדת קשורה בדברים לא טובים
אבל אין עם מי לדבר...
בכל מה שנוגע לדת בעלי אטום יותר מהקיר....

אבל אולי כעת אחרי שהאמת הוטחה בפניו הוא יפנים וישנה קצת מדרכיו - יפסיק לכפות עליו ללכת לבית כנסת
יפסיק לומר מילים לא יפות כשהוא לא קם לבית כנסת

או שאני סתם נאחזת באשליה?
בתחלס נמאס לי לעמוד ולתווך ביניהם...

 

[אור2221]

המתבגר זה הילד שבפנימיה?

גם ביה"ס שהוא נמצא בו עכשיו הוא לא מוסד דתי.

תנסי לראות האם את יכולה לגרום לבעלך להבין, שלכפות את הדת אי אפשר, אבל לאבד את הילד אפשר גם אפשר.

 

[אמאשל נתנאל]

כן זה הילד בפנימיה

בעלי לא מבין זו הבעיה...בית הספר אשם (הנוכחי) אני אשמה, כולם לא בסדר חוץ ממנו....
בעלי כל הזמן אומר "דרך ארץ קדמה לתורה" חבל שהוא לא מצליח לישם את זה אצלו בבית...
אמרתי לו מה יותר חשוב שבילד יהיה דתי או שיהיה בן אדם? מה ל כך נורא בזה שהילד לא יהיה דתי?
שיפסיק לכפות וזה יבוא ממנו לבד

 

[נומלה]

זה לא בעיה עם המתבגר

זה (חוסר) תקשורת שלך עם בן הזוג. פתרון או עצה צריכים להגיע מתחומי הטיפול במשברים בין בני זוג.
שאלה: בשאר התחומים (לא דת) התקשורת טובה?

 

[ענת הגדולה היחידה]

מצב עדין

ואני למדתי לא להתווכח איתם. זה עובד כמו בומרנג. למדתי גם לא לנקוט עמדה אפילו שזה קשה מאוד. הילד ילך לצבא ויתאזן. אם תפעילו עליו כוח ושכנוע זה לא ילך. להסביר לאבא גם לא טוב זה לנקוט עמדה ואת תמיד תצאי לא טוב. אני הרבה חושבת השבוע על השיר עוף גוזל. חתוך את השמים. טוס לאן שבא לך. ושורת המחץ אומרת הכל - רק אל תשכח יש נשר בשמים גור לך. זה מה שהייתי אומרת למתבגר הזה.

 

[אמאשל נתנאל]

כן, התקשורת טובה

חוץ מהדת, אתם צריכים לראות לפני פסח, בעלי מאבד את הצפון....

 

[adif11]

ברור שנמאס לך להיות תקועה בין שניהם

וקל לאמר שתפסיקי להתערב אבל מאוד קשה לביצוע.
אולי נסי לדבר עם בנך ולאמר לו שכל עוד הוא חי בבית שינסה מתוך כבוד לאבא להמשיך לבוא איתו בשבתות לבית כנסת ושגם
לא יתבייש להסביר לו שהוא עושה זאת מפאת כבוד אב שהוא רוחש לו ושאין לו שום כוונות לנהל אורח חיים דתי מעבר לכך.
לגבי יתר הימים - שיעמיד לו עובדה ולא ילך.
יש ויכוחים על נושאים נוספים בתחום אורח החיים הדתי או רק באשר להליכה לבית כנסת ?

 

[אמאשל נתנאל]

הבעיה היא בית הכנסת,

בשאר התחומים אין בעיה יתרה מזה הוא מאוד מתגאה בילד, ביכולות שלו, בחוכמה שלו, בעובדה שהוא לומד באחר מבתי הספר הטובים ביותר בארץ, מצד שני לבעלי חשוב מאוד מה גידו... "שואלים אותו בבית כנסת איפה הילד" מה איכפת לכם איפה הילד ומה איכפת לך מה חואמרים אחרים? שיתעסקו בעניינים שלהם ולא יתעבו בעניינים של אחרים, חלק גדול מהבעה זה הנושא של"מה יגידו"
אני אומרת לו בפרצוף שלא צריך לעניין אף אחד למה הילד לא בא לבית כנסת, ושומעים שהוא לומד בירושלים - ישר "באיזה ישיבה?" מה ירושלים זה רק ישיבות?

 

[נומלה]

אז שבי איתו לבד (בלי הילד)

ותבררו לעצמכם בהנתן המצב, מה מאוד מאוד חשוב לו ומה בר ביצוע ואיפה הוא רואה את עזרתך. ותעשו את זה במקום שקט ולא לעיני הילדים ותשתדלו לזכור שאתם חיים ביחד כי אתם מעריכים ואוהבים אחד את השני. זה גם המקום להסביר לו שאת לא קוסמת ולא יכולה לגרום לילד לעשות דברים סתם ככה.

אני יכולה להבין שהוא עומד בלחץ גדול (האבא). בית הכנסת בסופי שבוע יכול להיות קן צרעות רציני ומראש אתם משפחה מורכבת מבחינת הציבור הדתי. קחי את זה לתשומת ליבך ותנסו להגיע לאיזה עמק השווה כדי שלא תבלו את השנים הבאות בריבים אין סופיים. חבל.

 

[צלילי מיתר]

הבעיה היא של כולכם - את, האב והנער בעצמו

את ובעלך צריכים לשבת וללבן בניכם את הדרך לחינוך הילד ולהגיע להסכמה ולהיות עיקביים בהחלטה שלכם (או לפחות להכריז על תקופת נסיון שבה עליכם להיות עיקביים)
לבעלך - חשוב מה יגידו
לך לא חשוב מה יגידו
ולילד יש דעה משלו.

דברו, החליטו באופן שיתן לכל אחד להרגיש שהוא חלק מהבחירה .

בהצלחה.

 

[ענת הגדולה היחידה]

האם דיבורים הם תמיד הפיתרון ללבן בעיות?

אני לא תמיד בטוחה. לפעמים יש מקום לשקט, להירגע. מתוך כבוד לבחירה של כל אחד. לצאת לסרט, לים, לחופשה. לא לדבר על זה בכלל. להתמקד בהעצמה משפחתית שבה יש מקום לכל אחד גם אם הוא שונה.

 

[אימם]

מסכימה

בילוי משפחתי מהנה ומשותף לכולם. אצלנו זה באולינג

 

[אמאשל נתנאל]

הסבר קטן מאיפה זה בא....

אני באה מבית חילוני לגמרי
בעלי בא מבית דתי עד חרדי
הילדים נחשפו לשני הצדדים מבחינת משפחה, והם רואים את ההתנהלות של המשפחה שלי ואת ההתנהלות של המשפחה שלו..
לדוגמא בבר מיצווה... מהצד שלי כל מי שהזמנו בא.. מהצד שלו, אחות אחת זה רחוק לה מידי וקשה לה להגיע מיבניאל לירושליים.... (בעל + 10 ילדים וכלות וחתנים) לאחר אחר יש בדיקה באותו היום - אז אם הוא לא בא אף אחד מהמשפחה שלו לא בא (אישה ו10 ילדים + כלות וחתנים) ואצלו היינו בחתונה של הבן שלו שבועיים לפני הבר מצווה - בירושלים
הבן רואה את ההתנהלו ומבין שזה שאתה דתי לא אומר שאתה בן אדם...
חוץ מה ישנם עדיין משקעים מהיסודי שמשפיעים עליו היום והוא בטיפול

 

[adif11]

תאמיני לי שבפורומים האלה של ההורים את

לא ממש צריכה להתאמץ כדי לשכנע (את רוב משתתפי הפורום לפחות) למה עדיף להיות חילוני

בכל אופן לעניננו, כפי שהצעתי לך , נסי לדבר עם הילד שילך בשבת לבית הכנסת עם אביו מפאת כבוד אב ולא משום סיבה אחרת.
תסבירי לו שאבא מתבייש בפני יתר המתפללים ושאם ילך איתו בחלק גדול מהשבתות יחסוך לו עגמת נפש גדולה ויגרום לו נחת מרובה.
מעבר לזה תעזרי לילד לשים גבול בין החיים שלו לחלומות של האבא.

 

[אימם]

הילד לא אשם. בעלך צריך לכבד את החלטתו

הילד שלך חכם והגיע למסקנה נכונה! הגיע הזמן שבעלך יגיע למסקנה שהבעיה נעוצה בעצם במה שהילד רואה בבית, עובדה שהחלטתם להקים בית כשאחד דתי ושניה חילונית. הלחץ והמצפון שבעלך מנסה להפעיל, מכיוון של מה יגידו הוא לא הוגן. לכבד את בעלך זה לא אומר שהבן חייב ללכת לבית הכנסת כדי לרצות אותו. או חייב לעשות מצוות כדי לרצות.

גילוי נאות: בעלי ואני נישאנו כששנינו היינו חילונים. לפני מספר שנים הבעל החליט לחזור בתשובה.
היו חילוקי דעות בהתחלה בנוגע לחינוך אבל בסופו של דבר כשרוצים להמשיך לחיות יחד, חייבים לוותר ולהגיע לפשרה. נקודת המוצא: לא מכריחים את הילדים לקיים/לא לקיים מצוות. אנחנו ממשיכים בחילוניותנו אבל מכבדים את דתיותו.

 

[לאונידס]

מה יקרה אם תניחי להם להסתדר לבד?

כשאת ובעלך החלטתם להקים משפחה היה בינכם סיכום לגבי דרך חינוך הילדים? מה היה הסיכום?

 

[XמXלה]

גם אני אמא של נתנאל

וגם אני עברתי את זה

היינו מאוד דתיים והגרוש שלי די המאיס את הדת על הילדים.
כשהילד אמר שלא רוצה יותר בית ספר דתי ובכלל הדת לא מעניינת אותו היה לי מאוד קשה וגם לאבא שלו אבל זרמתי איתו ורשמתי לבית ספר חילוני. שמחתי שאבא שלו, למרות שדעתו לא היתה נוחה מהעניין גם הבין שאי אפשר לכפות על ילד לקיים מצוות.
מכיוון שלא המאסנו עליו לגמרי את הדת (מסתבר) ולא ירדנו לו לחיים על הבחירה שלו לא לשמור מצוות - לפני כמה חודשים חזר להניח תפילין ואפילו ניסה לשמור כמה שבתות אבל היה לו קשה מידי (הוא חייל).
את יכולה להגיד לבעלך שכלום לא הולך בכח אבל כמו שזה נראה לא נראה לי שמישהו יכול לשנות את דעתו. אולי יש איזה רב או מישהו שהוא מתייעץ איתו ויכוון אותו (את בעלך הכוונה).
אגב, אנחנו כבר לא דתיים מלבד הבת שנשארה דתייה (וגם הגרוש).

 

[אמאשל נתנאל]

מכל מלמדי השכלתי....

אני אשב עם בעלי ואדבר איתו ואדבר עם הילד
מאחר והוא בגלל בית הספר היסודי נמצא בטיפול (שיחות וכו') אני לא שוללת לערב את המטפל שלו בנושא

אני כמה פעמים אמרת ליד שעד גיל 18 כשהוא בא היתה מהפנימיה שיכבד את אבא שלו וילך לבית כנסת איתו וכו' אחרי גיל 18 הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה..

 

[XמXלה]

ללכת לבית כנסה בשבת בבוקר זה הדבר הכי מבאס

בעולם!! במיוחד לילדים/נערים. מי אוהב לקום מוקדם בשבת?
אולי אפשר להגיע לפשרה שהוא יגיע לבית הכנסת קצת יותר מאוחר, נגיד בסביבות קריאת התורה.
ללא קשר לדת, עם ילדים ובעיקר עם נוער אי אפשר ללכת בכח ולכפות את הרצונות שלנו עליהם. לא סתם כתוב חנוך לנער על פי דרכו.

 

[אמאשל נתנאל]

הוא הולך לפעמים יותר מאוחר ולפעמים בכלל לא

לשאר התפילות הוא הולך