אוף!

[levshavur]

לפרח נובל

שלום לך
קודם כל יש טיפול תרופתי לסיוטי לילה. את יכולה לפנות לרופאה פסיכיאטרית ולבקש. אין שום סיבה שתסבלי. אני הייתי עם טיפול כזה במשך שנים וזה עזר! כיום אני יכולה להסתדר גם בלי זה, אבל יש לי טיפול נגד חרדה למיקרה חירום שבכל זאת היה סיוט ואחרי הכדור הזה אני ממשיכה לישון בשלווה כל שאר הלילה.
לגביי זה שאת חווה את הטראומה- פלשבקים הם חלק מפוסט טראומה אבל עם הזמן (והטיפול) הם ניהיים פחות משמעותיים בחיים והתדירות שלהם פוחתת. לאט לאט אני חוויתי את זה פחות ופחות חזק. ועם תירגול המחשבה ש"זה לא קורה לי עכשיו" לאט לאט גיליתי שזה עובד...זה לקח זמן ומאמץ. נכון זה לא נעלם לגמרי אבל למדתי לחיות עם זה...
אני לא חושבת שהשנה תהיה בהכרח סבל...הינה היו לי שנות סבל והן נגמרו. לכל סבל יש סוף ...להפך תנסי לחשוב חיובי שהשנה הזאת בחייך תהיה שנה טובה יותר...

ולגביי דיכאון לכל דיכאון יש סוף אם הוא מטופל נכון מבחינה תרופתית. לקח זמן וניסיונות עד שהרופאה שלי מצאה את התרופה הנכונה בשבילי והיום אני על רמת אחזקה ולא מרגישה יותר בדיכאון...אני לוקחת תרופה רק ליתר ביטחון...למרות שיש לי הרגשה שהייתי יכולה גם בלעדיה...אבל אין לי כוח וזמן לנסות את זה...אז אני לוקחת תרופות וחיה עם זה מצויין...
בהצלחה!
לבשה

 

[שישמים אחרים]

פרח יקרה

אולי תנסי לכתוב - ואת לא חייבת כאן. יש לך מחברת? - מה את מרגישה כשאת כותבת שאת מתפרת או הולכת להתפוצץ? על מה את חושבת? לי זה עוזר כשאני לא נמצאת בסביבת המטפלת שלי. ככה אני מבינה יותר טוב עם מה אני מתמודדת ואחר כך לוקחת את מה שכתבתי לטיפול.

את מדברת עם המטפלת על ההתעסקות באוכל כדרך לא להתמודד עם מה שקרה לך? ויותר מזה, את מדברת - לאט, בקצב שלך - על מה שקרה לך? זה הדבר הכי קשה שאפשר לעשות (שאני, לפחות, עושה) אבל זה מרפא.

מאמינה בך. תחזיקי מעמד.