אוף!

[פרח נובל2]

אוף!

למה הכל חייב להיות קשה???
מתמוטטת

הנה זה מתחיל...

 

[מייפלס]

פרח יקירה

מה מתחיל ?

 

[TorrentN]

וזה גם ייגמר.. כמה שיותר בקרוב.

בעיקרון אני ממש מאמינה שאם לא היה קשה לא היה טעם.
כי בסה"כ אם לא היינו מגברים על קשיים ולא מותחים את גבולות היכולת שלנו לא היינו מרגישים סיפוק, לא היו לנו מטרות שידרבנו אותנו..
אבל זאת ראיה כללית על קושי.

שותפה לתהייה שלך בתחום המסויים הזה..
הלוואי ויכולתי להקל.
(או שאני יכולה? אם יש משו שאפשר לעשות-
ממש אשמח!)

יהיה בסדר, יקרה.
יהיה בסדר.

 

[אחת בתוך אחת]

איתך...

כשיהיו בך כוחות ומילים כתבי מה קורה...

 

[אלומת האור]

 

[פרח נובל2]

...

השבועות האחרונים קשים לי במיוחד!
כל כך קשה לי לדבר, לספר...
כמה שאני זקוקה ומתגעגעת לפסיכולוגית, שתחזור כבר!!
אני מוצאת את עצמי כל היום עסוקה רק באוכל. אני משתגעת!
היה תקופה שהיה קצת יותר טוב.
לפני כמה שבועות התחיל לי הירידה...
והוא ממשיך...
וממשיך...
ואני כל כך רוצה לתפוש את עצמי ולומר לעצמי להיות חזקה ולהילחם, אבל אני לא מוצאת כוח...
והכול קורס.
יש לי עוד סיפור ארוך מאחורי כול התקופה הזאת. אבל כל כך קשה לי לדבר. מצד אחד רוצה לפרוק, מצד שני משהו עוצר אותי.. לא יודעת מה. וזה מעסיק אותי כל היום...
אוף! הלוואי וידעתי משהו חוץ מהקושי והשנאה העצמית...
אני כל כך קרובה ללפגוע בעצמי.
והיום אני מסתכלת סביבי וכולם רזות, ורק אני השמנה...
מצד שני מפריעה לי שהיום בכלל לא אכלתי לפי התפריט.
אוף! אני סתם חופרת לכם.
מצטערת כל כך
מקווה שאני יעבור את הלילה בשלום.
ומחר אני מעבירה שיעור. אין לי כוחות לזה...
אין לי כוח לכלום. רוצה למות! והלילה!!!!!

 

[אחת בתוך אחת]

מחבקת חזק חזק...

כאן איתך...
מצטערת שאין בי מילים...
אוהבת מאוד..

חיבוק ענק ענק..

 

[אלומת האור]

תגידי, אחת בתוך אחת

מאיפה את מביאה את התמונות עם הפתגמים האלה?

 

[אחת בתוך אחת]

אור..

מחברה בפייס שמעלה אותם..

 

[אלומת האור]

אנחנו לא ניתן לך למות!!!

אני אוהבת אותך... כל כך מבינה אותך על הפסיכולוגית... הנה תראי מה קורה לי עכשיו עם הרופאה שלי, אני אומללה כל כך בלעדיה, זה נורא, הכאב הזה. את חייבת להחזיק את הראש מעל למים, היא תחזור ותלווה אותך, את חייבת להתמקד בזה... תחשבי שהיא לא הייתה רוצה לראות אותך פוגעת בעצמך... את יודעת, זה מה שעוזר לי בימים האלה להתאפק מלפגוע בעצמי, זה שאני יודעת שזה חשוב לה ואני רוצה לשמח אותה...
אל תפגעי בעצמך... בבקשה!! אנחנו זקוקים לך פה בריאה ושלמה. תשתדלי, בסדר? אם מתחשק לך לפגוע פשוט תבואי לפה ותכתבי ותכתבי ותכתבי ו"תקיאי" את הרגשות שלך על הדף... לכי קצת לנוח כדי שתוכלי להעביר את השיעור מחר. ומחר נסי להיצמד לתפריט כאילו לא היה דבר היום.
אל תמותי לנו

הנה, אני מבטיחה לך לא לפגוע בעצמי יותר הלילה (וזה קשה!!! גם אני ממש רוצה!!!)
בואי תבטיחי לנו גם?

 

[פרח נובל2]

לא יודעת

היום היה לי קשה במיוחד!
שום דבר לא הלך לי, ואני ויתרתי לעצמי המון.
לא אכלתי חצי תפריט.
זה קשה לי לראות את עצמי נופלת.
הקטע הנוראי זה שאני עושה בלאגן ע-נ-ק-י אם התרופות. לא רוצה תרופות. הם אומרים שבגלל זה אני מרגישה ככה...
אני לא מצליחה לקחת אחריות על שום דבר. אני בבלאגן ענקי. לא מוצאת את עצמי.
מיואשת לגמרי לגמרי
אלומת אור!
את נשמה!
כשקראתי את מה שכתבת לי הרגשתי טוב. שמשהוא מבין אותי. שאני לגמרי לגמרי בודדה כמו שאני חושבת.
תודה רבה! את מדהימה!!!
אני עדיין לא פגעתי בעצמי. נראה לעוד כמה זמן אני יחזיק מעמד.
הימים הם סבל, והלילות לא יותר טובים בכלל
תודה לכולכם על התגובות!

 

[פרח נובל2]

בוכה...

מרגישה שאני הולכת להתפוצץ!!!

 

[אלומת האור]

מחבקת אותך

תרצי לשתף עוד?

 

[someone343]

מחבקת חזק

 

[מייפלס]

 

[jellybelly1]

פרח יקרה

אני מרגישה אותך והייתי בנקודה הנמוכה בה את נמצאת (וכנראה גם אהיה)
מאחלת לך הרבה כוחות וסבלנות ומבטיחה לך שזה זמני ויהיה שיפור
הלוואי ויכולתי להקל על תחושת הקושי ולעודד אותך לאהוב את עצמך מאוד למרות המצב. את אדם טוב ומגיע לך להרגיש טוב בלי קשר להצלחה שלך בהתמודדות עם האכילה.

 

[אחת בתוך אחת]

מחבקת חזק..

הלוואי והיו בי יותר מילים...
כתבי מה איתך יקרה..

מחבקת חזק..

אוהבת המון המון..
ואני כאן איתך....

 

[פרח נובל2]

תודה לכולכם!

אני לא יודעת להסביר מה איתי...זה פתאום המון רגשות והמון דברים בבת אחת.
ומעבר לכל זה, קיבלתי במבחן 46...
האכילה היא זוועתית, מרגישה כ"כ לבד, ניתקתי את עצמי מכל החברות, הייתי היון במיטה כל היום, לא יכולה יותר עם הדיכאון הזה, הוא ממש משתלט על החיים.
אני מתה לפגוע בעצמי, אני כ"כ קרובה לזה, אבל מפחדת לעשות את זה. זה יוכיח לי שכל האשפוז היה לכלום. 3 חודשים של סבל!
נכנסתי לאשפוז כשהייתי מקיאה המון וחותכת. גם באשפוז עשיתי את זה בהתחלה אבל תמיד סיפרתי להם והם עזרו להפסיק.
אחרי חודשיים, חזרתי להקאות, לצימצומים...רק הפגיעה אני לא עשיתי ולא יודעת לעוד כמה זמן...
אני ממש חווה את הטראומה שעברתי בעבר שוב.
יש לי סיוטים כל לילה, אני חושבת על זה כל היום, חיה בפחד נוראי, ואין לי עם מי לשתף את כול הרגשות האלה.
אני מעדיפה למות. זה זוועה...
מרגישה שאני לא שווה כלום, אני בזבוז, אפילו אין בי טיפה של יופי חיצוני ופנימי, כולי זבל זבל זבל!!!
עד מתי???
אין לי כוח כבר להילחם!
אני רואה את עצמי מדרדרת, ניסיתי לתפוש את עצמי כמה פעמים.
זהו. די. נמאס. החלטתי שהגיעה זמני למות.
בשבת יש לי יום הולדת. לא רוצה לחגוג. לא רוצה להגיע לגיל הזה. הלוואי ומשהו יקרה לי לפני שבת! זה אומר עוד שנה סבל...

 

[jellybelly1]

אין לך מה להאשים את עצמך

להחזיק מעמד מחוץ לאשפוז בלי טיפול (כך הבנתי) זה בלתי אפשרי. מגיעה לך כל העזרה ולא להיות לבד עם מה שאת עוברת.
כל הכבוד שמצליחה להימנע מלפגוע בעצמך זה מוכיח שיש בך כוחות
את יקרה והחיים שלך יקרים ובהחלט לא הגיע זמנך. עברת אירוע קשה. אבל צריכה לזכור שאנשים עברו דברים דומים ומצליחים לקום מהפגיעה וגם את יכולה.
אל תשפטי את עצמך על מה שקורה עכשיו תתייחסי לעצמך יותר בחמלה, בבקשה

 

[מייפלס]

רק רוצה להגיד ...

שממה שאת כותבת אני רואה בך המון יופי פנימי !