אני לא יודעת
למה זה קורה, יכולות להיות כל מיני סיבות. תחשבי אם את נמצאת שם בשביל אותם אנשים שאת מצפה שיהיו בשבילך כשרע לך, אולי הם מצפים ממך ליותר כשלהם רע, אין לי מושג. אולי את מבקשת תשומת לב מהאנשים הלא נכונים (לא מתכוונת לאבא שלך), אנשים שאולי מאכזבים כי הם לא באמת חברים. במקרה כזה אולי באמת צריך לחשוב אולי טעינו בבחירת החברים, אולי את מחפשת חברויות אחרות עם אנשים מאד מסוימים ובכיוון הזה את צריכה ללכת, של לחפש אנשים שהם מקום בטוח בשבילך. שאתם נמצאים אחד בשביל השני כשצריך. או אולי זה קורה כי הם מרגישים שבכל פעם שרע לך ואת מספרת להם את זה הם לא מצליחים לעזור לך, וזה מתסכל אותם. סתם העלתי כאן רעיונות, את היחידה שיודעת מה התשובות... מציעה שכן תנסי לעשות משהו בשביל שתרגישי טוב. חבל על הימים האלה שאת מרגישה בהם רע, זה יכול להיות אחרת. אפילו תכריחי את עצמך לעשות משהו, זה מה שאני לפעמים עושה כשממש רע לי. לפעמים אין ברירה ואנחנו צריכים בעצמנו לצאת מהבוץ, בלי עזרא של אף אחד, מכל מיני סיבות. צריך רק להאמין שזה אפשרי, לקחת את האחריות על עצמנו.