אוף.........

[viviti]

אוף.........

לא יודעת אם שייך אם לא שייך רק יודעת שאני על סף התמוטטות מהצהריים רק ויכוחים על שטויות מקלחת, שיעורים..... מריבות שהגיעו למחוזות אחרים לא יכולה יותר כן, מכירה את האופציה של לתת להם לעשות מה שהם רוצים איכשהו זה יכול להיות כאופציה חד פעמית אבל, לא כמשהו שחוזר על עצמו כל ויכוח כזה גורר טלפון לאבא שלהם... או לחילופין הליכה אליו..... למה הדברים לא יכולים להיות פשוטים?

 

[דינה.מיט]

הם אף פעם לא פשוטים

הדברים וגם הילדים כשהם קטנים ובוכים את אומרת לעצמך כשייגדלו - ילמדו לומר מה מציק להם כשהם גדולים יותר ובוכים את אומרת לעצמך - כשייגדלו ילמדו להתגבר כשהם יותר גדולים ובוכים את אומרצ להם - גם לאמא אין תשובות אם היו פתרונות קלים לא היתה עבודה ליועצים/פסיכולוגים/טרפיסטים למיניהם... אם היו תשובות קלות לא היו אנשים מתוסבכים אם היו תשובות קלות אז היה לנו נורא משעמם... טוב, זה היה בהומור

אז את לא לבד, תרגעי, ותסתכלי על אלו שיש להם תינוקות... כמה יש להם עוד לעבור שכבר מאחורייך ... חחחחחחחח.... דינה.מית נחמת

 

[viviti]

והשיא........

התקשרה לאבא שיבוא לקחת אותה הוא בא מהחניה פה ממול שואל אותי אם אני מסכימה שהיא תלך אליו. הסברתי לו שזו לא הדרך שבכל פעם שמשהו לא מתנהל לפי שביעות רצונה היא מתקשרת והוא מתייצב.. אבל - כנראה שיותר ממה שהוא חושב על הילדה ומה זה עושה לה.. הוא חושב על החיזוקים שהוא מקבל כשהיא רוצה את אבא על פני אמא.

 

[מייקי69]

תשובה לא חינוכית

ואני הולכת להגיד משהו ממש לא אחראי !!! ראי הוזהרת ! אני הייתי תוקפת את הסוגיה הזאת מהצד של הילדה - לא של האבא. הייתי אומרת לה חד וחלק (ומבצעת) גברת צעירה - אם כל פעם שלא מוצא חן בעיניך - את הולכת (בכלל לא רלוונטי לאן), אז גם אני עושה בדיוק ככה. כל פעם שתעצבני אותי, או שלא ימצא חן בעיני - גם אני הולכת. שלום ! ואחרי ביצוע אחד ויחיד (!!!), הייתי מביאה אותה בדיבור "חינוכי - בונה", ומסבירה לה את מהות פתירת הבעיה, ולא בריחה ממנה. כי זה מה שהיא עושה, אם תבודדי את מלחמת העולמות בינך לבין האבא. (אני מגזימה בכוונה, סליחה). אחד הדברים הקשים ביותר איתם התמודדתי, היה הקטע של ה"איזון" שהיה חסר בבית, בין היד המלטפת, לבין היד ה"מחנכת". לכל ילד שחי עם שני הוריו, יש את האפשרות לקבל חצי חיוך מהצד השני - ברגע של משבר. ואני, שיכולתי להיות רק אחת מבין השניים, לא ידעתי איך לפתור את החוסר הזה. מהבחינה הזאת - הילדה חצי צודקת. כי היא צריכה גם צד שני. מבחינות אחרות - יכול להיות שהיא "מנגנת" על העימות (ולא משנה כמה הוא חבוי, אם הוא אכן חבוי) שהיא יודעת שקיים בין שני הצדדים. ואת זה הייתי מנטרלת. איך? - מתמקדת בה. לא מעבירה אליו את ה"כובע" של פותר הבעיה. הוא לא יחליט אם לבוא או לא. אם להיענות לבתו או לא - ובכך יהפך לגורם או למשתנה - בנוסחא המשפחתית שלך. לא. הבעיה היא בינך לבינה. ושם היא צריכה להפתר. היא צריכה ללמוד ש"ללכת" מהבעיה - לא מביא לפתרונה. שככה לא מתמודדים. שככה לא בונים יחסים. אז זה מה שאני הייתי עושה. הייתי מנסה להמנע מלבקש ממנו להיות צד בעימות הזה. ומלבנת את הדברים ישירות עם הגברת (המאד פקחית, אגב). כשהבן שלי היה מאיים שהוא ילך לאבא שלו - הייתי אומרת לו: או.קיי. לעזור לך לארוז? לפעמים אני מצטערת שהוא כבר לא מציע ! וואללה, בכייף היתי אורזת איתו גם את החתול ! טוב, אבל כמו שאמרתי - אני לא מי יודע מה "חינוכית"

 

[viviti]

נכון זה ביני לבינה.........

ובינו....... גם אני ניסיתי להוציא את העוקץ ולהגיד לה אין בעיה, לכי... והיא הלכה לא פעם ולא פעמיים... כן, היא למדה ללא ספק..... שהיא מחליטה. אין מעליה. מה שלא טוב. טלפון אחד פותר..... ולכי תתמודדי עם זה.. ילדה שעושה את צעדיה הראשונים אל תוך גיל ההתבגרות...... שיש לה פטנט נהדר לעשות מה שבא לה. לא מוותרים על זה בכזאת קלות..

 

[מייקי69]

מתעקשת (פעם שניה הערב)

לא מותק ! לא ולא ולא !!! חד משמעית לא !! הוא לא בעסק שבין שתיכן. זה שלא מצאת עדיין את הדרך הנכונה להביא לפועל את העניין שהוא מחוץ ליחסים בינכן (בינכן! בינכן!) - זה לא אומר שזאת לא התשובה הנכונה! אני נשבעת לך שגם אני הייתי מסתלקת. איך שהיא היתה מתקרבת לטלפון, הייתי אומרת לה: תעשי לי טובה, בואי נחסוך את השקל וחצי של הטלפון. את מוזמנת להשאר. אני הולכת !!! מזכיר לי פעם, לפני מיליון שנות אור, שמישהי כתבה בעיתון שניסתה לחנך את הכלב שלה לא להשתין בבית, באיזו דרך "מקורית". היתה תוקעת לו את האף בתוך השלולית, ומעיפה אותו מהחלון החוצה. (להרגע, אני מניחה שמדובר בדירה צמודת קרקע), אז אחרי זמן מה הכלב אכן למד! הוא המשיך להשתין בבית, ואחרי כל השתנה, היה תוקע את האף בשלולית, וקופץ דרך החלון ! למה אני פתאום צוחקת? - אני צוחקת מעצמי. כי אני מבינה את הבעייתיות. רואה נורא בהיר את הפתרון. אבל איך מגיעים לשם? - ראבאק! לא יודעת ! יש לי קומץ רעיונות "מקוריים" בינהם - לשבור את הסצנריו. תמיד עוזר בכל מערכת יחסים "מקובעת". תנסי פעם לתקוע בעצמך את האף בתוך השלולית, ולקפוץ דרך החלון. נ.ב. אבל בתוך בדיחות הדעת, אל תאבדי את מומנטום ה"התעקשות" שלי. "הוא" חייב לצאת מהיחסים בינכן!!! חייב!!!

 

[viviti]

את מוכנה להיות אמא שלה לשבוע?

לחודש? ואח"כ לתת לי רשימה של פיתרונות ............ היא ילדה קשה. ואני אמא לא פשוטה כנראה... היא הבינה כבר מזמן שאם אומרים לה לא ללכת לחברה... והיא פותחת את הדלת והולכת אז...... בעצם שום דבר נוראי לא יכול לקרות..... ו..... בעניין האבא. אני חולקת עליך. יתכן שיש ביננו דברים שצריכים להסגר.. אבל זה שהיא מנפנפת בו בכל הזדמנות (היא יודעת שהיו 3 שנים של מאבקי משמורת) תתקלחי........ אני אלך לאבא. תעשי שיעורים... לא עכשיו...... אחרי שעתיים...... תעשי...... תפסיקי להגיד לי מה לעשות...... נמאס לי אני הולכת לאבא...... כאילו מה? תיהיה בובה. ותשתקי. כי אחרת. אני אלך לאבא. די. נמאס. לא יודעת מה לעשות. לא יודעת איך לעשות לא יודעת

 

[איש המערות]

נסי בהפוך

אם היא רוצה ללכת לאבא כי לא טוב לה והאבא בא לקחת אותה, שתישאר אצלו. וכשיהיה לה רע שם ממשהו ותטלפן אליך, אז תגידי לה לא. מייקי צודקת. את צריכה לעמוד על שלך. בכל דרך.

 

[viviti]

אולי זו הדרך......

להגיד לה..... תשמעי חמודה. תשארי שם עד להודעה חדשה..... אבל........... לא מסוגלת

 

[איש המערות]

תקשיבי

כמו שאני אומר כאן לפעמים, התשובות אצלך, רק אצלך. לצורך הענין נקרא להן המפתח לכלוב, הכלוב שיצרת סביבך מהפחד שלך מתגובות הילדה. מהפחד שאולי תיעלם לך. הפחד שנותן את הכח לאחרים לשלוט בך. כלוב וירטואלי! והמפתח שבידך כל הזמן הינו מפתח ממשי. אז בלשונה של אחותו, את יודעת את הברירות, את יודעת גם מהו תג המחיר. מוכנה לשלם ויכולה לעמוד בכך, מה טוב. לא יכולה ונכנסת לאוברדרפט נפשי, קצצי בהוצאות. אל תשלמי כל מחיר. כי אנחנו לא בנק ואין כאן אשראי. ואצל הבת והאקס, אצלם תשלמי ריבית קצוצה. אז תבחרי.

 

[viviti]

נכון........

אני קוראת את מה שאתה כותב. וזולגות לי דמעות כי אני יודעת שזה נכון מפחדת מתה מפחד.

 

[איש המערות]

כלב נובח לא נושך

ראית כלב נובח על אדם שנרתע ממנו? הנביחות מתחזקות, השיניים נחשפות והמרחק הפיזי קטן עד ל"כמעט נשיכה". ראית מה קורה שמישירים אל הכלב מבט ומתחילים להתקרב אליו? ממשיך לנבוח אבל תופס מרחק, שלא יקבל בעיטה. מתכופפים לרצפה והוא בורח בבהלה, חושב שעומדים לידות בו אבן. כך הפחד שלך. פחד שיצרת בראשך ואת נותנת לו לנבוח ולהתעצם כי את נסוגה ממנו. נסי פעם אחת לעמוד על שלך. עד הסוף. הפעם השניה תהיה מפחידה הרבה פחות.

 

[אטיוד5]

../images/Emo45.gif (בעצם חיפשתי מחיאות כפיים)

 

[redredole]

קבל מחיאות כפיים

 

[אטיוד5]

שיח גרושות

כל מה שיש לי להגיד זה כמה אני שמח שלא הגעתי למצבים האלה, ומקווה שגם לא אגיע. ולא בגלל שאני כזה חכם. סתם היה לי מזל. אני מניח, מייקי , שהילדה לא שואלת את אמא אם היא יכולה לצלצל לאבא. היא פשוט הולכת לטלפון, מרימה אותו, ומבקשת מאבא לבוא. עכשיו הוא צריך להגיד לה לא. וזה די קשה. היא בטח מנג´סת ומנדנדת שיבוא. ויוצא שאם כל כך לא נעים לה אצל אמא בגלל ויכוח אידיוטי כזה או אחר, אז למה שלא תחזור לאבא. סתם השערה שזה מה שקורה. ולי אין מושג איך להתמודד עם העיניינים האלה. כבר כתבנו פה קודם שויויטי חייבת לנסות להעמיד את האבא במקומו.

 

[viviti]

נראה לך פשוט?

ליקוק האגו של ... ´אבא, תראה איזו אמא מכשיפה... אני מעדיפה אותך..´ עושה את העבודה. במיוחד שאיפשהו עמוק בפנים הוא רוצה להוכיח לי שהוא הורה יותר טוב ממני..... כן. צרות של גרושים.. אם כי גם כשהיינו נשואים לא היינו חזית אחידה מול הילדים.....

 

[דינה.מיט]

גם אנחנו לא חזית אחידה...

אבל אצלינו הם עוד בגיל שניתן להפחיד אותם... עוד לא למדו את החוצפה הזאת... ובאמת מה אפשר לעשות? דינה.מית עניינת

 

[אטיוד5]

הוא שאמרתי...

לא נראה לי פשוט בכלל ולא יודע ליעץ לך. מייקי כתבה פה שוב שזה עסק בינך לבין הילדים ולהוציא את האבא מהמשוואה. לי נראה שהוא חלק מהעסק בכל מקרה ולהוציא אותו החוצה זה בלתי אפשרי וגם לא נכון. אבל מה אני מבין? אני אומר את זה ברצינות - אני באמת לא מבין בזה. גם אין לי מושג בחזקת מי הילדה הזאת. בחזקתו? בחזקתך? חזקה משותפת? אני ממש לא מתמצא.

 

[viviti]

הילדים בחזקתי

אבל הסדרי הראיה הם חצי חצי..... ישנים אצל האבא יומיים בשבוע...... חוץ מ.. שבתות חגים וחופשים...... שזה חצי חצי. ברור לי שיש פה משהו ביני לבינה אבל גם ברור לי שלו התגובה שלו הייתה אחרת הדברים היו אחרים. ************* בסוכות..... (נדמה לי) אבא שלהם לקח אותם לטיול... הבן שלי עשה שם סצינה שחבל"ז...... אבא שלו היה חמום מח לא פחות ממנו ו...... פליק. סופו של דבר. חזרו הבייתה בלי טיול...... ו.... הילד מתקשר אלי בבכי. אמא, בואי תקחי אותי עכשיו. אמרתי לו. אני לא יכולה עכשיו. אני לא בעיר. אני אדבר איתך כשאגיע התקשרתי אחרי שעתיים. והפלא ופלא - הכל נרגע. ככה הייתי מצפה שהוא יתנהג. אבל, הוא זה הוא ואני זאת אני. ולא הצלחתי לחנך אותו 14 שנה..... אין שום סיבה שאצליח עכשיו.

 

[מייקי69]

אטיוד !

רק למענך

אני רוצה להבהיר. לא מנשלים את האבא משום כלום. כל זכויותיו וחובותיו עומדות לו. פרט לאחת: הוא לא יכול להיות גורם בתוך היחסים בין האמא לילדיה. הוא פשוט לא יכול. בינו לבין ילדיו - הכל מותר. מהבית הקטן שבו גרים אמא ושני ילדים - הוא כבר יצא מזמן. אז כמו שיצא פיזית - שיצא גם נפשית. מקווה שזה נשמע פחות מאיים ויותר ברור